ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מרגל עם שואב אבק: על הסאטירה המושחזת של גראהם גרין

"המתעד האולטימטיבי של תודעת האדם וחרדתו במאה העשרים", כך תאר מחבר "בעל זבוב" את הסופר גראהם גרין. תרגום חדש לסאטירה על עסקי הריגול המיותרים "האיש שלנו בהוואנה"

 
הסאטירה המושחזת של גראהם גרין שבה אל המדף בתרגום חדש, שופעת רעננות כביומה הראשון (1958) ועדכנית לנצח. אפילו שגיאות ההגהה, המרובות מעל למידה התקנית, אינן מצליחות לקלקל את הבידור האיכותי הזה. גראהם גרין המשעשע הוא תופעה נדירה. הסופר הקודר, בדרך כלל, שעסקי הריגול שימשו לו כפלטפורמה להבעת העצב האנושי וחוסר התקווה בקיומם של בני אדם ואומות, רקח כאן עלילה שהיתכנותה סבירה למדי. הקרבה למציאות עסקי השו-שו היא שיוצרת את הקומדיה.
ראשי סוכנויות ביון ושליחיהם מעבר לים הופכים כאן לליצנים בלא ידיעתם. הקורא רואה נכוחה, והם – מומחי הריגול מלונדון ועמיתיהם במערב – בובות אוטומטיות מגוחכות וסומות על בימת המלחמה הקרה בהוואנה, מושמים ללעג.

בריטי בעל חנות לשואבי אבק ברחוב קובני הומה, נאלץ להפוך למודיע של שירות הביון הבריטי. הוא משתמש בכלים הנגישים לו: שרטוטים של חלקי "שואב האבק האטומי" החדיש, דמיון של אדם ממוצע ושאיפה עזה לקדם את בתו לעבר השכלה גבוהה ומקום טוב בחיים. החל מן הרגע שג'יימס וורמולד מגויס לשרות המרתף הסודי בלונדון מתפתחת קומדיה אירונית על חשבון ראשי הארגון ודרכי פעולתם.
יתרה מזאת, נחיצותם של שרותי ביון באשר-הם מוטלת כאן בספק, לאור העובדה שמומחיהם אינם יודעים לזהות שואב אבק על פי שרטוט חלקיו. נשק סודי מזנק למוחותיהם השבויים במוסכמות מזימה. נשק מסוכן יותר מן הפצצה האטומית. מיסטר וורמולד פועל כמיטב יכולתו. הוא בודה מודיעים פיקטיביים, ממציא מידע מופרך על אתר בנייה סודי בג'ונגלים ונאלץ לקלוט כוח תגבור לשורותיו הדלות. בלונדון לוקחים אותו ברצינות יותר מכפי שהוא מתייחס לעצמו. האיש הסתמי הזה, אב חד-הורי לנערה טהורה ודעתנית, הופך לישות מרכזית במסכת הקונספירציות האפילות שבין מזרח למערב. והוא לא ידע שהוא כזה. שגרת יומו המשמימה הופכת למהומת מרדפים ומקרי רצח. וכיוון שמדובר בסאטירה מסדנת גרהאם גרין יש גם קורבנות יקרים.

"אתה יודע," אומרת ביאטריס, העוזרת לענייני ריגול שנשלחת מלונדון כדי לסייע לוורמולד, "תפקיד כזה הוא בדרך כלל רק שולחן במשרד, תיקים ומברקים משעממים. רצח זה לא חלק מהגדרת התפקיד. ואני לא רוצה שתירצח. כי אתה אמיתי".

כלומר, כל השאר, כל בעלי התפקידים הסודיים, אינם אלא פיקציה, העמדת פנים מנוכרת ומיותרת. וורמולד, איש פשוט מן השורה, שעדיין שולח בולים לאחיינו שכבר בגר באנגליה וחדל מזמן לאסוף אותם, שומר על תומתו, אך צובר חרדה ועצב. אי אפשר לעבוד כמרגל, אמיתי או מזויף, בלי לצבור מטען רגשי מעיק.

גרין משך את השטיח מתחת לנעלי מקָדשי הריגול באשר הם. הרי סוף המלחמה הקרה לא מחק ממפת החשיבות העצמית את העוסקים במלאכה. הם דווקא התרבו מאז, ויש להם יעדים נוספים ואקזוטיים, ותעשיות הטלוויזיה והקולנוע ממשיכות לפאר את פועלם באופנים אקטואליים, בעיראק, למשל, ובאפגניסטן.

קוּבּה של ערב תפיסת השלטון בידי קסטרו ולאחריו כבר אינה אי שבריה"מ לשעבר לשה אותו וארה"ב פוקחת עליו עין מאיימת. חומת ברלין נפלה, אבל הכוחות העולמיים עדיין נאבקים זה בזה על אדמות לא-להם והמלחמות רוצחות את התמימים. מרגלים לא קידמו שלום מעולם. הם עדיין נושאים נשק ונכונים למות במילוי תפקידם

ברצף ההרג בעולם. כפי שהם מוצגים בספר של גרין הם מתנהגים כשחקנים בסרט ריגול. כך מתואר הותורן, סוכן 59200, הגאה במעמדו כאחראי על אזור הקאריבים מטעם ארגון הביון של ממשלת הוד מלכותה. אבל גרין שב ומזכיר לקורא, שהמשחק של הותורן ובני דמותו הוא בחיי אדם. לכן, הספר שלו מצווה להגחיך אותם גם היום.

ככל הלוקים בהפרעה בי-פּוֹלארית, גם גרין ראה בבהירות את העגום והמגוחך שבמצב האנושי, ונתן לכך ביטוי חד בספריו. הסופר ויליאם גולדין ("בעל זבוב") אמר על גרין שהוא "המתעד האולטימטיבי של תודעת האדם וחרדתו במאה העשרים". המאה העשרים ואחת זקוקה באותה מידה למסקנות ההתבוננות של מחבר "האיש שלנו בהוואנה". יש לשמוח על פועלה של ידיעות ספרים המוציאה לאור את יצירותיו בתרגום חדש. המדף תמיד רעב לאיכות כתיבה ותובנה אנושית כשל הסופר הבריטי, שנפטר ב-1991. מותו פינה את הדרך לסופרים לא-גדולים (אמריקאים, בדרך כלל) הששים לכתוב על עולם מבוהל מטרור איסלמי.

גראהם גרין, האיש שלנו בהוואנה, מאנגלית: יואב כ"ץ, פן, ידיעות ספרים, ספרי חמד, 287 עמ'

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...