בזמן שראיתם The Voice: שלושה אלבומי שוליים מומלצים
יאיר יונה, האוסף של הבר צוזאמן והבכורה של ההרכב גריי לא ייכנסו לרשימות ההשמעה ברדיו, אבל תורמים למוזיקה העברית יותר מכל תחרות זמר
התשוקה העזה והמחויבות של יאיר יונה לעיסוק המוזיקלי באות לידי ביטוי עוד בטרם בוקעים הצלילים הראשונים מאלבומו החדש. יונה פעיל בסצנה המוזיקלית כבלוגר וכשדר רדיו, וכן במעורבותו בלייבלים אנובה ואירסיי של האוזן השלישית. לאחרונה הוא הוציא את אלבומו השני, World Behind Curtains האינסטרומנטלי , וגם שם הידע המוזיקלי הנרחב שלו והכבוד למוריו הרוחניים ניכרים כבר בחוברת המצורפת.
מתחת לשמות הקטעים טרח יונה והוסיף את האקורדים המרכיבים אותם וכן הוראות ביצוע כגון "גשר (קאפו) על השריג השני". בנוסף לזה הוא חיבר כמה מילים אישיות המשמשות רקע למוזיקה ומסגירות את מקורות ההשראה, בהם איש הפולק הסקוטי ברט יאנש, שמת מסרטן בשנה שעברה, או הגיטריסט גלן ג'ונס, שאותו יונה מגדיר כמורו וכרבו. את הנאמנות שלו לאמת אמנותית שאין בה רבב, את היצירתיות ואת מיומנות הנגינה שכל תכליתה הוא להרחיב את גבולות השפה שבה הוא מציג את תכולתו לעולם, כבר מסגירה המוזיקה עצמה.
הרצועה הפותחת היא רמז מטרים ליצירה כולה. יונה בוחר שלא לפתות את המאזין במלודיה קלילה וזורק אותו היישר אל תוך הסערה - פריטה אינטנסיבית וסוחפת על אקורדים מפורקים של גיטרה אקוסטית בת 12 מיתרים, השואבת בבת אחת אל תוך חוויה רגשית. או אז, בזמן שמצברי הרגש מתמלאים בהתפעמות, גולשים אל תוך הרקע האקוסטי צלילים אפלים של גיטרה חשמלית, מערערים מעט את ביטחונו של המאזין, אך בעצם טוענים אותו בדריכות לקראת הבאות. כך, לאורך כל האלבום, נזהר המאזין לבל ישקע אל תוך שנת היופי שלו - והמוזיקה הנפלאה של יונה מזמנת תנומה כזאת לרגעים - בהמתנה לאקורד מורכב יותר, לאיזו ויולה שתבעבע מתח מתחת לפני השטח ולעתים פשוט לרובד נוסף של יופי לא צפוי.
המנגינות של יונה שזורות במלודיות במבנה הרמוני ברובן, אך הן לא נגועות ולו לרגע בקיטש או בחנופה. להבדיל מאלבומם האינסטרומנטלי של עידן רייכל ושל יו פארקה טורה, The Tel Aviv Sessions, שאף הוא ראה אור לאחרונה, המוזיקה של יונה לא מסתכמת בהנעמת זמנו של המאזין במעטה של עיסוק בתרבות גבוהה (אם כי רייכל, כרגיל אצלו, עושה זאת בעזרת שותפו האפריקאי בכישרון רב), אלא מצליחה גם לטעת בו דוק של עצב או של הרהור. כך, למשל, ברצועה הרביעית, Kotte and the Orchids, בהשראת הגיטריסט לאו קוטקה, נכנסים ללא התרעה צלילים בלוזיים של כלי מיתר שמטים מעט את השיר ממסלולו. "הרצועה הזאת היתה נשיקת הפרידה שלי מעולמי הישן וברכת שלום לאחד חדש", מסביר יונה בחוברת. כך או כך, זה עולם ששווה להכיר.
צוזאמן הוא בר תל אביבי שמארח מוזיקאים מתחלפים להופעות אינטימיות, אקוסטיות ברובן. מאלבום האוסף שהפיק הבר יחד עם הלייבל גלגל, המאגד כמה מהאמנים שהופיעו על במתו הקטנה, אפשר היה לצפות שיהיה כרטיס ביקור למקום, ובמקרה הטוב יעניק רגע או שניים של נחת. אולם ניכר שעורכי האלבום ניגשו אליו כאל יצירה מוזיקלית לכל דבר והצליחו לגבש רשימת השמעה בעלת צליל מובחן והיגיון פנימי, שמידת הכישרון והיופי שטמון בה מעוררים תהיות שמא לא כדאי להפקיד את שופרות המוזיקה העברית בידי מוזגי בירה ומלצריות עמלניות. הפלייליסט של הבר הצנוע מצליח להביס בהליכה כל רשימה מקבילה של ערוצי המדיה המרכזיים, להתחרות בהצלחה מול אוספים שיוצאים בחברות התקליטים הגדולות, ובכל מקרה הוא אחד האלבומים היפים ששמעתי לאחרונה. התואר השחוק "פנינים" הוא בלתי נמנע בהקשר של האלבום.
הפנינה שפותחת את האוסף היא ביצוע מצוין של נעם רותם ואדם שפלן לשירו של רותם "קול פנימי". מכאן והלאה הבמה שמורה ליוצרים שרובם ככולם, למעט איתי פרל, אלמונים עבור
הבא בתור הוא אדם בן אמיתי בשיר אהבה ממס, ומיד אחריו פרל, אולי בקטע המוצלח באלבום: ביצוע לשיר מאלבומו השני "כבלים" יחד עם הגיטריסט אביב בן עזרא. זהו דואט רוק אדיר בין שתי גיטרות, כשזו של בן עזרא (אני מניח, אין קרדיטים בעטיפת האלבום) מייללת על רקע הקול העמוק של פרל - בחיי שהוא גואל את עצמו כאן מהנרפות שייחסתי לו עד עכשיו - ומעניקה איכויות של רגע חסר פשרות. המילים "תגלגל את הכבלים ותלך הביתה/ מה אתה חושב שיחכו לך/ אל תהיה בטוח, הקלפים שחילקו לך מתפזרים ברוח", בוודאי מוכרות לכל מי שאי פעם נלחם על החלום שלו חמוש בגיטרה, בהם גם נוי רויטנברג, אופיר סומברג, אסי מסקין ועוד כמה מהלוחמים שנחשפים באלבום המפתיע הזה.
"איש קטן סובל", אלבום הבכורה של ההרכב גריי, בהפקת יהוא ירון, הוא יצירת רוק מורכבת ותובענית שספק אם תתאים לכל אוזן. גם אני התקשיתי תחילה בפענוח האלבום הזה. אלא שמדור מוזיקה אינו מדור צרכנות, ושיח תרבותי בריא לא יכול להרשות לעצמו להעניק במה לנתן גושן, לעומר אדם או לקרן פלס ולהדיר מתוכו הרכבים כמו גריי. "איש קטן סובל" הוא בדיוק מה שיש לצפות ממוזיקאים שנאמנים לאמנות שלהם. יש בו תשוקה, אומץ ודמיון שאינו סר למרותם של גבולות. השירים בהתאם טעונים באנרגיות, הטקסטים סבוכים ונחרצים, והלחנים שזורים בפיתולים ובתפניות לאזורים מרוחקים מהתבניות השגורות.
זהו אינו אלבום פופ בשום מובן, אולם הוא בהחלט מצליח לרגש כשההתרחשות הכאוטית נלכדת לרגעים במלודיה או מרוככת בעזרת שטיחי כינורות. היעדר נקודת מיקוד באלבום מעידה אולי על בוסריות, אך ברגעים רבים אי הסדר הוא דווקא מצע למשפט מנצח או ליללה שוברת לב של הסולן ושל כותב השירים עדן אטד. כשאטד יבשיל, "איש קטן סובל" עשוי להתפרש בהמשך הדרך כבעיטה עוצמתית שפתחה את הדלת עבור מוזיקאי מחונן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם