מהון להון: כך הפכה גולדי הון למלכת המדיטציה
גולדי הון, האישה שיצרה את סטריאוטיפ הבלונדה המטומטמת בקולנוע האמריקאי והמשיכה לקריירה קולנועית מצליחה, המציאה את עצמה מחדש כגורו של מדיטציה
בשנים האחרונות הון בת ה-66 המציאה את עצמה מחדש כפילנטרופית וכלוביסטית של מדיציה, יוגה ומודעות. היא הקימה ב-2005 קרן חינוך, "קרן הון", שהמוטו שלה הוא: "כדי ליצור את מנהיגי המחר אנו חייבים לטפח את הילדים של היום". הקרן מתמחה בלימוד כישורים חברתיים ורגשיים כדי לשפר את ההישגים של התלמידים. הון לוקחת את מטרות הקרן שלה ברצינות גמורה. ב-2010 היא פגשה את שר החינוך הבריטי מייקל גוב, שבוודאי היה קצת נבוך, ודנה עמו באפשרות לפתוח בית ספר בודהיסטי בבריטניה.
"אנו נפגשים כדי לדון כיצד הון יכולה לשפר את החינוך כאן", אמר גוב לפני הפגישה. "אנו זקוקים ליותר בתי ספר מחוץ לשליטה של הרשויות המקומיות, כדי להציב אתגר בפני המונופול של הבירוקרטיה". כן, בטח.
ואם מישהי יכולה לעשות זאת, זוהי טוראית בנג'מין, נכון? כמו שמבקר בריטי הגדיר זאת: "גולדי הון היתה תמיד מודל חיקוי מושלם לאושר". בכתבת דיוקן שלה שפורסמה באחרונה היא מתוארת כ"אדם הכי שבע רצון בעולם, אבל ברמות ממש הזויות".
אני אוהבת לא להיות נשואה. גולדי הון
צילום: גטי אימג'ס
האומנם? באחרונה פורסמה הודעה מפתיעה שלפיה הון פרשה מסדרת טלוויזיה מתוכננת של HBO "יומני הוויאגרה", של יוצר "סקס והעיר הגדולה" דארן סטאר. בסדרה בבימויו של פול פיג ("מסיבת רווקות") הון היתה אמורה לגלם את התפקיד הראשי של אישה שבעלה נוטש אותה בעקבות משבר אמצע החיים, והיא בודדה בחייה לראשונה אחרי 35 שנה. באינטרנט נפוצו שמועות על "מחלוקות יצירתיות" ועל שורה של גברים שנבחנו לתפקיד מול הון, אבל איכשהו הדברים לא הסתדרו.
היא טוענת שאין בה שמץ של מרירות על הקריירה שלה בשנים האחרונות. בראיון שהעניקה זה מכבר הודתה: "זה תחום של צעירים". אולם למרות שלא היו לה תפקידים גדולים בשנים האחרונות, מכיוון שהסרטים שלה היו מלאים בכל כך הרבה רצון טוב, היא נותרה דמות חשובה בהוליווד, ולפרסונה הקומית שלה יש השפעה מתמשכת על שחקניות צעירות יותר. אם היא לא היתה כה פופולרית, ג'ואן
ריברס לא היתה יכולה להגיע לתוכניתו של דיוויד לטרמן בחודש שעבר ולספר על הפנים של הון את הבדיחה הבאה: "מכיוון שהיא כל כך מתוחה מכל הניתוחים, אומרים שכאשר היא בולעת היא מקבלת אורגזמה".
הציבור רוחש הרבה כבוד להון, בין השאר משום שהיא פילסה את דרכה בהוליווד בדרך הישנה, זו של שורת המקהלה. היא נולדה בוושינגטון הבירה לאם מורה לריקוד ולאב מוזיקאי. סביה מצד אמה היו מהגרים יהודים, והון, שגדלה כיהודייה, מתייחסת כיום אל עצמה כ"יהודייה בודהיסטית".
היא למדה בלט וסטפס מגיל 3 ו כבר היתה רקדנית בלט מקצוענית בגיל 10. בגיל 16 גילמה את ג'ולייט בהפקה של "רומיאו וג'ולייט". היא פרשה מלימודי דרמה באמריקן יוניברסיטי בוושינגטון כדי לעבוד כרקדנית, מה שסייע לה לבסוף לזכות בתפקיד בסיטקום "בוקר טוב עולם" ב-1967. כך נולדה התדמית שלה כבלונדינית המטומטמת עם הצחוק המידבק.
אין בה מרירות על הקריירה. הון ומדריך המדיטציה צילום: גטי אימג'ס
הון נכנסה גם לתחום ההפקה ב"טוראית בנג'מין". הסרט , שבו גם כיכבה, זיכה אותה במועמדות לאוסקר לשחקנית הטובה ביותר. הקריירה שלה הגיעה לשיא בשנות התשעים בזכות הסרטים "המוות נאה לה", "מועדון האקסיות" ו"כולם אומרים אני אוהב אותך", שעשו רווחים נאים בקופות. גם "ציפור על תיל" לצד מל גיבסון הצליח בקופות, למרות שנקטל על ידי המבקרים.
במשך כל השנים האלה, על המסך ומחוצה לו, המשיכה הון לדלג בין הגרסה ההיפית של דוריס דיי לבין אבטיפוס בלונדיני מוקדם של טינה פיי. ב-1985, כשהיא בת 39, הצטלמה הון לשער של פלייבוי בתוך כוס זכוכית ענקית. היא סימלה סוג של נשיות שרק עתה נכנסת בצורה משמעותית להוליווד בסרטים כמו "מסיבת רווקות"; סקסית ומצחיקה בעת ובעונה אחת.
בחייה הפרטיים היא כנראה מודל למשפחה המודרנית המושלמת. את שני ילדיה מבעלה הזמר ביל הדסון היא גידלה עם קורט ראסל, בן זוגה זה שנים רבות, שגם צירף את בנו למשפחה. יש להם גם בן משותף, וייאט, בן 25. והם גם סבא וסבתא לארבעה נכדים בני חצי שנה עד 8. הון פגשה את ראסל באודישנים לסרט "נשים בעורף", המספר על אישה נשואה המתאהבת בגבר (ראסל) בעת שבעלה משרת בצי האמריקאי במהלך מלחמת העולם השנייה. "אהבתי אותו כפי שהיה", היא סיפרה. "הוא כל כך אמיתי. כל כך בסיסי. ואני גם חייבת להוסיף שהוא בהחלט הטיפוס שלי, מבחינה פיזית".
האדם היחיד שיש לו דברים רעים לומר על הון הוא בעלה לשעבר, שבאוטוביוגרפיה שפרסם באחרונה הוא מתאר אותה כחמדנית וכאנוכית. "אני קצת עצובה", השיבה בתגובה. היא וראסל מעולם לא נישאו. בראיון שהעניקה זה לא כבר אמרה: "אני אוהבת לא להיות נשואה משום שאני בוחרת לחיות עם מישהו, כל יום מחדש. אני לא צריכה איזה מוסד שיגיד לי מה לעשות. קורט ואני מתעוררים שמחים כל בוקר".
שוב ושוב חוזרת אצלה המילה שמחה בשלל גרסאות. ואם יש משהו שאנשים חושבים שקצת מעצבן אצלה, זו השמחה הבלתי נדלית שלה. גם הגאווה שלה בסגנון האם היהודייה בהצלחת בתה השחקנית קייט הדסון ("כמעט מפורסמים", "מלחמת הכלות") קצת מעצבנת חלק מהאנשים.
וכן, גם הכנות (היחסית, כמובן) שלה בעניין הבוטוקס והניתוחים הפלסטיים. היא מעולם לא הכחישה שעברה ניתוחים פלסטיים. אז מה לעזאזל הופך אותה לכל כך שמחה ושבעת רצון? זה בוודאי כל המדיטציה. באחד הראיונות אמרה הון: "בהוליווד הם רצו שאהיה שמחה, אז חשבתי לעצמי, למה לא? אם זה מה שהעניק לי הטבע, והוא באמת העניק לי, מדוע לעבוד נגד זה? זה היה הגורל והחיים שלי בזמן הזה על פני כדור הארץ ובתקופה המסוימת ההיא בהיסטוריה". אמן.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם