הולך עם עצמו: מושיק קליפר משחרר קליפ ומדבר על הטרגדיה האישית
מושיק קליפר עובד על אלבום בהפקת משה לוי, ומשתדל שהטרגדיה האישית לא תכתיב את העשייה המוזיקלית שלו
מושיק קליפר צילום: דורון עדות
מאחורי האלבום של מושיק קליפר מסתתר סיפור עצוב. לפני עשר שנים, כשהיה בן 22 בלבד, עבד קליפר בשווייץ כאיש עסקים. ביקור של אחותו ואמו הסתיים בתאונת פגע וברח, שכתוצאה ממנו נהרגה האם במקום. טרגדיה אישית זו עומדת במרכז השיר "געגוע", שאותו כתב קליפר לאמו כחלק מהאלבום "הולך נגד עצמי", שיראה אור בקיץ הקרוב.
שני שירים ראשונים מתוך האלבום, "עיוורון" ו"ערב השנה החדשה", שוחררו לאחרונה לרדיו, ואף כי "געגוע" נחשב האישי והחושפני ביותר מבין שיריו, מעדיף קליפר לא לתת לטרגדיה שעבר להכתיב את דרכו המוזיקלית. "אני לא חושב שזה הדבר העיקרי שעומד בבסיס היצירה שלי", הוא אומר. "זה משהו שעברתי ומשפיע על החיים ועל היצירה שלי בדיוק כמו שזה משפיע על כל אחד שעובר אירוע כזה. אנחנו בכל זאת חיים בישראל, מקום שמתרחשים בו כל כך הרבה אירועים טרגיים".
אתה חושב שהאירוע הוביל אותך לעשייה המוזיקלית?
"אמנם התחלתי לכתוב בגיל יחסית מאוחר, 26, אבל אני מנגן כבר מגיל 13. מוזיקה תמיד היתה חלק משמעותי בחיים שלי. זה נעצר בגלל אילוצים כמו צבא וכו', אבל בשלב כלשהו זה התפוצץ. הייתי עובד במה של שלמה ארצי במשך שנתיים, טסתי עם הצוות למקומות שונים בעולם וחוויתי חוויות מדהימות. תוך כדי זה התקרבתי לעולם המוזיקה שוב, לעולם הבמה, וראיתי איך זה עובד באמת. האירוע עצמו לא דחף אותי לעסוק במוזיקה, זה משהו שנבנה גם בשלבים אחרים בחיים שלי. חוויה כזו מכניסה בך המון עצב. עצב שלא נעלם פתאום, הוא קיים בך. חלק מההתמודדות היה גם ביצירה. לדוגמה שירים ספציפיים כמו 'געגוע', שהטקסט שלו מדבר באופן ברור על האירוע עצמו".
רוב האלבום עוסק בסיפור הזה?
"ממש לא, רק השיר 'געגוע' עוסק בזה. האלבום מורכב מהרבה סיפורים אישיים אחרים. הוא עוסק בפחד, בחרדות וכמובן בכל מה שקשור בזוגיות ובאהבה, מהמקום שלי. זה אלבום אישי, אבל רק השיר הזה עוסק בסיפור של אמא שלי. יש עוד משפט אחד באלבום, בשיר שנקרא 'הולך נגד עצמי', שבו אני לא אומר שאיבדתי אמא, אבל אני אומר 'יש לי אח, אחות ואבא גם'".
אתה לא מפחד שנעשה שימוש מעט ציני בטרגדיה שלך?
"אני לא ממציא שום דבר. הסיפור הזה קרה לי ויש בו עוד המון צדדים שאפשר לדבר עליהם, למשל שהנהג שגרם לתאונה היה ישראלי. אפשר להתעמק בסיפור הזה עוד ועוד, אבל אני לא חושב שזה העניין. לא המצאתי פה משהו, לא המצאתי פה סיפור. עברתי חוויה וכתבתי עליה שיר, שלדעתי הוא מהשירים היותר טובים באלבום. כל החשיפה הזאת לא פשוטה לי. אני זוכר שהשיר נכתב עוד כשלמדתי ברימון, כשיעורי
בית לקורס של יהודה עדר. כששרתי אותו בפעם הראשונה מול כל הכיתה ממש רעדתי, זה מאוד מפחיד לחשוף כזה דבר. מאוחר יותר, כשהתחלתי לעבוד על האלבום עם המפיק משה לוי, הוא שמע את השיר והחליט לעשות אותו מה שהוא, גדול ועוצמתי יותר. אבל כל התהליך שעברתי עם השיר הזה היה קשה מאוד. העובדה שאני מדבר על הסיפור היא חשיפה לא פשוטה, אבל היא בהחלט מעין סגירת מעגל".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם