רעיונות ישנים, אופקים חדשים: על אלבומו החדש של לאונרד כהן
באלבומו החדש, לאונרד כהן עדיין מצליח לרגש אבל גם מציע אופקים חדשים של בלוז והפקה מוזיקלית חכמה
האלבום לא חורג מהקו המאפיין את כהן. הטקסטים מציבים אותו, כמו תמיד, בקו הגבול של המשורר המיוסר שממנו הוא משקיף לעבר אור גדול בשירי תפילה כמעט דתיים. כמו רוב האלבומים שלו, גם כאן השירים מוקדשים לארכיטיפ הנשי העלום אליו כהן ממשיך לשיר שנה אחר שנה. אפילו ספרון האלבום מגיע עם איורים של כהן שלמדנו להכיר ב"ספר הכמיהה" שגם הם משרטטים את המוזה הנשית שלו.
הקול של כהן עדיין עמוק וכהה והופך הפעם לסדוק, במובן החיובי ביותר של המילה. בבלדה המינורית Amen (הבנויה על טהרת Dance Me to the End of Love) הוא מזכיר את טום ווייטס. למעשה, מתחת לפני הקרקע של האלבום מורגשים הזרמים של ווייטס ונדמה שתזמורת הדיקסי-לנד המופרעת שלו הולכת לפרוץ בכל רגע ולהפר את העדינות של כהן. את השיר Show Me the Place יכל כהן בקלות לכתוב ל-Closing Time של ווייטס, אבל כהן מכסה את הזרמים האלה באיפוק מוזיקלי יחסי לטובת
בשירים אחרים (Darkness, Banjo), מהראשונים ששוחררו לרדיו, כהן רוקח מתכוני בלוז שמעולם לא אפיינו אותו ומצליח לחדש עצמו. ב-Darkness אי אפשר להימנע מההפנייה לאחד האלבומים המאוחרים של דילן, Time Out of Mind. גם כאן, כמו אצל דילן, מדובר בבלוז נוטף האמונד חם, פסנתר ג'אז וטקסט שהוא שר בלחישה על המפגש בין נשיות צעירה למשורר מזדקן ולמוד מכאוב.
כהן מודע לתדמית שלו, גבר של נשים, ג'נטלמן של הקהל, המשורר המאוהב לנצח, אבל כאן מסתכל על עצמו (כמו בשירה הכתובה שלו) כאל עצלן, מי שלא חולק פנינים אופטימיות לקראת זקנה אלא עדיין מודה: "אין לי עתיד, ימיי ספורים, אין לי טעם לשום דבר, אהבתי פעם את הקשת ואני מעמיד פנים שהבוקר המוקדם עדיין חדש". התוצאה - כהן לא חוטא בשיר הנהדר הזה לא לשירה וגם לא לבלוז. כדי לנחם, כהן יודע גם לפייס בשירי תקווה מרגשים (Lullaby) שמציעים נחמה ל"לב השבור והלילה הארוך".
גם זמרות הרקע הוותיקות שלו פוסעות צעד קדימה ומקבלות כאן דגש בשיר התפילה Come Healing בו הן עוטפות אותו בשירה מלאכית ששומרת עליו מהעומקים מהם הוא שר. עוד בונוס מתוק מגיע בדמות השיר Crazy to Love You שבו הוא חוזר לסאונד המוקדם של מלון צ'לסי, עם גיטרה קלאסית בודדה שמלווה אותו בוידוי העוסק באהבה שעל גבול השיגעון.
האוהדים של כהן מקבלים כאן אלבום קלאסי שלא חורג מהקו שלו, טקסטים חצי מיוסרים וחצי תפילות על מצע של מוסיקה שקטה. מצד שני האלבום מציע גם אופקים חדשים של בלוז והפקה מוזיקלית חכמה שאפשר רק ללמוד ממנה איך ניתן לחדש גם בגילו של המשורר הנפלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם