בתול באוזן: סיפור הסינדרלה של ענבל-רותם שגיב
ענבל-רותם שגיב, יוצרת כנה ומרגשת של רוק עם השפעות מעולם הג'אז, מצאה תמיכה כלכלית במקום לא צפוי
מצאה תומכים נדיבים. ענבל-רותם שגיב יח''צ
לידיה, המורה למחול בסדרה המיתולוגית "תהילה", אמרה: "אתם רוצים תהילה? לתהילה יש מחיר!". המחיר לתהילה הוא לא רק זיעה. מרבית המוזיקאים, שלא זכו בחוזה בחברת תקליטים או במשפחה עשירה ותומכת אבל לא ויתרו על חלומם להוציא אלבום ולהופיע, נאלצים פעמים רבות לשבור תכניות חסכון, לקחת הלוואות ולהיקרע בשתי משרות. לרוב ההשקעה לא תחזיר את עצמה לעולם. על אחת כמה וכמה כשמדובר באמנים בתחילת דרכם.
גם ענבל-רותם שגיב, זמרת יוצרת שובת לב שעומדת בפני אלבום בכורה, לא נולדה עם כפית של זהב בפה ועדיין לא נפרש בפניה שטיח אדום באף לייבל. במקביל ללימודי המוזיקה היא עבדה בחריצות בכמה עבודות לא זוהרות, בהן טלפנית במסעדה. וכמו בסיפור סינדרלה, יום אחד האיר לה מזלה. בעלי המסעדה, בני זוג אמידים שאינם קשורים לתעשיית המוזיקה, הוקסמו ממנה והתחברו מאוד לחלום ולמוזיקה שלה, והציעו לתמוך בה בנדיבות. מדובר בצעד מאוד יוצא דופן, מכיוון שהם אינם בני משפחה או חברים, לא ביקשו תמורה ולא פעלו מתוך מניע עסקי, רומנטי או יח"צני (הם אפילו ביקשו שלא נפרסם את שמם). המסעדנים מימנו לשגיב את כל הוצאות החזרות, ההקלטות של האלבום וההופעות שלה. בלי שום עוקץ.
"כשעבדתי במסעדה נוצר ביני לבעלים חיבור של בני אדם", מספרת שגיב, "הם פנו אליי ואמרו: את כזאת חמודה, את צריכה עזרה? הייתי בהלם. הם התלהבו מזה שאני מוזיקאית, זה נראה להם מאוד רומנטי. אחרי כך הם שמעו את המוזיקה שלי ועלו להם דמעות לעיניים. הם רצו לעשות זאת ללא מטרת רווח. אני יודעת שזה נשמע יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי, מין איזו פילנטרופיה לא ברורה, בהתחלה הייתי כולי חשדנות. אבל התברר לי שאין פה שום קאץ'. מוזר ככל שזה ישמע, הם בסך הכל רצו לעזור לבחורה עם חלום בלי אינטרס. אמרתי להם שחשוב לי שהם לא יעשו זאת בהתנדבות. הם סרבו להרוויח על חשבוני. רק לאחר הפצרותיי הם הסכימו להיות שותפים ברווחים. וכל זה תוך חופש מוזיקלי ואמנותי. אני מודעת לכך שזה מקרה נדיר ואסירת תודה להם".
אפשר להבין מדוע המסעדנים הוקסמו משגיב, בת 26, זמרת מעניינת, כנה ומרגשת, שמשלבת רוק נשי עם השפעות Fאנקיות וג'אזיות. שגיב גדלה במושב כחל בגליל, ולאחר גירושי הוריה עברה לתל אביב ושמעה הרבה ג'אז. "יש לי זכרונות צרובים מילדותי של יום שישי בצהריים, ריח של שניצלים ואלה פיצג'רלנד". מגיל 15 היא שרה כסולנית בהרכבי פאנק-רוק שונים. לאחר שחרורה החלה ללמוד בתוכנית משולבת לתואר ראשון ותעודת הוראה של מכללת לוינסקי לחינוך ובית ספר למוזיקה רימון. ברימון קיבלה מחמאה גדולה מהזמר אריאל הורוביץ: "את מפותלת כמו ספגטי ומזכירה לי את דני רובס בתחילת דרכו". אגב, המסעדנים שתומכים בה אינם בעניין של ספגטי.
במהלך לימודיה הכירה גם את אסף אבידר, זמר ויוצר בדרך לאלבום בכורה משלו בהליקון, בעל אולפן הקלטות וזוכה פרס אקו"ם. הוא מפיק ומעבד את אלבום הבכורה שלה, שיכלול שבעה שירי פופ-רוק תיאטרלי, שחלקם הוקלטו בלייב ונערכו דיגיטלית בקפידה, בדומה לשיטת העבודה של מארק רונסון עם איימי ויינהאוס. בשיריה היא מביטה באירוניה, הומור, אופטימיות ודרמטיות על החיים.
נדמה כי בכל שיר שלך שומעים דמות שונה שמדברת.
"אני מבינה למה אתה מתכוון. בימי הזכרון לחיילי צה"ל בבית ספר תמיד בכיתי נורא. המורה חיבקה אותי, ריחמה עליי, ופעם פנתה לאמא שלי ואמרה לה: 'אני נורא מצטערת על האבדן והאבל שחוויתם'. אמא שלי אמרה לה: 'על מה את מדברת?!' והסבירה למורה שהבכי נובע בגלל שאני מזדהה מאוד בקלות עם בני אדם. אני יכולה לקרוא על דמות בספר ולכתוב עליה שיר. לראות מישהו מתראיין בטלוויזיה, זה יצבוט לי, ואני אכתוב עליו. וכך, למרות שאני שרה בגוף ראשון, הדמויות בשיריי שונות זו מזו".
סיבה נוספת לתחושת מגוון הדמויות היא שענבל מדלגת במילותיה בין גילאים שונים מאוד בחייה: בשיר "קיץ בתחתונים" היא חוזרת לגיל 5, אל זכרונות ילדות מקיץ טברייני; היא חוזרת לגיל 18 עם השיר המשעשע "דודות", שכתבה בהשפעת מי שהיה מנהיג להקת "דודה", דני סנדרסון. באותה תקופה חשבה שהיא בהריון ובסוף גילתה שהיא לא; אבל השיר הכי מפלח לב, מקורי ונפלא של שגיב הוא ללא ספק "אז אולי", שקשור לחוויה שעברה בשנים האחרונות ובו היא מפגינה ווקאליות ג'אזית מהפנטת. "זאת היתה תקופה קשה, שהייתי בריב עם אדם יקר לי שנורא אהבתי. במשך חצי שנה מטלטלת הייתי בכאב לב גדול ממנו. היינו משני צדי המתרס, לא מוכנים להתפשר או לוותר. זה גרם לי לריקנות והפסקתי ליצור. באיזשהו שלב אני הבנתי, שכדי שאוכל להמשיך הלאה, אני צריכה לחשוב כאילו שהוא ביקש ממני סליחה, ואני צריכה לסלוח לו. השיר הזה היה ממש תהליך ריפוי לכאב שלי, שרתי לעצמי יום יום את המנטרה של הפיזמון, 'הסליחה תתן לך מנוחה'. וזה שיחרר אותי".
ענבל-רותם שגיב תופיע היום (שני), בלבונטין 7 בתל אביב בשעה 20:30
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם