זהות כפולה: הזהויות הפיקטיביות של האמנים הגדולים
לדיוויד בואי היה את זיגי סטארדאסט, לביונסה יש את סשה פירס שנותנת לה בטחון על הבמה, אבל יש עוד כמה אמנים עם אלטר אגו שלא הכרתם. למשל - ג'סטין ביבר הוא גם ראפר. מיוחד לפורים
הדמות הראשונה היא ללא ספק אחת המוצלחות בהיסטוריה של המוזיקה. כשדיוויד בואי הופיע כמוזיקאי האנדרוגינוס ממאדים, עמוס איפור כבד ושיער ששם בפרופורציות את ליאור שליין, הוא לא רק הציג מערבולת מיניות שנופחה על ידי תרבות הרוק'נ'רול הגוססת ואת הדקדנס שראה במוזיקה; הוא גם הציג את האמן כזיקית תמידית שיכול להוסיף ערך רב למסריו באמצעות דמויות, אלבומי קונספט ואפיון מוזיקלי מדוייק לכל פרויקט. דמותו של זיגי סטארדאסט, דווקא בזכות הקיצוניות שלה והצלחתה הגדולה, הבהירה כמה כלי האלטר אגו יכול ללכת למקומות שונים ומגוונים, כפי שנראה בהמשך.
כמעט שלושים שנה אחרי בואי הגיע נתין נאמן נוסף של הממלכה ולקח לקיצוניות הרחוקה ביותר את רעיון האלטר אגו המוזיקלי - להקה וירטואלית שלמה. דיימון אלברן הצטרף לג'יימי יולט, היוצר המוכשר של הקומיקס "טנק גירל", ובנה עולם מורכב של להקה בלתי רגילה, חלקה מבוססת על אנשים אמיתיים שהשתתפו בפרויקט וחלקה רוחות רפאים שבאות בחלומות של דמויות בדיוניות אחרות. באמצעות רשת אינטרנט, הולוגרמות ועוד כלים שנשמעו עתידניים בטירוף בסוף שנות ה-90 הצליח אלברן לייצר להקה מצליחה שמוצאת את עצמה מטיילת ללא שום גבולות בין אינדי-פופ בריטי להיפ הופ מחתרתי.
דניאל דומליי ספג חתיכת טראומה כאשר אחיו נהרג בתאונת דרכים ובאותו שבוע ההרכב של השניים נזרק מחברת התקליטים. בעקבות המכה נטש דומליי את תעשיית המוזיקה, הפך לחצי הומלס ברחובות ניו יורק ונשבע לנקום בתעשייה שעיוותה אותו. מילותיו, לא מילותיי. בהתאם לעזיבתו כרשע מספר קומיקס, דומליי גם חזר כארכי-נבל - אם.אף דום. מאוחר יותר הוא גם לבש את דמותם של קינג גידורא (מפלצת מהחלל בעלת שלושה ראשים שמבוססת על מפלצת דומה מסרטי גודזילה), ויקטור ווהן (מדען שנחשב הפיטר פרקר, או הקלרק קנט, של דום) ועד דמויות ששאובות היישר מספרי הקומיקס.
אבל לא רק באנדרגראונד ראפ יש דמויות, שלא לדבר על ריבוי דמויות. גם המיינסטרים זוכה למנת התחפושות ההזויה שלו, כשהתורנית היא ניקי מינאז' המעולה שפיתחה חיבה מוזרה לתחפושות ודמויות עד כשהייתה ילדה. חוץ ממינאז', שהיא בכלל הקצנה של האדם האמיתי אוניקה טניה מאראז', הראפרית המוכשרת מחזיקה בארסנל דמויות שמתחיל באח תאום אלים בשם רומן זולנסקי, ממשיך באמא של רומן שמשום מה מחזיקה במבטא בריטי ומגיע עד דמויות כמו "ניקי תרזה". מזלה שהיא כשרונית.
אבל רגע, מינאז' ודומליי הם עדיין ראפרים ובואי ואלברן הם, ובכן, בריטים. אבל גם בעולם הנורמטיבי לכאורה של המיינסטרים-פופ אפשר למצוא אמנים שאוהבים לשחק דמויות. קחו לדוגמה את ביונסה נואלס, שלמרות החזות הרגילה, אוהבת גם היא להשתעשע בדמות - סשה פירס ליתר דיוק. פירס, כהגדרת ביונסה, היא האלטר אגו הבימתי שלה - יותר חושני ויותר אגרסיבי. תנועות הריקוד נמכרות בנפרד.
"האנה מונטנה" הוא סיטקום די עלוב של ערוץ דיסני, שלא בדיוק ידוע בהפקות האיכות שלו, שמספר על נערה רגילה בשם מיילי סטיוארט (בגילומה של מיילי סיירוס) שחיה חיים כפולים גם ככוכבת הפופ בעל השם הכי דבילי מאז מילי ונילי - האנה מונטנה. מחפשים עד דמיון בין הדמות הפיקטיבית לגברת סיירוס? את אביה בסדרה מגלם בילי ריי סיירוס, אביה האמיתי של מיילי. סביר להניח שלכולן, החל מהאנה ועד למיילי, יש תסביכי אב.
ג'סטין ביבר הוא ראפר מצויין. כן, קראתם נכון. הוא אמנם עוד לא הוציא שום דבר רשמי, וכמובן שאין יותר מדי על מה להתבסס חוץ מכמה הופעות ברדיו ושיר חצי מאולתר, אבל תחת שם הראפ Shawty Mane, הביברמאניה מתערבבת עם טופאקיזם ומתברר שהילד הלבן הזה יודע לחרוז. וגם טוב. תחת דמות הראפר שלו ביבר מלהטט באופן מדוייק עם אחלה דיקציה שכנראה מגיעה מניסיון של שנים רבות מול מיקרופון. יום יבוא וה"בייבי, בייבי" יהפוך ל"ביצ'ז ביצ'ז". אמן.
אפשר למצוא גם דמויות הרבה יותר הזויות מג'סטין ביבר הראפר. נגיד, גרסת הווייט טראש של דרום אפריקה בסגנון רייב ראפ צעקני. נינג'ה, יו-לנדי ודי-ג'יי היי-טק מרכיבים את דיי אנטוורד, התופעה הכי לא מוסברת בתודעה הוירטואלית. אבל מדובר בסוג של פארודית ראפ מחופפת של וואטקין טודור ג'ונס, ראפר מוכשר למדי שכבר מוכר לבאי קייפ טאון הוותיקים כבחור שאוהב לשחק בדמויות. בסיבוב הזה מדובר בהרכב הזוי בעל חיבה לא ברורה לדימויים פאליים שמצהיר על עצמו כמייצגי התרבות הדרום אפריקנית, אבל לא שוכח לצטט את ונילה אייס ואמינם. מי כבר זוכר כמה מזה אמיתי?
שחקן הקולנוע אמנם לא הוציא אלבום ראפ בהפקתו של פאף דדי (נו, דידי) כפי שכביכול רצה, אבל התקופה המוזרה שלו כראפר מחופף תיזכר לעד בזכות המוקומנטרי "I'm Still Here", שבויים על ידי גיסו קייסי אפלק (אח של). במשך שנתיים שהחלו בספטמבר 2009 שינה השחקן המוערך את תדמיתו הציבורית באמצעות שינוי גופני מוחלט שכלל השמנה, עישון והסנפת מגוון נרחב של חומרים וגידול זקן זאק גליפיאנקיס לתפארת. על הדרך הכריז שהוא פורש ממשחק, עושה ראפ איום ונורא ויצר את הסרט ההזוי כביקורת על ההפכפכות של תעשיית הבידור.
וגם לתעשיית המוזיקה הקטנה שבישראל יש דוגמה נהדרת לחופש האמנותי, לביקורת התרבותית ולבלאגן המסקרן שדמות טובה יכולה לייצר. שקר היופי של צינוביץ' כבר הפך לצ'יזבט בשיעורי תקשורת ועיתונאות. עם קצת תחבושות וכיסא גלגלים חלוד הצליח צינוביץ' לפרוץ לקהל הרחב, לבקר את עיסוק העיתונאות בצהוב ולחשוף את הסיפור בתוכניתו של יאיר לפיד. כל מה שנותר לקוות זה שיבוא היום שצינוביץ' יסכים לחשוף את התרמית הנוכחית שלו ולהראות לכולם שיש עוד בדיחה קטנה על חשבונינו - גם יאיר לפיד הוא דמות סאטירית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם