תחנות רוח: תחנות התרבות של אלי גורנשטיין
קול הבאס של אבא, הלהקה הקרבית עם עוזי חיטמן, רחוב סומסום והמכתבים של קפקא שסידרו למשפחה דירה בגבעתיים. אבני התרבות בחייו של אלי גורנשטיין
סבא היה חבר של קפקא. אלי גורנשטיין צילום: אריק סולטן
ברחם. "סבא שלי היה פילוסוף וחבר טוב של קפקא, כך שאמא שלי באה ממשפחה אינטלקטואלית מאוד, ופרט לזה היתה לה גם משיכה גדולה לאופרה ולבמה. היא התאהבה באבא שלי כשהיתה נשואה למישהו אחר, חצוצרן, ואחר כך עזבה את הבעל ההוא והתחתנה איתו. אבא שלי היה זמר, היה לו קול באס מדהים, אבל הוא לא התפרנס מזה. לפעמים הוא עשה חלטורות בבתי כנסת, אבל המקצוע האמיתי שלו היה מרכיב משאבות. הוא גם היה מייצר פיות לחצוצרות אחרי שהיה מודד את השפתיים של החצוצרנים. עד היום, כשאני עושה חזרות באזור דרום תל אביב ומריח את שבבי המתכות מבתי המלאכה, אני נזכר בריח הזה, של אבא".
בגן. "כשביקרתי את סבא שלי ברחביה היינו עושים יחד טיול של דרכים מקוצרות, בין חצרות של אנשי רוח כמו הוגו ברמן, מרטין בובר, ש"י עגנון, כל הסלבס של אז".
ביסודי. "הלכתי אז לכל ההצגות של גודיק ואהבתי גם את צ'רלי צ'פלין ואת באסטר קיטון, אבל הגיבור שלי באותו זמן היה דני קיי. נורא אהבתי את היכולת שלו לנצח את הסביבה שלו בהומור, וגם, כמובן, להשיג נשים בצורה כל כך רומנטית. גם בי יש הדבר הזה, הרומנטיקה הזאת. באותה תקופה התחלתי לנגן בצ'לו ושרתי במקהלה. המורה שלי שם, שהיתה גם המורה של אבא שלי, היתה רחל אבנרי ז"ל (אשתו של אורי אבנרי), אישה יפהפייה. אני זוכר שיום אחד בעלה נכנס לכיתה, ניגש אליה וסיפר לה שהוא נבחר לכנסת. בערך באותו זמן גיליתי גם את פרנק סינטרה, והוא הפך, לימים, לאחת ההשפעות הגדולות ביותר על חיי. בבית אמא שלי נהגה לעשות סלוני תרבות שהיו מגיעים אליהם כל מיני פרופסורים ואנשי רוח. היא גם היתה בקשר עם מוזיאון שילר בגרמניה ומכרה להם את המכתבים שקפקא כתב לסבא שלי. ככה קנינו את הדירה בגבעתיים. היו בסביבתנו כאלה שאמרו שזה הדבר הכי טוב שיצא מקפקא".
אהבתי את היכולת של צ'רלי צ'פלין להשיג נשים. גורנשטיין בילדותו מתוך האלבום הפרטי
בצבא. "בגלל החוק שאוסר על חיילים בעלי פרופיל קרבי לשרת בלהקה צבאית, התנדבתי לצנחנים - למרות שכושרי הגופני היה ירוד במיוחד. שירתי שם עם עוזי חיטמן ז"ל, שהיה נפל טיס, בעל כושר אדיר, ובאיזשהו שלב הקמנו יחד את צוות הווי צנחנים, שבהמשך הפך ללהקת פיקוד מרכז. הסולנית היתה דורית ראובני, ואני הייתי על תקן המצחיקן. חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה, ובחלק מההופעות במוצבים הייתי כאילו מוציא כינה מהכיס ומאמן אותה לעשות סלטות, שפגאטים וכו' - ואז היא היתה בורחת ואני הייתי צריך לחפש אותה בראשים של החיילים. לא מזמן ניגש אליי מישהו אחרי הצגה ואמר לי: 'אני זוכר שחיפשת לי כינים בראש!'".
בסבנטיז. "תמיד אהבתי את הסרטים של 'השמן והרזה', ועל הבסיס הזה צחי נוי ואני עשינו את המערכונים של צמד 'חומה ומגדל' שכתב דן אלמגור. זו היתה הצלחה אדירה, ושם הכרתי את איתן שפירא, שליווה אותנו באקורדיון וניגן גם בסדרה 'טלפלא', שאליה הגעתי בזכותו. משם התחיל הקשר שלי לתוכניות לילדים, הצגות ילדים, דיבוב, פסטיבלים וכל זה".
מייקל ג'קסון ומדונה מאוד דיברו אלי. גורנשטיין כחייל מתוך האלבום הפרטי
בימים אלה. "אנשים שיוצאים מ'האח הגדול' מקבלים תוכניות בטלוויזיה, תופסים את שעת השיא ומחדירים בה עילגות ועברית קטסטרופלית. את 'ארץ נהדרת' אני מאוד אוהב, אבל רוב הדברים האחרים בעייתיים. התחלתי את דרכי כזמר בתוכנית רדיו שנקראה 'תשואות ראשונות'. היום יש 'כוכב נולד', ורק לפי השם אתה יכול להבין את ההבדל. גם לגבי הזמר המזרחי אני מרגיש לא טוב. יש שם כמה אנשים ששרים יפה מאוד, אבל הבעיה היא עם מה שהם שרים. העובדה שאקו"ם העניקו פרס ליוסי גיספן מוכיחה שגם הם מתמסרים לרדידות הזאת.
"גם בגלגלצ, אגב, כבר מפחדים לשדר איכות. מכרתי עד היום 800 עותקים מהתקליט החדש שלי - שזה פנטסטי יחסית לתקופה שאנחנו חיים בה, וגם קיבלתי עליו ביקורות מהללות, אבל הם לא משמיעים מזה כלום. הבעיה היא שהעולם, בכלל, הולך ונעשה רדוד יותר, וזה גם משליך עלינו. אנחנו מאבדים עם הזמן את המוסריות שלנו וגם את הערכים שלנו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם