עשו או הרסו: פרשת "האח הגדול" שימחה אותנו במיוחד
"ארץ נהדרת" מעתיקים מתוכנית בידור אחרת, סערת סער שיינפיין גורמת לנו להתרגש מהמציאות ולא מהטלוויזיה ומגזין חדש להומוסקסואלים פונה לקהילה מצומצמת מדי בתוך הקהילה. האירועים שעשו או הרסו לנו את השבוע
בתוכנית ששודרה השבוע הגדילו ב"ארץ נהדרת" לעשות ונכנסו לעומק הטריטוריה של "בובה" עם מערכון שלם שהתבסס על האינטראקציה בין איינשטיין לרון קופמן - כולל חיקויים
דווקא הדיוק, המקצוענות והניסיון לפנות לנתח הצופים המכובד פעלו לרעתה. לעומת "בובה של לילה" הנישתית והשכונתית, שלא צריכה לתווך את התכנים לצופיה ולכן יכולה להקצין ולהרחיק לכת, היא נראתה מהוגנת ומעונבת מדי. הכי לא כדורגל ישראלי. מזל שגילה אלמגור הגיעה להציל את המצב. // ניב הדס
לפני יותר מעשור, באולפן תוכנית האירוח של יאיר לפיד בערוץ 2, קם חיים צינוביץ' מכיסא הגלגלים והסיר את מסיכת "השרוף" שליוותה אותו בשבועות שלפני הראיון, בסיום אחד התעלולים התקשורתיים המרגשים ביותר שידעה המדינה שלנו. המשפט הראשון שלפיד אמר כשצינוביץ' התיישב היה: "קודם כל, בוא נחליף לך כיסא, זה עושה לי לא טוב לראות אדם בריא בכיסא גלגלים". הקהל הריע, כמובן, כי הוא לא השכיל להבין את הגאונות שבמהלך של צינוביץ' ואת העובדה שלא הוא שניצל והוליך שולל את קוראי העיתונים ומאזיניו - הוא רק חשף את המנגנון שעושה זאת מדי יום.
ההתרגשות שחוויתי באותו רגע, בידיעה שאני צופה ברגע עסיסי ונדיר בו המציאות עולה על כל דמיון והתקשורת נאלצת להתמודד פנים מול פנים עם הפרה בוטה וניצול מתוחכם של שיטות הפעולה שלה והשיקולים הזרים המפעילים אותן, לא חזרה מאז. אבל השבוע ניצת ניצוץ קטן שלה. סער שיינפיין התיישב פעמיים מול המצלמות של ערוץ 10 - ב"ערב טוב עם גיא פינס" ובמהדורת החדשות. הניגוד בין שני הראיונות היה מופלא - בראשון הוא היה מדויק, רהוט, משכנע, עקבי וכן - אמין. כולל הלחלוחית, שעלתה רק בסוף הראיון. הראיון השני כבר חשף סער אחר - הפכפך, מלאכותי, כזה שמסוגל להגיד "אולי אני אחזור לבית 'האח הגדול' בשביל חוויה מתקנת". הפעם, הסנטר שרעד והשפה המשתרבבת כבר לא כל כך שכנעו.
מי אשם? מי צודק? מי הקורבן? למי אכפת? כלומר, אולי הצד ההומני שבי מתרעם על ההתערבות האגרסיבית (לכאורה) של ד"ר רבינוביץ' בנפש המתמודדים ובמהלכים שביצעו בתוכנית. אבל חובבת הריאליטי, סליחה - המציאות, שבי? היא לא מעוניינת לצפות בעונה הנוכחית של "האח הגדול", היא מעדיפה עוד סיפורים כאלה, בהם תרחישים שלרוב קורים רק בסדרות כמו "בלאק מירור" קורמים עור וגידים ומדביקים אותה למסך. // מיכל ישראלי
>> ההתפתחות האחרונה בסיפור גם היא די מרעישה
הרושם הראשוני שעולה מעיון ב-F/O/D, מגזין הלייף סטייל החדש להומו התל אביבי, הוא של מגזין לגברים יפים שנהנים להתסכל על גברים יפים אחרים. קריאה מעמיקה שלו מאמתת את אותו הרושם. את דבר העורך מתחיל דביר בר בצורך המהותי להפסיק לעשן וללכת למכון כושר אחרי גיל שלושים ואביעד קיסוס פותח את הטור שלו בסיפור על איך בזבז את כל הכסף שהרוויח בפריים טיים של ערוץ עשר על בגדים ומסעדות.
למה לא להרחיב קצת בנושא הפונדקאות הכה חם עכשיו? או אולי אפשר היה להקדיש עמוד אחד בעיתון למסעוד משדרות, הארוניסט שהוריו יגרשו מהבית אם ימצאו את המגזין שלכם אצלו בחדר? הדבר הכי פריפריאלי בעיתון הוא תמונת הדוגמן מבנימינה המתנוססת על השער וגם הוא במקור מלונדון, שלא נטעה לחשוב שמגורים בבנימינה הם שהביאו את פרצופו לכריכה.
ולמה לא? הרי תל אביב הוכרה כבירת גייז עולמית. אפשר לסגור את הבאסטה. הרוצח מהבר נוער נתפס ונשפט, אנחנו יכולים להתחתן ולהביא ילדים באופן חופשי וחוקי וש"ס הקימה תא גאה במטה המפלגה. הסלוגן של העיתון הוא "מגזין שאוהב גברים", אבל למעשה, הוא אוהב רק גברים מסויימים מאוד.
דגל הגאווה, הסמל המובהק למאבקי הקהילה מזה עשרות שנים, מופיע בעיתון רק שלוש פעמים, קטן ומצומק, ותמיד כחלק מפרסומת ולא מהמגזין עצמו. המגזין מתנער במופגן מכל הומו בלאי שלא גר בתל אביב, שלא מבלה שעות בחדרי כושר, שלא מתלבש "כמו שצריך". המגזין לא פונה אלי ולכן - לא אקנה אותו. אם אתה משתתף במצעד הגאווה מתוך מאבק צודק על זכויות הקהילה שלך ולא כדי לרקוד עם תחתונים וכנפיים, המגזין הזה גם לא פונה אליך. // רז ישראלי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם