עניין אתי: אתי ביטון היא התקווה המזרחית הבאה
שבוע בחברת אתי ביטון - בהשקות, בראיונות, בדרכים ומול המצלמות - מעלה את השאלה האם תיתכן זמרת ים תיכונית אינטליגנטית, דעתנית ומצליחה?
לצדה סביב שולחן השיפוט יושבים מנהלה האישי עמוס מסיקה והמפיק המוזיקלי שלה תמיר קליסקי, קלידן אתניקס ואייקון טרי בזכות החיקוי ב"ארץ נהדרת". השלושה נפגשו בשלישי שעבר באולפן ההקלטות של קליסקי בדרום תל אביב והקשיבו לשישה שירים מקוריים שהקליטו ישראלים אלמונים, שקיוו כי הזמרת תאמץ את אחד מלחניהם ותכלול אותו באלבומה הבא, השני. כל השטיקים של מרגול וצביקה הדר נצפו שם, כולל פעירות עיניים משתאות ושימוש יתר במחמאות ריקות.
"יש פה כמה להיטים, אני כבר אומר לך", פתח מסיקה לכיוון קליסקי עיניים נוצצות, ואלה הפכו אט אט למתוחות בזמן שהמפיק התחיל להאזין בעצמו. עם השמעת השיר הראשון נפערו גם עיניו של קליסקי. "וואו, מה זה?" שאל, וביטון השיבה: "נכון הורס? לא, זה מעלף", כשמאחור חיפה עליה מסיקה בכמה "מהמם, הורס, כמה כישרון" משלו. מוסד הסופרלטיב שוקל הגשת תביעה בטענה להזניה. "אתה מבין", קליסקי התפנה להסביר לי, "זה מה שקוראים בתחום 'שיר שאפשר להוציא עליו חשבונית'. זה להיט בטוח, כבר עכשיו אני אומר לך".
מדובר בשיר חסר שם, נכון למועד כתיבת שורות אלו, שהלחין ידיד של ביטון מהגליל. הקבינט של הזמרת מעדיף בשלב זה לא לחשוף את שמו של הידיד, "כי אתה יודע איך זה, ברגע שיקראו את השם שלו כולם יתקשרו אליו וינסו לחקות את השיר", דברי מסיקה. "ואין, עד שזה לא ברדיו זה לא סגור".
עוד עמדו למבחן סקיצה שהזמרת דיקלה הקליטה עבור ביטון, ועוד אחת מאת הרוקר לשעבר, שכיום מצטיין בכתיבת שירים מזרחיים, טל שגב ("על הברכיים"). בחדר השתרר קונצנזוס: השיר של דיקלה בעל פוטנציאל אבל הפזמון הלהיטי, החאפלתי מתעכב מדי לטובת הבית; והשיר של שגב, בעל האפיל הרוקיסטי משהו, טוב אבל "מיוחד מדי". בעיה חוזרת ונשנית, מתברר, כשמדובר בשגב. אבל אל דאגה. קליסקי כבר ישייף, יפשט ויביא את השיר לרדיו בטמפרטורה המומלצת להגשת להיטים.
אתי ביטון של תקופת האודישנים ל"כוכב נולד" היתה נערה באר שבעית ממשפחה מרוקאית שחלמה להיות זמרת מגיל צעיר. בדומה למאיה בוסקילה היא עברה את כל התחנות של זמיר פריפריאלי: פסטיבלים עירוניים, תחרויות כישרונות צעירים, שמחות משפחתיות וכל אירוע אחר שבו התאפשר לה להדגים את יכולות הסלסול המרשימות שלה. בכיתה י"ב הלכה למבחנים ללהקת הנח"ל (כן, עדיין יש דבר כזה) והתקבלה, בעיקר בזכות התלהבותו של הבוחן מטעם הלהקה, הזמר דור דניאל.
באותם ימים דניאל שמע שמסיקה, שעובד בחברת ניהול האמנים פופ ארט, השייכת בחלקה להליקון, מחפש יחד עם קליסקי את "הזמרת המזרחית הבאה". הוא שלח אותה להיפגש עם שני הבחורים במעמד של אודישן, איך לא. "היא נכנסה לחדר ולכולם היה ברור שיש לה בייגלה על הראש", מסביר לי מסיקה בדרך לאולפני רדיו לב המדינה בראשון לציון, שם אמורה ביטון להתארח בתוכניתו של עורך התחנה עופר וינשטיין. "לא יכולנו להוריד ממנה את המבט, ולא רק בגלל שהיא יפה. היתה לה כריזמה". הבייגלה , אם כן, יחד עם יכולות השירה, הבהירו למסיקה ולקליסקי שחיפושיהם תמו, ונמצאה האחת.
מאז עברה ביטון מטמורפוזה: היא השתחררה מצה"ל והועתקה מבאר שבע לבניין מגורים חדש בגבעתיים, ממש מול זה שבו מתגורר מסיקה. כל חייה מאז אותו אודישן סובבים סביב הקלטת סינגלים, שחרורם לרדיו, הופעות במועדונים ברחבי הארץ וראיונות לתוכניות הרדיו המשפיעות במוזיקה המזרחית. הכל לקראת האלבום המלא "פתגם סיני", שיצא סוף סוף בחמישי שעבר לחנויות.
מסיקה טוען שביטון "עדיין לא מיליונרית אבל חיה יפה מהמוזיקה שלה". היא לא מקבלת משכורת חודשית מפופ ארט אלא מרוויחה אחוזים מהופעותיה, וכן, מהורדות שירים ורינגטונים. החוזה שלה, טוען מסיקה, הוא סטנדרטי בתעשייה המזרחית.
ביטון מבלה עם מסיקה את רוב שעות היום. הקשר ביניהם נראה לפרקים אבהי, ולעתים מסיקה נראה כאח גדול שמתלווה לאחות צעירה, שלא לומר לדיווה קטנה. כיאה לאחת כזאת, יש לנשק את ביטון מיד כשפוגשים בה - "נשיקה כפולה", כפי שהיא מבהירה.
פגישתנו הראשונה נערכה מחוץ למועדון מאד בתל אביב, שם התקיימה לפני שבועיים השקת אלבומו החדש של פבלו רוזנברג. ביטון ומסיקה הוזמנו אישית על ידי רוזנברג, שיודע כנראה לזהות כוחות עולים בתעשייה. הזמרת הגיעה לאירוע מבוהלת מעט. ניכר שמיקומה הנוכחי בספקטרום הסלבריטאי, איפשהו על הגבול בין אלמוניות לידוענות, מבלבל אותה. מה תעשי כשצלמי הפפראצי בכניסה לא מזהים אותך בזמן שאת דופקת בוסה לפבלו? וזו רק דוגמה בודדת.
ביטון התמקמה עם מסיקה בפינת המועדון, בצמוד למכונת הקרח, והשניים נראו אובדי עצות. מי שמילט אותם מהמבוכה, על כנפי סמול טוק קצרצר, היה הקולגה עידן יניב. חברתו עמוסת הפאייטים המתינה בשקט לצדו. בשלב מסוים הזוג המיוחס חתך כשהכתבת של גיא פינס ביקשה לראיין אותם יחדיו. ביטון ומסיקה שבו לאלמוניותם.
בה בעת בצד השני של המועדון עמדה כתבת "חדשות הבידור" של HOT, אלין לוי. היא סיפרה לי ששמעה בעבר את השם אתי ביטון אבל שאין סיכוי שתזהה אותה. ביטון, מכל מקום, לא נמצאת ברשימה שההפקה של "חדשות הבידור" ציידה בה את לוי, ועל כן היא לא תרואיין. "מי ברשימה? סלבס", מפטירה לוי ושבה לעסוק בענייניה.
את עופר מנחם, היחצן של ביטון ושל עוד רבים וטובים במוזיקה הים תיכונית (עומר אדם, דודו אהרון, שלומי שבת ועוד), זה לא מעניין. לפתע הוא צץ ומודיע לביטון שארגן לה ראיון ב"חדשות הבידור". לוי, שרק דקה קודם לכן הודתה שאינה מזהה את הזמרת, יישרה קו, הפגינה מקצוענות גמורה וראיינה את ביטון כאילו השתיים חברות עוד מימיהן המשותפים בסלוקי - ככל הנראה מחווה של נימוס כלפי הזמרת הירוקה. התכסיס של מנחם פעל את פעולתו. הראיון עם אלין לוי פתח את הצ'אקרה גם לכתבות של "גיא פינס" ושל "ישראל היום", ואלו מיד עטו על ביטון גם כן. אחרי שביטון הצליחה לפלס דרכה לשרשרת המזון של כתבי הרכילות, מי יזכור שהראיון עם אלין לוי בכלל לא שודר.
יממה אחר כך ביטון ומסיקה עולים במעלית לעבר אולפני רדיו לב המדינה הנוצצים באזור התעשייה של ראשון לציון. אמנם הם בדרך להקליט ספיישל בן שעה במסגרת תוכניתו של עופר וינשטיין "אבק של כוכבים", ששודרה בשישי שעבר, אבל מושא כיסופיהם האמיתי הוא אליקו. "לכי תחפשי אותו", מורה מסיקה לביטון, והיא נעה בהססנות במסדרונות הרדיו, תרה אחר כוהן המוזיקה הים תיכונית.
בהיעדרו של אליקו, ביטון ומסיקה עוברים לחפש את חדרו של וינשטיין, שהוא, על פי השניים, "חבר טוב". ביטון קוראת לכולם "חבר טוב". רשימה חלקית: דור דניאל, תמיר קליסקי, קובי פרץ, שהזמין אותה לשיר עמו דואט בהופעותיו. גם לרוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, היא קוראת חבר טוב. "באמת?", אני מקשה. בתגובה היא מספרת שהוא מסמס לה "בהצלחה" לפני הופעות ושבעבר אף הזמין אותה ללשכתו. אני מציע שנסמס עכשיו לדנילוביץ', אבל מסיקה מסתייג כי "בכל זאת, ראש עיר".
בראיון לווינשטיין, אדם חביב למדי המשרה נעימות, ביטון מתגלה כאינטליגנטית ורהוטה, בוודאי יותר מזמרות מזרחיות אחרות כמו אתי לוי וג'ולייטה, שעילגותן פרנסתן (ע"ע "חי בלה לה לנד"). היא מדברת בביטחון, מתנסחת באופן מרשים ולעתים אף נשמעת כמו שכתבה עליה בעיתון עשויה להישמע ("הסינגל הזה ממש חרך את הרדיו במשך כמה חודשים"). היא גם לא מתביישת לספר שמקור ההשראה שלה הוא המוזיקה הערבית, ולא שרית חדד ודומותיה. בהמשך יתברר שזו תמה שמסיקה וביטון מפמפמים באדיקות ומתוך מודעות מלאה לייחודיותה. תמציתה: ביטון מעדיפה להתבסס על אום כולתום מחד גיסא ועל ופופ ערבי עכשווי מאידך גיסא, כהמשך הטבעי למוזיקה המרוקאית שינקה בבית הוריה, ולא על "חיקויים". האזנה לאלבום "פתגם סיני" מאששת במשהו את תוקף ההצהרה.
בזמן שווינשטיין מנגן את אחד משיריה של ביטון והמיקרופונים כבים, מתפתח דיון מעניין עמה ועם מסיקה בשאלה למה אין כמעט זמרות מזרחיות. הם מעלים טיעונים דוגמת "אישה יולדת ולכן קשה לה להתרוצץ במועדונים" (רוב הופעותיה של ביטון הן בשעות 3-2 לפנות בוקר), ומתעלמים מהעובדה שהרוב המוחלט של הטקסטים בז'אנר המזרחי הם שירי אהבה של גבר לאישה, ואולי בגלל זה יש מיעוט זמרות, אם לבחור באסכולה המעניקה קדימות לביצה על פני התרנגולת. אני שואל את ביטון אם תסכים לשיר שירי אהבה לנשים למרות שאינה לסבית, למשל כמו שקרח 9 עשו בשנות התשעים ב"רוצה לחיות איתו לנצח", והיא עונה בבלבול מסוים ש"אולי, נראה, תלוי". מאוחר יותר, באוטו, מסיקה יסביר לי ש"אין מצב שנעשה את זה, זה ייכשל".
לאחר הראיון עם וינשטיין הצליחו ביטון ומסיקה לתפוס את אליקו במסדרון, והעניקו לו חגיגית עותק מהאלבום. הוא חייך, הודה להם והמשיך בדרכו. האם האדישות שלו קשורה לעובדה שלמחרת עתידה ביטון להתארח לספיישל בתוכניתו של הנמסיס, דידי הררי, ברדיו ללא הפסקה? נראה שלא. אמנם בתעשיית המוזיקה המזרחית יש שמספרים כי מנחם הוא חבר קרוב של הררי ואף יחצן לו את האוסף השנתי "חגיגה ים תיכונית", שאיגד שירים שהושמעו בתוכנית הרדיו שלו, אלא שמנחם זוכה, כנראה, למעמד מיוחד בתעשייה, אקסטריטוריאלי, המאפשר לו לפלרטט עם הררי ועם אליקו במקביל. אחרת אין דרך להסביר מדוע אותו מנחם עונה לטלפונים עבור אליקו, בזמן שזה עסוק.
כך או כך, מאוחר יותר הסכים אליקו לחוות דעתו על סיכוייה של ביטון להפוך לדבר הגדול הבא בזמר המזרחי הנשי. "אני לא רוצה לצאת בהצהרות, אבל הסגנון שלה ייחודי מאוד", הוא עונה, כאילו לו עצמו אין שום השפעה על סיכוייה לפרוץ. "אתה שומע שירים שלה ולא אומר 'הופ, הנה להיט שיקפיץ אותי כל הקיץ', אבל מדובר במוזיקה טובה שלוקח זמן ללמוד לאהוב אותה. צריך להקשיב לכל האלבום כמכלול כמה פעמים ואז אוהבים את הסגנון".
היא התארחה אצל וינשטיין ולא אצלך כי היא הולכת לדידי?
"ממש לא. היא תתארח אצלי בקרוב, אל תדאג. הדיבורים האלה הם שטויות, אם אני אוהב זמר, לא מעניין אותי איפה הוא הושמע ואיפה לא. אין קשר לספיישל אצל דידי".
כשמסיקה קיבל שיחה מהמזכירה של שגריר סין בישראל, שעתיים לפני התוכנית "דידי לוקלי" בחמישי שעבר, שבישרה לו כי השגריר רוצה לברך את ביטון על צאת "פתגם סיני" לחנויות, הוא השתנק מצחוק. "ברור שזה דידי, נו מה", הסביר , "רק הוא מספיק קרוע כדי לחשוב על דבר כזה".
האולפן של דידי הררי ברדיו בלי הפסקה נראה כמו שהתוכנית שלו נשמעת: גן חיות הומה של קולות, חקיינים, מפיקות וכרסתנים ששואגים בצחוק רם. הררי עצמו מקבל את פני הפמליה של ביטון, שכוללת את מסיקה, את מנחם ונגן גיטרה אקוסטית, ומתמקם בחזרה בכיסא המנצח על המקהלה. משמאלו יושב אהרון אהרון, הערס השובב וחסר הטקט שפולט גסויות, ומשמאלו נושי, שכשמו כן הוא, ערס גיי שמדבר כמו פרחה.
"פששש, הילדה יודעת לדבר", אמר הררי לאהרון אהרון אחרי שביטון שילבה בנונשלנט את שמו של יוסי גיספן בשיחה, כדי לתת לו קרדיט על כתיבת המילים לשיר "פתגם סיני". "אולי מעכשיו היא תציין רק כשגיספן לא כתב את השיר, כי הוא במילא כותב הכל", אמר לו אהרון אהרון. מכאן העסק התקדם בהדרגה למחוזות הביזאר. ביטון שיחקה את המשחק וסיפרה להררי ששני הפחדים שלה בחיים הם נחשים ורפי גינת, ושהיא מתעוררת בלילות שטופת זיעה קרה בגלל חלומות בלהה בכיכובו של האיש והקוליפורמים.
בזמן הפסקת הפרסומות ביטון עושה באלאנס עם נגן הגיטרה לקראת ביצוע אקוסטי של "פתגם סיני" באולפן. היא עוצמת עיניים, מסלסלת ומוסיפה תנועות "יאללה בלגן" כשברקע המפיקות מסמסות וצורחות. ניכר שבז'אנר המזרחי אמנם נותנים כבוד לזמרים, אבל גם ששקט ואופציה לריכוז אינם נכללים בכותרת "כבוד". כמו שטרקטור טוב חורש גם בבוץ, כך זמרת מזרחית חרוצה עושה באלאנס גם כשברקע מהדהדת פרסומת למחסני תאורה ראשון לציון.
במהלך הראיון הררי מציין לא פעם את הנחישות והעבודה הקשה שעוד נכונה לביטון, והיא מקפידה לצייר את עצמה כמי שלא מחפשת קיצורי דרך. זה, על רגל אחת, ההבדל בין עולם הזמר המזרחי ועולם הרוקנ'רול. אם האתוס הרוקנ'רולי מקדש אינדיבידואליזם - לעשות את הדבר שלך, לא להיכנע לתכתיבים מסחריים ולשים זין על כולם - האתוס המזרחי הוא לעבוד קשה, להיות צנוע ולהאמין שהכל לטובה. בהתאם לכך התחזקותה של ביטון בשנים האחרונות ("אני לא יוצאת לבלות בשישי בערב, שומרת שבת") עומדת לזכותה. היא מעניקה לה תדמית עמוקה ומקצוענית בז'אנר שבו היא מתיימרת לתקוע יתד.
שעת צהריים בסטודיו נעים ומואר בשכונת פלורנטין בתל אביב. ביטון צועדת לתוך החדר בביטחון. חצי שעה לאחר מכן היא תשב על כיסא, ושלוש נשים מבוגרות ממנה יכינו אותה לצילומים. השלוש, מקצועניות בתחום הסטיילינג, האיפור והצילום, יתלבטו בין שמלות שונות מבוטיקים יוקרתיים בכיכר המדינה, יבדקו כמה גוונים של איפור איכותי ומקצועי ויתהו איזה רקע יתאים לצילום של ביטון, זה שמופיע פה לצד הטקסט. האם העובדה ששלוש הנשים אשכנזיות ומתגוררות בתל אביב, ואילו היא מרוקאית באר שבעית ששרה בערבית רלוונטית מבחינת ביטון? האם השוני בינה לבינן מגדיל בעיניה את תחושת ההישג?
אני מהמר שלא. אתי ביטון היא חלק מדור שרואה בדריסת הרגל של המזרחים במיינסטרים הישראלי, ברדיו, בטלוויזיה ובמוספי סוף השבוע, עניין טבעי והגיוני. השהות במחיצתה בשבוע שבו זכתה לטעום מכל מה שעולם הכוכבות מציע - השקות נוצצות, ראיונות מצולמים ומוקלטים, סטייליסטית צמודה, צילום סטודיו - מלמדת שביטון לא מונעת מתחושת קיפוח או מרצון להוכיח למישהו משהו, או שהיא פשוט מסתירה את זה מצוין.
כמה ימים קודם לכן, באולפן, בזמן שהמתינה שקליסקי יסיים להקליט את אחד השירים של הזמרת אורטל אופק ויתפנה אליה, שוחחה ביטון עם המתופף המנוסה אשר פדי, שמנגן זה שנים עם שרית חדד. פדי, מרוקאי בעצמו, מספר שנסע בעבר עם חדד לסיבוב הופעות בקווקז, אזור מוצאה של הזמרת. מתברר שחדד שרה שם בקווקזית ובגרוזינית, מה שהטריף את הקהל המקומי. "זו שרית האמיתית", הסביר פדי, "השורשית, האותנטית. שם יוצא הכי טוב שלה. אני מנסה כבר כמה זמן לשכנע אותה להופיע בקווקזית גם בישראל אבל היא מסרבת בכל תוקף. 'רק בחתונות של העדה', היא אומרת".
קשה להעריך אם ביטון תצליח להגיע למעמד של חדד ולהפוך לכוח משמעותי ומבוסס במוזיקה המזרחית, אבל לפחות מבחינת תפיסתה את עצמה נראה שהכוכבת החדשה, שמתעקשת לשיר בערבית ובמרוקאית ואף לעצב את הקליפים שלה בהשראת הפופ הערבי, נמצאת בעמדה מפויסת יותר מבחינת התודעה העדתית שלה מאשר מלכת המוזיקה המזרחית הנוכחית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם