סינגולר: שב"ק ס' כבר לא אימפריה
שב"ק ס' ממשיכים לפנות לקהל הישן שלהם, אבל הוא כבר לגמרי לא שם, אורית עטר מוציאה עוד סינגל מדהים בדרך לאלבום בכורה, איפה הילד בוחרים להוציא סינגל לא כל כך מוצלח וריף כהן מגניבה. הסינגלים של השבוע
נועה דויטש, ''הברירה''
ייתכן שעם הזמן, כשדויטש תשחרר חומרים נוספים - בתקווה, משכנעים יותר מהניסיון המתאמץ הזה להישמע כמו לאה שבת עושה שיר של מאיר בנאי - הקונטרסט שבין גוון קולה לאופיים המוזיקלי של שיריה ילך ויתבהר, כך שניתן יהיה להתייחס לסינגל הזה בפרספקטיבה רחבה יותר ולהתחבר אליו יותר, אבל נכון לעכשיו, כשעוד לא לגמרי ברור מה דויטש רוצה ולאן היא מכוונת, קשה מאוד להחזיק איתה מעמד לאורך שיר מבאס שלם. האוזניים שלנו פשוט עדיין לא עברו את התהליך האבולוציוני שהן צריכות לעבור בחברתה כדי לעמוד בתדר הקולי שהיא מציעה.
האוזניים עוד צריכות להתרגל אליה. נועה דויטש
צילום: ג'ודי בן עטיה
שב''ק ס', ''חמרמורת''
הבעיה עם הגישה הפיטר-פנית הזאת של שב"ק ס' המאוחדים - ואולי גם בכלל, לחיים - היא בעיקר בעיה של תלישות מהמציאות. השופים, הבופים, הקטעים והסבבה ששב"ק ס' הביאה בניינטיז לא היו על-זמניים בשום צורה. המוזיקה הכיפית ההיא אמנם תרמה לא מעט לייסודו של ההיפ הופ המקומי, אבל תפקידה בעולם הסתיים, ומזמן. לאיחוד של השבקים היה, כמובן, ערך נוסטלגי, אבל גם הוא כבר מוצה. ובכל זאת, שב"ק ס' ממשיכים לפמפם סאבטקסטים בסגנון "זוכרים איזה כיף היה אז, בדיסקו של הקיבוץ?", ועכשיו אף מנסים לעורר געגוע, בעזרת ראפ ילדותי שנע על מקצב יווני בנאלי, להאנג-אוברים של הבקרים שאחרי מה שהיה אז. צריך להיות מזוכיסט כדי להפיק מזה הנאה.
זה עבד רק בניינטיז. שב''ק ס'
יח''צ
אורית עטר, ''למולדת שובי רוני''
הביצוע נשמע, מצד אחד, כאילו הוקלט בטברנה יפואית נידחת, ומצד שני הוא מכיל אנרגיות שמיימיות, קסומות, אגדיות. בכלל, עטר ניחנה בכוח טבעי עצום, מעין כריזמה סמויה, מאופקת, שמושכת אליה את הלב בעדינות ומטילה כישוף נעים על הנשמה. עד לא מזמן היא עשתה את הוודו הזה שלה במסגרת הנישתית למדי של פסטיבלי הפיוטים וכסייד-קיקית של אתי אנקרי, קובי אפללו, דיקלה, יאיר דלל, שלמה בר ודוד ד'אור, אבל בקרוב, אם ירצה השם (כלומר, גלגלצ), כולם פה יגלו את מה שעידן רייכל, למשל, גילה כשהפיק מוזיקלית את להקת חיל חינוך, שבה שירתה. אם זה, משום מה, לא יקרה, לרוני שהשיר הדי מדהים הזה פונה אליה לא ממש תהיה סיבה לשוב למולדת.
הכי טובה מאז חווה אלברשטיין? אורית עטר
עטיפת הסינגל
ריף כהן, J'aime
איפה הילד?, ''איש מוזר''
גם בלי להכיר את כל שאר החומרים החדשים של הלהקה, קצת מפתיע לגלות שהיא בחרה להוציא שיר כזה, מוזר, בתור הסינגל השלישי מאלבום הקאמבק המתמהמה שלה - בייחוד לנוכח העובדה שהסינגל הראשון, "אני במצב", שהבטיח הרבה, יצא שנה שלמה לפני הסינגל השני, "אנחנו נהיה בסדר", שקיים מעט. השיר, כשלעצמו, לא ממש רע - הטקסט מיטיב להעביר תחושת ניתוק (ולמען האמת, מזכיר קצת את הסגנון של יהלי סובול), הלחן חוצה לפרקים את גבולות הסתמי - אבל נשמע שהוא תלוי קונטקסט, מעין שיר שתפקידו לגשר בין שירים חזקים ממנו באלבום, או לפחות בין כאלה שיכולים לעבוד טוב יותר כסינגלים. אוקיי, אין סיבה להסתבך: כאלה שחמי רודנר שר אותם.
יותר חמי רודנר, בבקשה. איפה הילד
צילום: יח''צ
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם