מיץ מרוכז: "אשת הברזל" הוא מריל סטריפ, ולהיפך
לזכותו של "אשת הברזל" אפשר לומר שהוא מורכב ומקורי. לחובתו אפשר להוסיף שהמורכבות עאלק שלו צפויה
''אשת הברזל'', פילידה לויד, בריטניה 2011
כבר נטחנו כל השבחים והגינויים עליה. סטריפ כ"אשת הברזל" יח''צ
בית המלוכה הבריטי העניק בשנים האחרונות חלון הזדמנויות נדיב לשחקנים שהתחשק להם לצלול לתוך אחת הדמויות המרכיבות את מורשת ארמון בקינגהאם. הלן מירן קטפה אוסקר עבור מאמץ שכזה וכך גם קולין פירת'. השנה , כך רצות כעת השמועות, הולכת מריל סטריפ על הפסלון המוזהב, זאת בשל צלילת העומק שלה אל תוך דמותה של מרגרט תאצ'ר הבלתי ניתנת למחיקה.
נכון, ליידי תאצ'ר לא היתה מעולם חלק מבית וינדזור, אבל היא החזיקה אותם בביצים. תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה במשך 11 שנים ברציפות, נודעה קודם כל ברצון הפלדה שלה, ועל סטריפ הוטלה המלאכה לתרגם את ההערכה הפרשנית הזאת לסצנות קולנועיות. וזה לא קל או פשוט.
זה לא קל בעיקר משום שלסרט הזה הוכן תסריט מפוקפק, בימוי לקוי ומשחק של סטריפ. על שחקנית זו, המובילה את הקולנוע האמריקאי כשלושה עשורים, כבר נטחנו כל השבחים והגינויים. אומרים עליה שהיא משיגה מול המצלמה איחוד מוחלט בינה לבין הדמות שעליה לגלם. אומרים עליה גם את ההפך - שהאיחוד המושלם בין הדמות לשחקנית הוא בבחינת התגרות בוטה בטעם האמנותי הטוב, ומקומו המדויק יותר הוא באזורי החקר הפסיכולוגי-פסיכיאטרי. פגישה שגרתית בין אוהדי סטריפ למתעביה דומה בעיקר למפגש החצי עונתי בין האולטראס של בית"ר ירושלים לבין אוהדיה של קבוצת בני סכנין.
לזכותו של "אשת הברזל" אפשר לומר שהוא מורכב ומקורי יותר משני המחזות המצולמים - "המלכה" ו"נאום המלך" - שהניבו אוסקרים למירן ולפירת'. לחובתו אפשר להוסיף שהמורכבות עאלק שלו צפויה ומבוצעת ברמה של סדנה לכתיבה יוצרת. מקורה של אותה "מקוריות" שבה מדובר כאן נכבדות הוא בבחירת נקודת הזינוק לגלגול העלילה. אבי מורגן, שהכינה את התסריט ל"אשת הברזל", בחרה את רגעי הדמדומים של תאצ'ר - לאחר פרישתה מדאונינג סטריט 10 ועם תחילת השתלטות השיטיון על תאי מוחה - כנקודת פתיחה, כזמן "הווה" של העלילה, ודרך הפילטר הזה מתחוללות הקפיצות הסיפוריות אל העבר. אמנם אמנון דנקנר עשה כבר דברים דומים במחזה היחיד שלו על אודות התבודדות מנחם בגין בדירתו לאחר מות אשתו עליזה ופרישתו מכס השלטון, אבל עבור הקולנוע המסחרי זהו חידוש. חבל רק שהתסריט עצמו, שיכול היה בקלות להתהדר גם בתובנות היסטוריות, כל כך שטחי.
התואר "אשת ברזל" ניתן למרגרט תאצ'ר על משקל הכינוי "קנצלר הברזל", שאיתו זוהה הנסיך הפרוסי אוטו ביסמרק, מי שכונן באמצע המאה ה-19 את גרמניה המודרנית. שום הד לעוצמתה הביסמרקית של תאצ'ר אינו ניכר בסרטן של הבמאית לויד והתסריטאית מורגן. שום טיעון פוליטי - והרי תאצ'ר היתה קודם כל פוליטיקאית מחוספסת ולא נעימה - אינו מפותח לאורך "אשת הברזל", שהיה יכול בקלות להשתלב ברפרטואר של Y, מגזין הבידור הטלוויזיוני.
אך כל זה אינו אלא ניג'וז של מבקרים. הסרט הוא סטריפ, וסטריפ היא הסרט. וכדי להקל על אוהדיה ושונאיה כאחד את הבחירה, אפשר לומר שפה השחקנית מגישה לשולחן סטריפ בריכוז גבוה במיוחד. מי שאוהב כך את הסירופים שלו, מוזמן לחשכת אולם ההקרנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם