רומן ארוך מדי: ניקי מינאז' מתקשה להחזיק אלבום שלם
אהבתם את ניקי מינאז' באירוחים המדהימים שלה אצל ראפרים אחרים? חשבתם שהאלבום החדש שלה יממש את הפוטנציאל האדיר שהיה גלום באלבום הראשון? טעיתם. מינאז' היא עדיין הראפרית הכי טובה בסביבה רק בתיאוריה
ניקי מינאז', Pink Friday: Roman Reloaded, הליקון
נדמה שמינאז' (אוניקה מאראז') מנסה להיות כולן בבת אחת ואף אחת מהן בו זמנית. היא הראפרית היחידה שמסוגלת לעמוד מול אמינם בשיר ולצאת בכבוד, אמנית הפופ היחידה שמסוגלת להוציא סינגל בשם Stupid Hoe והבחורה השחורה היחידה שמצליחה לגרום לפיאה בלונדינית לעבוד לטובתה. עם כל הפוטנציאל הגדול הזה, ניקי עדיין קורסת תחת העומס כאשר מדובר בפורמט מוזיקלי ארוך יותר משיר.
קורסת תחת עומס הפורמט המוזיקלי של האלבום המלא. ניקי מינאז'
צילום: Matt Irwin
אלבומה השני, Pink Friday: Roman Reloaded, נראה מבטיח מאוד על פני השטח. סינגל הפרומו ששוחרר, Roman in Moscow, היה קטע ראפ מצויין של ניקי בשיא כוחה והבטיח, יחד עם שם האלבום, דגש על דמותה של "רומן זולנסקי" - אלטר אגו מופרע שניקי יצרה, שבכנות - עושה ראפ טוב אפילו ממנה. גם סינגל הפרומו השני, Stupid Hoe, הבטיח ראפ אגרסיבי על ביטים קצוצים ומפוצצי בס מרטיט עכוזים.
מפתה את המאזין ואז מורידה כדור דיסקו על ראשו. מינאז' עטיפת האלבום
אבל אם פתיחתו של האלבום מקיימת את ההבטחה, הכל מספיק להתפורר בסביבות אמצעו וההבטחה קורסת באופן סופי מהר מאוד. הנפילה מתחילה בשיר העשירי, Starships, בו מינאז' נשמעת כמו זמרת רקע של שירי דאנס, מהסוג שלא באמת אכפת לאף אחד מה יש להם להגיד כל עוד הם חוזרים באופן רפטטיבי על הוראות ריקוד עד השיא המחורטט שבו כל המועדון משתגע. יתר השירים מכאן ואילך לא משפרים את ההרגשה, למעט Stupid Hoe שנבחר לסגור את האלבום.
וזה מרגיז. כי מינאז' מפתה חובבי מוזיקה - אלה שרוצי לשמוע עוד מהכישרון הגולמי שלה, שהתגלה בהתארחות המיתית שלה ב-Monster של קניה ווסט, בהבלחות קטנות באלבום הראשון ובחלק הראשון של האלבום הנוכחי - להתחיל להאזין לאלבום, ואז מורידה את כדור הדיסקו על ראשם. המסע לסיומו מתחיל להראות קשה ברגע בו מתחילים הסינטיסייזרים הנוראים של Automatic.
בדומה לאלבומה הראשון, מינאז' מערבבת כאן בין פופ למוזיקת הרחוב שהיא באה ממנה, אבל בכך מאבדת הרבה מהקסם שלה. תדמית ברבי הרחוב, שגם הפכה לברבי אמיתית, פשוט לא מתיישבת עם שירי פופ מרוחים כמו Young Forever הסתמי, למשל. באותה מידה זו יכלה להיות כל זמרת אחרת בעלת קול סביר ששרה את שיר הפרידה המעיק הזה. למעשה, היו כבר כל כך הרבה זמרות אחרות, פחות מוכשרות, שעשו זאת טוב יותר.
האכזבה גדולה. אם את חוסר הכיוון של אלבומה הראשון היה ניתן להצדיק על ידי בוסריות, לאלבום הזה, אחרי הפריצה הגדולה והבינוניות של הראשון, אין תירוץ. ניקי ממשיכה בזליגה איטית מראפרית חסרת מעצורים לרכיכת פופ חסרת עמוד שדרה ואולי בקרוב גם חסרת ייחוד. זה מה שהיה ועדיין, איכשהו, מהווה את האלמנט הכי בולט וחשוב שלה - השונות והכישרון חסר התקדים בתחום הראפ הנשי. אלה הדברים שמשכו את האוזן לעבר מינאז'. כמה עצוב לראות שמרגע שפוגע בה אור הזרקורים, היא מוותרת על כל מה שטוב בה והופכת לסתם עוד זמרת מועדונים. ליל קים? ריהאנה? ליידי גאגא? מדונה? לא. סתם ניקי. אפילו לא מינאז'.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם