דיוקן האמן כאיש צעיר
אלבומו הראשון של בוב דילן יצא לפני 50 שנה. סיבה טובה לחגוג את הנסיעה האגדית לניו יורק שהפכה אותו למשורר הרוק המשפיע ביותר במאה העשרים
ילד טוב מינסוטה. דילן ב-1966 צילום: גטי אימג'ס
1962 הייתה שנה עמוסת אירועים - מרילין מונרו הלכה לעולמה, הרולינג סטונס עלו לראשונה על במה, הלוויין הטלוויזיוני הראשון החל לשדר מהחלל ובניו יורק חנכו את הרכבת האוטומטית הראשונה, שסימלה יותר מכל את העולם החדש שהלך ונבנה על חשבון הריסותיו של הישן. רכבת שהיא גם אחד המוטיבים החזקים בעולמו של בוב דילן - ראשית כשהציג את עצמו כמי שנדד לניו יורק ברכבות משא עתיקות, ובהמשך כסמל בשיריו לכל מה שקורא לצאת לדרך, כל מה שדורש חופש ונדודים. באותה שנה הוציא דילן את אלבומו הראשון, זה שיעביר את העולם הישן מרכבות מסע לרכבות חשמליות, ויפתח את המסע של דילן אל הפסגה.
נכון, זה היה שקר. דילן לא באמת נדד על רכבות משא, הוא לא ישב בכלא באשמת שוד וגם לא באמת היה נהג משאית או פועל בניין חסר משפחה כפי שהציג את עצמו בהתחלה. האמת היא שהוא היה ילד טוב ממיניסוטה שהגיע לניו יורק, ככל הנראה, בטרמפים מהמערב התיכון ולשקרים הרומנטיים האלו לא היו בעיניו שום משמעות, אפילו לא לסיפור חייו, כי המטרה הייתה ברורה - בידיעה חדה ומפוכחת הוא צריך לספר את הסיפור של העידן המודרני בקול רם ולשאת את הלפיד של המוזיקאים הנפילים של העולם הישן לדור הבא.
עלייתו של דילן היא לא רק סיפור על פגישה מקרית בין אמן למפיק-על בבר איזוטרי, אלא סיפור מהדהד של מסורת אמריקאית של בלוז ופולק עליהם הוא נשען. לאחר שדילן הצעיר הלך לבקר את גיבורו הגוסס, הזמר וודי גאת'רי בבית החולים, הוא קיבל ממנו את האישור להחזיק את לפיד הפולק ואת ההסמכה - עכשיו גם הוא יכול "להרוג פשיסטים", (סיסמה שכתב גאת'רי על הגיטרה האלמותית שלו).
דילן קנה את דרכו במועדוני הבוהמה הניו יורקים ומהר מאוד מצא עצמו חתום על ידי המפיק האגדי ג'ון האמונד, מי שגילה את בילי הולידיי, קאונט בייסי, לאונרד כהן, ברוס ספרינגסטין ורבים אחרים. עם מאה דולר בכיס כמקדמה, דילן ניגש להקליט בשש שעות בלבד את יריית הפתיחה שלו. האלבום, הקרוי בפשטות על שמו, הוא בוודאי לא הטוב ביותר שהוציא בקריירה. למרבה הפלא הוא גם לא יתאים למי שמחפש להכיר את המיטב של דילן, אבל הוא בהחלט חשוב כמפת דרכים למכלול יצירתו.
לקח על עצמו את האחריות לספר את סיפורו של הבלוז. דילן
עטיפת האלבום
אבל את כל זה לא תשמעו באלבום של שנת 1962, שאינו נוצץ והיה רחוק מלהיות הצלחה מסחרית. נכון, זו ההבטחה של אמן צעיר המתפקע מכישרון לדרך המדהימה שיעשה בהמשך, אבל האלבום היה בסך הכל ביטוי לשאיפה הבסיסית של דילן להפוך למה שהוא היום - האיש הפשוט שעבר תחנה אחת או שתיים ברכבת של החיים ויודע לשיר את הבלוז.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם