בשבחי היציבות: כך העפילו סער ותמיר לגמר "האח הגדול"
סער ותמיר, שני העולים הראשונים לגמר של "האח הגדול", הם שני הפכים שיש להם סיפור דומה: הם היחידים שלא עברו שום טלטלה רגשית לאורך העונה
שני העולים לגמר הם גם אלה שעברו הכי פחות טלטלות רגשיות בבית ושמרו על עצמם יציבים ועליזים לאורך כל העונה. מנגד, שתי הדיירות שקיבלו הכי הרבה קולות להדחה מהדיירים הן הבכייניות הסדרתיות של העונה, כל אחת והבכי שלה.
שרי יותר מתבכיינת מבוכה. גם כשהיא מביעה רצון לעשן סיגריה היא עדיין נשמעת כמו ילדה שמושכת לאמא שלה בחולצה באמצע הקניון. שרי, שממשיכה לדבר בטון ילדותי למרות שעברה את גיל המצוות, נוטה להסתמך על האינטואיציות שלה, אולם פחות ערה למה שקורה סביבה. האופן שבו האדירה את ערן ומחקה כליל את קותי מלמד על כך שהיא מחלקת את החיים לשחור ולבן ולא באמת מבחינה במורכבויות של בני האדם והסיטואציות. ואיך אפשר לשכוח את הגול של איתם. כשצפתה בווידיאו הסנסציוני, מצופה היה משרי שתתרגש ותבכה, אבל לשם שינוי היא דווקא נותרה יבשה. שרי מוכנה להיות מסכנה, בודדה וענייה מרודה, אבל לא יכולה לקבל את העובדה שלפעמים היא לא קשובה לסביבה ועלולה אף להיות יותר עיוורת מאיתם עצמו.
וישנן כמובן דמעות התנין של אביבית. תסמכו עליה שהיא התאמנה שעות רבות מול המראה, עפעפה בריסיה המלאכותיים ופלבלה את אישוניה כלפי מעלה, הכל כדי לקרוא תיגר על הקביעה "כשאת בוכה את לא יפה". לפעמים קורות תקלות והדמעות ממאנות להגיע, אבל שכשמדובר בשיער שלא שלה, אביבית לא תתפשר ולא תחסוך דמעה. "אני לא עושה מרד. אני לא עושה את מה שכולם עושים", היא מיררה וחשפה את האבסורד: בבית שבו "מרד" היא מילת מפתח לקונצנזוס חברתי, אביבית כל כך מרוכזת ב-150 החתיכות החסרות, שהיא לא שמה לב שאם מישהו מרד זו היא (עוד לפני שמצאה צידוקים מוסריים לסירובה למרוד בסגנון "יש חוקים שצריך להישמע להם"). במרד עצמו. אחר כך תפסו על זה טרמפ שרי ותמיר, שפחדו להעליב את ההפקה, ואליהם הצטרף סער, שפחד למרוד לבד.
"מה שאתם עושים זה פורנוגרפיה", הטיח סער באח הגדול בתעודת זהות ה"מאדר פאקר" שלו, וכשנסתיימה זכה לחיבוק דוב משרי, ועל פניו ננסך חיוך וולט דיסני. קודם לכן היה לו קשה. במהלך הצפייה בדקלום "המולך" הוא זז באי נוחות, לא האמין שהטקסט המתריסני הזה יתפתח, חס וחלילה, לוויכוח סוער. בקלפי אולי סער שם חד"ש, אבל ב"אח הגדול" הוא לגמרי יאיר לפיד.
לא ברור מה תמיר שם בקלפי בבחירות האחרונות. הוא בטח לא רצה להעליב את ציפי לבני, ולא לפגוע בביבי, ובטח שלא לאכזב את אהוד ברק החמוד, אז הוא העדיף לנצל את יום החופש מהעבודה ונסע
משימת הזיכרון בעצם חידדה לנו את הזיכרון, עד כמה תחילת העונה היתה כיפית יותר מסופה. עד כמה ברי היתה דומיננטית ומהפנטת, עד כמה קים היה כבד וקומי, ועד כמה דודו היה חד ומצחיק, לא פחות מקותי. פעם הסתובבו לנו מתחת לרגליים דמויות טוטאליות, שנויות במחלוקת, משוננות ומעקצצות. אבל הפריים טיים של היום הוא יותר "מאסטר שף" ו"בית ספר למוזיקה" ופחות "הישרדות" ו"האח הגדול" בגלגולו הקודם. יותר קל להתמודד עם תמיר-במבי מאשר עם קותי סופרנו, המאפיונר הרגיש שמזמזם את שירי אדל ושאיכשהו יודע ש"עץ החיים" זה סרט עצמאי בכיכובו של בראד פיט. הכי קל זה לכלוא את קותי בכלוב הקופים ולהציב את ערן כשומר. השאלה היא אם אנחנו לא מפספסים משהו, מישהו. אם אלירז, לדוגמה, היה משתתף בעונה הזאת, אפשר כבר להבין מתי ואיפה היה נחרץ גורלו. שרי היתה נבהלת מצעקת ה"תתקדם" לכיוון סער שיינפיין, היתה פוסקת שהוא בן אדם אלים, מעמידה אותו להדחה ואז בוכה. ובוכה. ובוכה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם