תחנות רוח: התחנות התרבותיות של ליאור נרקיס
פאריד, עוזי חיטמן, צביקה פיק, "אסקימו לימון", רמבו ושלמה ארצי. אבני התרבות בחייו של ליאור נרקיס
הייתי על תקן אלימלך זורקין. ליאור נרקיס אריק סולטן
בגן: "אני זוכר שאהבתי מאוד את 'רוץ בן סוסים', ובכלל, כל שירי חיים נחמן ביאליק. כשהייתי בגן, יהורם גאון בדיוק הוציא את 'איפה את אהובה' ואת 'אלף נשיקות', ומאוד מאוד אהבתי את זה. מהנסיעות שלי עם ההורים באוטו, אני זוכר בעיקר את ישי לוי, וגם את השירים של עוזי חיטמן, שמאז ומתמיד התחברתי אליהם. בכלל, עוזי הוא דמות שליוותה אותי כל החיים, בזכות השירים שהוא כתב לשימי תבורי ולחיים משה, שהיה אליל שלי, וכמובן בזכות 'פרפר נחמד' ו'הופה היי'. בחדר שלי היו תלויים שני פוסטרים: אחד של מייקל ג'קסון, כשהוא היה עדיין שחור ומאוד אהבתי אותו, ואחד של ברוס לי. אמא שלי מספרת שכשהייתי ממש קטן, נורא אהבתי את צביקה פיק. הייתי צועק כל הזמן 'פיק פיק פיק!' כשהייתי על הידיים שלה".
ביסודי: "תמיד הייתי הולך לבית הספר עם ווקמן שהיו בו קסטות של זוהר ארגוב, ישי לוי ועופר לוי. באותו זמן הייתי גם מאוד חזק בקטע של 'רוקי' ושל 'רמבו', ואני זוכר שמאוד התרשמתי גם מהסרט 'פרחים בעליית הגג', שהיה סרט מזעזע כזה. מיותר לציין שגם הייתי חולה על 'ספיחס', ובכלל על כל סרטי 'אסקימו לימון', אבל גם קראתי ספרים - בעיקר את סדרת חסמב"ה. אפילו הקמתי חבורה בעקבות זה וקראנו לה חסמבה. היינו נכנסים למקלט ומתכננים שם כל מיני תוכניות. אני הייתי שם על תקן אלימלך זורקין. האמת היא שבאותה תקופה עדיין חשבתי שבאופן טבעי, כשאהיה גדול, אמשיך בניהול העסק של אבא שלי, אבל תמיד חלמתי לשיר. אבא שלי תמיד עודד אותי, אבל אמא שלי ממש לא רצתה שאכנס לזה. אני, מצדי, מאוד נמשכתי למוזיקה, ובאותו זמן גם הכרתי את החברה הראשונה שלי. הייתי מחבק אותה חזק חזק בסלואים של 'ריקוד מושחת'. בסוף היסודי, בטקס הסיום של כיתה ח', אני זוכר ששמעתי בפעם הראשונה את 'רקדי' של ישי לוי ורקדתי כמו משוגע. באותו זמן יצא גם 'לפעמים' של רון שובל, שמאוד ריגש אותי. אה, כמובן, איך שכחתי - כל יום שישי סרט ערבי, ברור. סרט ערבי ו'זהו זה'. הייתי מרותק ל'זהו זה'. כשחיים משה הופיע שם עם 'תודה' פשוט התעלפתי. הם אשכרה הגשימו לי חלום".
אבא שלי היה מופקד על כל העניין של לעשות שמח. נרקיס בזרועות הוריו בברית המילה
צילום רפרודוקציה: אריק סולטן
בתיכון: "בגיל 15 הכרתי את תמיר צור (מעבד מוזיקלי ידוע, זוכה פרס אקו"ם). בהתחלה היינו מופיעים אצלו בבית, ואחר כך הופענו במועדון סנוקר בחולון, ושם בעצם התחלנו להניע את הקריירות שלנו. מהתקופה ההיא אני זוכר שאהבתי בעיקר שירים כיפיים כאלה, כמו 'מקרנה', 'קוקו ג'מבו', 'סקאטמן', כל מה שהיה באוספי
'היטמן'. מנגד, באותו זמן גם גיליתי את שלמה ארצי בגלל הקלטת 'ירח' שדוד שלי שכח בטנדר העבודה של אבא שלי. זו היתה הקלטת היחידה באוטו, ככה שלא היתה לי ברירה אלא לשמוע אותה שוב ושוב - עד שהבנתי כמה הבנאדם הזה גאון. הייתי שר את כל השירים שם בצעקות. ממש. עד היום אני מעריץ אותו".
אהבתי מה שהיה באוספי "היטמן". נרקיס בתקופת המועדונים צילום רפרודוקציה: אריק סולטן
בצבא: "תמיר צור ואני התגייסנו יחד לצבא והקמנו את צוות ההווי המזרחי הראשון של צה"ל. בשנה הראשונה של השירות הוצאנו את השיר 'ילדונת', וזו היתה הפעם הראשונה שבה הוא שולב עם לחן יווני. אחר כך כבר הפכתי להיות מוכר מאוד בזכות השיר 'כמו פרפר', שיצא באלבום הראשון שלי, אבל המשכנו להופיע במסגרת צוות ההווי, ועשינו קאברים לצד כמה שירים מקוריים".
בימי המועדונים: "החלום שלי תמיד היה להופיע בפלקה. הייתי ממש הולך לבלות שם בכוח, כדי שיום אחד אולי ייתנו לי לעלות לשיר. אחר כך, בעקבות הפריצה שלי בזכות הדואט שעשיתי עם שלומי שבת, 'לכל אחד יש', הופעתי בכל המקומות האלה, ובעיקר בסטרייק, שהיה אז המקום הכי חם בעיר. באותה תקופה אפשר להגיד ששמעתי רק מזרחית. אהבתי כמעט את כל מה שיצא אז".
בימים אלה: "היום אני אוהב מוזיקה ישראלית מכל הסוגים. גם את מירי מסיקה ואת שלמה ארצי, וגם את אייל גולן, את ישי לוי ואת כל הדור החדש של המוזיקה הים תיכונית. בטלוויזיה אני אוהב לראות את 'עספור', וגם 'המיוחדת' זו סדרה מעולה. אני כמובן גם מאוד מאוד אוהב את 'דה ווייס'. זה פורמט גאוני, ובכלל, זה מצוין שנותנים במה לאנשים שחולמים להצליח. בוא נגיד שאם היו מזמינים אותי להיות שם מנטור, ברור שהייתי אומר כן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם