"ג'וליאנו מר היה שהיד של התרבות הפלסטינית"
שנה לאחר רצח ג'וליאנו מר, עדנאן נג'נג'ייה, מנהל תיאטרון "החופש" במחנה הפליטים ג'נין מנסה להסביר למה הוא נרצח ומה הוא יעשה אם יפגוש את הרוצח
במחנה הפליטים ג'נין ציינו אתמול שנה בדיוק לרציחתו של מייסד תיאטרון "החופש" במחנה, השחקן והבמאי ג'וליאנו מר חמיס, שנורה ברכבו על ידי אלמוני שעדיין לא נתפס. בשעות הבוקר הפגינו עשרות אנשי תרבות מערי הגדה, מישראל ומחו"ל מול בניין המוקטעה ברמאללה, בדרישה לדעת אם יש התקדמות בחקירת הרצח. בין המפגינים היה גם עדנאן נג'נג'ייה, מנהל התיאטרון. לפני כשש שנים, בסמוך להקמת התיאטרון, התחבר נג'נג'ייה לג'וליאנו ומאז נחשב אחד האנשים הקרובים ביותר אליו. שנה אחרי הרצח הוא עדיין מאוד רוצה שהרוצח ייתפס, אך גם מקווה בסתר לבו שלא יתברר שהוא תושב מחנה הפליטים.
"ג'וליאנו היה הכול פה - צילום, בימוי, אפילו הצבע על קירות התיאטרון זה ג'וליאנו", מסביר נג' נג' ייה. "הוא רצה לגדל דור מתורבת ולהקנות לו כלים שהאויב שלו לא יכול להילחם בהם, כמו העט, המצלמה, המשחק. התחלנו עם התיאטרון אחרי סיום האינתיפאדה, לכן הוא קרא לעידן הזה'האינתיפאדה התרבותית'".
מה זכור לך מיום הרצח?
"ג'וליאנו שהה ברמאללה בתיאטרון 'אל-קסבה' עם ההצגה החדשה שלו 'אל-קראסי' (הכיסאות). ג'ול אף פעם לא היה מודיע מתי הוא בא, לא יודע למה ואם זה היה מסיבות ביטחוניות או אישיות. פשוט, אם היית קובע איתו בשעה מסוימת, הוא לא היה בא בזמן. באותו יום, לקראת השעה ארבע וחצי, הוא נכנס לתיאטרון עם הבן שלו והמטפלת. הוא שהה כאן כמה דקות, ואז יצא להחזיר את הילד לבית. כעבור כמה דקות שמענו יריות בחוץ. רצנו לראות מה קרה וראינו את הרכב שלו. התקדמנו לעברו ואז ראינו את ג'ול בתוכו, מדמם".
הוא היה אהוב במחנה?
"בני הדור של גילאי 17-11 הכירו אותו, אבל האחרים לא ידעו שהוא פלסטיני. רק אחרי שהקרנו את הסרט 'הילדים של ארנה', הבינו מי הוא היה באמת. כל הזמן התחננתי בפניו להקרין את הסרט במחנה הפליטים, אבל הוא סירב. הוא לא רצה להיות מוצג ככוכב. אם היה רואה בתיאטרון תמונה שלו, היה מסיר אותה מיד. לכן לא תמצאו תמונה שלו פה. את התמונה של אמו, ארנה, תלינו רק לאחר שהכרחנו אותו לעשות זאת".
למה לדעתך הוא נרצח?
"אם ניקח את ההשערה שהמניע דתי, שחמאס או הג'יהאד עומדים מאחורי הרצח, הרי ג'ול בסרט שלו הסתובב עם פעילים מכל הארגונים, אם היו רוצים לרצוח אותו בגלל היותו יהודי, היו עושים זאת כבר מזמן".
יכול להיות שהפעילות פגעה ברגשות התושבים?
"תמיד יהיו אנשים לא מרוצים. התיאטרון הוצת שלוש פעמים בעבר, אבל זה היה שלוש שנים לפני הרצח. אנחנו מצדנו המשכנו בפעילות כרגיל. תמיד אמרנו שההצגות פתוחות בפני כולם, ואנחנו לא מסתירים כלום".
אז מה המניע, לדעתך?
"אני מעריך שבגלל דעותיו הפוליטיות וההתנגדות שלו לכיבוש".
מי היה יכול לעשות את זה?
"לא יודע, אבל הוא לא מהמחנה. ואם כן, אז הוא בוודאי משת"פ. לא יכול להיות שהרוצח פלסטיני - אם מפת"ח, מחמאס או מהג'יהאד האיסלאמי".
כלומר, ישראל?
"למה רכבו של ג'סאן כנפאני (סופר פלסטיני) פוצץ? האם הוא נשא נשק? אקדח? אר-פי-ג'י? הוא נשא עט ומחברת, לא? נאג'י אל-עלי (קריקטוריסט פלסטיני) לא נרצח? כל מה שהוא עשה זה לצייר תמונה. למה רצחו אותו?".
למה שישראל תעשה זאת?
"ישראל או גורם אחר. לא היה להם איך להילחם בו בכלים שלו, לא היה להם סיכוי מולו".
מה אתם יודעים על התקדמות החקירה?
"הרשות חקרה בהתחלה, אחר כך ישראל, אבל ללא תוצאות. היום הפגנו ברמאללה כי אנחנו רוצים לדעת מה קורה. לא יודעים כלום. נעצרתי למשך חודש בישראל. חקרו אותי על הרצח ארבעה חודשים אחרי שהוא התרחש. שאלתי אותם: 'למה חיכיתם כל הזמן הזה?' והחוקר השיב: 'כי נתנו לרשות הזדמנות לחקור'".
הרצח פגע בתפקוד התיאטרון?
"משמעותית כן. ג'ול היה עמוד התווך של התיאטרון. מאז הרצח עדיין לא חזרנו לשגרת העבודה שהייתה בזמנו, לא הצלחנו לעמוד על הרגליים לחלוטין. אנחנו מנסים, אבל צריכים עוד זמן. התיאטרון יחזור להיות כפי שהיה בזמנו - הכלי הנכון במאבק נגד האויב שלך הוא להציג את מה שאנחנו עוברים, את 'חוות החיות' שאנו חיים בה. אנשים יוצאים ונכנסים, ואנחנו כלואים בה. בנוסף לכך, נמשיך להתעסק בזכויות האישה כי ג'ול קידם את הנושא הזה".
תמשיכו עם המסרים שלו?
"ברור. ג'ול היה אומר שזו דרך המאבק שלי - אני מכבד את הדרכים האחרות שהאנשים בוחרים להתנגדות. אני בוחר בדרך הזו של התרבות. ג'וליאנו מאוד רצה שנקים תיאטרון בתוך העיר ג'נין. הוא חיפש מקום ראוי ובסוף הגענו להסכם עם איש עסקים. התחלנו בעבודות, בנינו את השלד וכשהגענו ליצוק את הגג, העבודה הופסקה כי העירייה לא נתנה אישור. ביררנו עם כל הגורמים, אבל אף אחד לא ענה לנו. בסוף איש העסקים התייאש וירד מהסיפור".
ג'וליאנו חסר לך?
"מאוד. לא רק לי, לכל פלסטין. מי יבוא כמו ג'ול ויקים תיאטרון? הוא נלחם למעננו, הוא שהיד של התרבות הפלסטינית. אנשים לא מבינים שעם עט ומצלמה אתה מועיל יותר מאשר עם רובה. בזמנו אמרתי לג'ול שלמרות כל מה שעשינו, אנחנו עדיין טיפה בים גדול. בכישרון שהיה לו, הוא היה יכול לחיות כמו מלך בישראל, אבל החליט לחיות
התעלומה תיפתר לדעתך?
"יתפסו את הרוצח, אני בטוח. לישראל יש ניסיון של 60 שנה בחקירות מהסוג הזה. באיתמר הביאו את המעורבים. כשהייתי במעצר, כל הכפר עוורתא היה שם. נראה לך שהרשות מסוגלת לעשות בדיקת די-אן-איי?".
אם תפגוש את הרוצח, מה תעשה?
"אעשה את מה שג'ול לימד אותנו - לא אתעמת איתו, אשאיר את זה לחוק. ג'ול היה מפציר בנו לא להשתמש בכוח. לא לעשות מה שעשו פת"ח וחמאס בעזה כדי שלא נהפוך ל'חוות החיות' של ג'ורג' אורוול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם