בועטים: ריזל קיקס הם בדיוק מה שההיפ הופ הבריטי צריך
היפ הופ הוא לא התחום המוזיקלי החזק ביותר של הבריטים, אבל ריזל קיקס, שני ראפרים צעירים שמכירים היטב את ההיסטוריה של הז'אנר, עשויים לשנות את המצב
ריזל קיקס, Stereo Typical
מלאים בצ'ארם. ריזל קיקס
צילום: AFP
אולי התכונה הכי בולטת של ג'ורדן "ריזל" סטיבנס והארלי "סילבסטר" אלכסנדר היא הצ'ארם שלהם, שפשוט נוזל מטראקים כמו Dreamers שפותח את האלבום או Down with the Trumpets שכבר יצא כסינגל בסוף 2011. עם סגנון ייחודי של ראפ, מילים שלא לוקחות את עצמן יותר מדי ברצינות וסימביוזה מוחלטת בין הקולות שלהם, ריזל קיקס הם הדבר הכי קוּל בבריטניה כרגע.
הכל התחיל בבית הספר. השניים נהנו להלביש את הראפ המשוחרר שלהם על להיטי מצעדים איכותיים כמו של לילי אלן ואד שירן. המיקסטייפס שלהם עשו את הסיבובים הרגילים במועדונים, אבל דווקא הקליפים המשעשעים שלהם ביוטיוב היו אלה שתפסו את החברים באיילנד רקורדס, שמיהרו להחתים אותם.
אז מה יש במוזיקה שלהם שגורם למפיק כמו נורמן קוק (פאטבוי סלים) להתחנן לעבוד איתם? מעבר לרוח השובבית שמזכירה קצת את מאדנס, ריזל קיקס הם (ונשמעים כמו) שני טינאייג'רים מפוצצי הורמונים שאולי נשרו מבית הספר, אבל יודעים היטב את ההיסטוריה המוזיקלית של הז'אנר. מאולד סקול שמהדהד את שוגרהיל גאנג ב-Round Up עד החידודים הלשוניים ב-Demolition Man, בו הם נוסטלגיים לימים שהיו צריכים להתחנן לכל מיני מפיקים ומנהלי חברות תקליטים שיקשיבו לדמו שלהם. עם נגיעות ג'אז ב-Stop with the Chatter, בי-בופ של שנות החמישים ב-Mama Do the Hump והשפעות של רגאיי ב-Homewrecker, נראה שאין ז'אנר שהם פוסחים עליו, אבל איכשהו מצליחים להשאר קוהרנטיים, כשהקסם של החיבור בינהם עובר בין כל הטראקים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם