הזירה הלשונית: הצד המכוער של התקינות הפוליטית
השימוש של שלומי שבת במילה "כושים" חשף את הבעייתיות שברעיון התקינות הפוליטית, לגילה אדרעי יש שפה עשירה ושפע דימויים והקבלה הפכה לערימה של אמונות טפלות. הזירה הלשונית
שלומי שבת התנצל על כך שאמר לאחד הזמרים שהוא מזכיר לו זמר כושי בהארלם. "האתיופים" "זעמו". על מה בדיוק זעמו? על ששלומי שבת השתמש במילה כושי. האירוע הזה חושף את הצד המכוער של התקינות הפוליטית.
בעבר הלא קרוב היה שימוש תמים במילה כושי, אבל בדיעבד הוא נחשב גזעני. בשיר הילדים על הילד עליקמא נאמר על ילד שהוא "כושון ושחרחרון". במשחקי ילדים השתמשו בכינוי "כושי סמבו" הנחשב גזעני מאוד בשיח האמריקני. היה אפילו שיר ילדים על כושי ששתה הרבה חלב כי "רצה להיות לבן". מדוע הוא נחשב גזעני היום? כי המסרים הסמויים בו היו של ביטול וזלזול, והיררכיה של האיש הלבן. מדוע הביטוי Nigger, שהוזכר בתגובה לשלומי שבת, נחשב גזעני? כי הוא מכיל בתוכו דורות של התייחסות פוגעת לשחורים בארצות הברית.
בשיח הישראלי העכשווי "כושי" נחשב כינוי גזעני בעיקר כשהוא נאמר על אתיופים. כאשר פסקו כמה בתי משפט כנגד מי שקרא לאתיופי "כושי" צדקו. כוונת הדובר היתה פגיעה, הוצאה מהכלל, השוואה של האתיופים לקבוצות דחויות בכלל. הנסיבות וההקשר הבהירו שהדובר רואה בכושים גזע נחות, ומזהה אותם עם האתיופים. שלומי שבת לעומת זאת, באופן שאינו מוטל בספק, אמר את הדברים במקום אחר, בהקשר אחר, מתוך כבוד של איש מוזיקה למוזיקה השחורה. הוא נתן כבוד למילה כושי. דווקא "האתיופים שזעמו" ביססו אותה עוד יותר כמילת גנאי ועלבון.
גילה אדרעי חגגה במסיבה סגורה את מה שנראה כניצחון של עובדי הרכבת על שר התחבורה. שפה עשירה ודימויים יש לה. לגבי התוכן, ניתן היה לצפות שתשתמש בעוד כמה מילים חשובות כמו "שירות לנוסעים", "טובת הרכבת" ו"איכות מעל לכל", אבל שיהיה.
הפלאברה של ישראל כץ. פלאברה היא אחת מתרומות הלדינו לסלנג העברי. פירושה בלדינו ובספרדית "מילה", והכוונה לדיבורים ללא תוכן. בהרחבה נאמר גם "עושה פלאברות" על מי שפועל פעילות סרק.
עשה מעצמו אבו ענתר. ישראל כץ, כמובן. "אבו ענתר" הוא ביטוי המקובל בעיקר בין עבריינים, ופירושו יהיר, מי שעושה מעצמו גיבור. במקור הערבי מדובר באבו ענתר אבן שדאד, לוחם אגדי במיתולוגיה הערבית הטרום-איסלאמית. היום הוא הפך כאמור לביטוי אירוני, לצד אבו עלי ואבו ג'ילדה.
נעשה להם חומה סינית. זה מה שמבטיחה גילה לעובדי "מיקור החוץ" המפורסמים, אנשי חברת בומברדייה. החומה הסינית חרגה ממיקומה הגיאו-פוליטי והפכה דימוי לחיץ בלתי עביר.
הם ירגישו כמו בגטו. בלי שואה אי אפשר. החברה מצרפת יזכו לנקמה מאוחרת על אימי משטר וישי.
הקַבָּלָה סוחפת היום ציבורים שלמים וגם הפכה לעסק משגשג. במקורה היא יצירה ספרותית מרגשת ועתירת דמיון, ניסיון פילוסופי-פואטי לפענח את סודות הקיום. היא גם מציעה לצד ההלכה היהודית המפורטת והיבשה לעתים אפשרות שיש בה יופי ומסתורין.
הקבלה המעשית, לעומתה, היא עניין אחר לגמרי, ערימה של אמונות טפלות ושימוש מניפולטיבי במצוקות ובחולשות. אולי גם בזה אין רע, מה שעוזר עוזר למי שמאמין שזה עוזר לו. ואולם, ספר שיצא לאחרונה מאת נפתלי פרום, "ספר צירופי האותיות והשמות על פי הקבלה", מביא את העיסוק בקבלה המעשית למקום מקומם ומזיק. פרום יצר ספר שלם שבו הוא מאפיין את תכונות הזוגיות של בני זוג על פי האותיות של שמותיהם.
כל זה נעשה על פי "מחקר מקיף". מחקר של מה? של טקסטים קבליים? של זוגות חיים? אין הסבר. יש רק קביעות פסקניות, חסרות הומור, נטולות ספק, האחת מגוחכת מחברותיה, וממנה מתברר שאם שירן כלשהי תתחתן עם יניב כלשהו הם ידעו עושר ואושר, אבל אם היא תתחתן עם עומר כלשהו העסק אבוד, להתגרש מיד, ורצוי להודיע לאורחים על ביטול החתונה בעוד מועד.
הספר מזיק מפני שבני זוג נבערים שיתפתו להאמין בערימת ההבל הזו עשויים בהחלט לפגוע בזוגיות טובה כנבואה המגשימה את עצמה. הצירוף ה-ק, למשל, מוגדר כ"קשר לא מומלץ", וזאת בארבעת האפשרויות, אות ראשונה, שנייה, שלישית ורביעית. כל הנשים ששמן מסתיים בה' מנועות מעתה בהוראת המקובל שלנו להתחתן עם יצחק כלשהו.
הבשורה הטובה היא שאפילו כמדריך לחיים הספר הזה פגום, שכן הוא עמוס הנחות הסותרות זו את זו. ענת ואסף, זוג שהשתתפתי בחתונתו השבוע, מוגדרים על פי האות הראשונה של שמותיהם, ע-א, בעלי "קשר לא לוהט במיוחד". האות השנייה, נ-ס, מבשרת במפתיע גדולות ונצורות: "קשר מעולה שיש בו ניסים!" האות השלישית מרגיעה: פ-ת, שכלתנות מול רגשנות, ולכן לא יהיו ריבים. בעצם, יש היגיון. עם זוג לא לוהט שכזה ילדים הם בחזקת נס.
יותם בני והילה אשתו, הנשואים באושר ובהרמוניה, אמורים על פי שתי האותיות הראשונות של שמותיהם, י-ה, לקיים "קשר שמח או עצוב" (ואללה!). על פי האותיות השניות הם ידעו כאב ובעיות, שהרי נוצרה כאן המילה "וַי". אוי וַי. בהרכב אחר פרום דווקא קובע ש"וִי" היא אות הניצחון ולכן מדובר בקשר מנצח. לא ידעתי שבספירות העליונות של הבריאה מדברים רומית. על פי האותיות השלישיות בשמם, ת-ל, הם ידעו "חוסר תקשורת ומחסום רגשי". פשוט נורא, בארוחת יום שישי אמסור להם את הדיאגנוזה של ד"ר פרום עם הטלפון של אילן רבינוביץ'. האות הרביעית לא עוזרת: ה' ועוד מ' זה "קשר טוב או רע".
גם בני חנן חייב להתגרש מיד מאשתו יוהנה אחרי עשרים שנות נישואין מאושרים, או ששמות לועזיים לא נחשבים? על מה שפרום אומר על הזוגיות הפרטית שלי לא ארחיב את הדיבור. אני נגד שריפת ספרים, אבל את הספר הזה צריך לשרוף. עכשיו.
דרור דרומי כותב: במערכת השכרת האופניים של תל אביב, "תל אופן", מופיעה שוב ושוב המילה "תקול". אשמח אם תעזור לי עם המילה "תקול" המציינת מכשיר שיש בו תקלה. מה השורש של המילה? האם מקולקל הוא מאותו השורש? האם השורש הוא קלקל או קלל?
השורש של המילה הוא תק"ל, שהוא גם שורש של המילה בלשון חכמים תַקָּלָה, כפי שהשורש של בַקָּשָה הוא בק"ש. מכאן גם השימוש בנפעל: נתקל. בכל מקרה, אין קשור לקלקול, וגם לא לקללה.
תקול היא צורת הבינוני פעול של בניין קל. המילה נכנסה לשימוש בשנות החמישים והוכנסה למילוני האקדמיה ללשון בתחום האלקטרוניקה (מעגל תקול), הימאות (עוגן תקול), התחבורה ועוד. הפועל לתקל מתחום הכדורגל הוא מאותו שורש, בבניין פיעל, אבל הוא מושפע מהפועל האנגלי המגביל tackle. כל אלה הולידו את מילת הסלנג תָקֶל, המתייחסת לריב או התנגשות בין אנשים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם