יו מאמא: על היחסים המורכבים של ההיפ הופ עם אמהוּת
יום המשפחה הוא זמן מצוין לבדוק למה אמהוּת היא נושא כל כך טעון בקהילה השחורה האמריקאית, ועבור ראפרים ממין זכר בפרט. מתן שרון חושב שאמא שלכם כל כך שמנה
תשע בערב. היא נכנסת לדירה המצ'וקמקת שלה בברוקלין, זו שממוקמת ממש ליד הרכבת, ומניחה את התיק הכבד על השולחן. שני הבנים שלה יושבים מצונפים מול הטלויזיה והיא שואלת אותם אם הם אכלו את העוף והאפונה שהשאירה. הם לא עונים. בנה הגדול כבר בן 16, לובש בגדים יקרים בהרבה משהיא יכולה להרשות לעצמה לקנות לו, אבל היא בוחרת לא לשאול מאיפה הכסף. גם ככה היא כבר צריכה לצאת למשמרת הלילה בעבודה השניה שלה כדי להחזיק את הדירה. קשה לבד מאז שבעלה עזב או מת.
אם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר, כנראה ששמעתם שיר ראפ אחד לפחות בחייכם. מיתוס האם החד-הורית שמגדלת ילד או כמה בתנאים לא תנאים הוא סיפורם של כמה מהראפרים הגדולים והחשובים בהיסטוריה. טופאק, ביגי, פאף דדי, ג'יי זי וקניה ווסט, כולם ננטשו על ידי אב בצורה זו או אחרת, וכולם גודלו על ידי נשים שחורות, חזקות שעבדו קשה וחינכו את ילדיהם בצורה הכי טובה שאפשר להיות מבוגרים מועילים לחברה. אז מה אם כמה מהם הפכו במרוצת השנים לראפרים שמפרקים ביצ'ז על ימין ועל שמאל? זה לא מנע מהם לכבד את האישה היחידה שתמיד תהיה בחייהם - מאמא.
פרויד הגדיר את זה כתסביך המדונה והזונה. הגבר לא מצליח לראות את הנשים שבחייו כדמויות אינדיבידואליסטיות, אלא באופן דיכוטומי בלבד. האישה יכולה להיות דמות ה"מדונה" - הקדושה האולטימטיבית, אמו של ישו ודמות שהגבר מרגיש צורך לשמור ולהגן עליה, אבל כל משיכה מינית כלפיה תתפרש כשלילית. לא סווגת כמדונה? ברוכים הבאים לדמות ה"זונה" - עכשיו את יכולה להיות חושנית, סקסית ולהענש על ידי הגבר על היותך פרוצה, עדיף בעזרת חגורה.
טופאק - Dear Mama:
בז'אנר יצרי כמו ההיפ הופ, השחור-לבן הזה מתבטא באופן מזוקק. ה"זונות" זנותיות מתמיד והקדושות מקבלות מעמד סמלי לא ריאלי. קחו לדוגמה את שיר ההיפ הופ הגדול ביותר שנכתב בנושא - Dear Mama של טופאק זצ"ל. בשיר טופאק מגולל את סיפורה של מערכת היחסים בינו לבין אמו, אפאני שאקור, שמתגלה אחד לאחד כסטריאוטיפ, כולל ארוחת חג ההודיה שאולתרה מכלום.
טופאק אולי רק ניסה להגיד לאמו "את מוערכת", אבל השיר רק מנציח את הפער הענק בין דמות האם בקהילה השחורה לאישה השחורה שאינה אם. זו היא הדרך של טופאק לנסות ולכבד לא רק את אמו אלא גם כל אם שנאבקת בשכר הדירה - אבל כלום לא מחלחל. לא עוברת דקה אחת לתוך השיר העוקב באלבום - It Ain't Easy, וטופאק מספר איך הוא צופר לבחורה כי יש לה "תחת הגון".
אבל הרגישות המיוחדת כלפי אמהות בקהילה השחורה הייתה שם עוד הרבה לפני שהסימפול הראשון הופיע. למעשה, את אחד הסממנים המעניינים ביותר למעמדה של האם השחורה ניתן למצוא במשחק חברתי מסוף המאה ה-19 בניגריה. בני שבט האיגבו ערכו מפעם לפעם תחרויות שנינות, מפגש בין שני חברי השבט שבו כל צד ניסה להעליב את הצד השני בתחומים שונים כמו מעמד חברתי, מצב כלכלי ובעיקר, אמא שלו. כן רבותיי, שם נולדו בדיחות Your Mama.
לא מסתיר את השנאה לאמו. אמינם:
סוג ההומור הייחודי הזה נשמר גם במעבר לקהילות השחורות בארה"ב ועוצב למשחק שפרח בעיקר בשנות ה-30 והיה נודע כ-The Dozend, או לפעמים The Dirty Dozend (אם היו הרבה גסויות) - משחק העלבות שהיה נהוג בקרב הצעירים האפרו-אמריקאים. החוקים פשוטים: מעליבים אחד את השני עד שאחד נכנע או שפורצת אלימות. ההימור הבטוח היו בדיחות על אמא וניתן להניח שהכאשר נשלף הנושא הרגיש, ולא משנה כמה קשוח סופג הבדיחה, זה אף פעם לא עבר בשקט.
ואולי כדי להבין את חשיבותה הגדולה של המאמא בחייו של הגבר השחור והצעיר צריך להביט מעט הצידה. ממש מעט. אמינם, אולי הראפר הלבן הראשון שידע להלך על החבל הדק שבין המיינסטרים לרחוב, מעולם לא הסתיר את יחסי השנאה בינו לבין אימו. בשיר Cleanin' Out My Closet השנאה הזו הגיע לשיא חדש בו אמינם מספר לא רק את סיפורו האישי, אלא את היפוכו המושלם של Dear Mama של טופאק. גם מסופר על אב נוטש ועל ילדות קשה בעוני, אבל אין גיבורה בסיפור הזה. דבי נלסון, אמו של אמינם, מוצגת בשיר כפסיכופטית חולת תסמונת מינכהאוזן, האם הנוראית ביותר שניתן לדמיין. קשה לדמיין שיר שכזה יוצא מהקהילה השחורה. המיתוס השתרש כבר יותר מדי וגם אם יש אמהות גרועות בקרב הקהילה השחורה, ואין ספק שיש, אף אחד לא יודה בכך. ככה זה. כבד את אמך.
מיסטר טי מלמד אתכם איך להתנהג לאמא שלכם:
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם