תחנות רוח: אבני הדרך התרבותיות של שם טוב לוי

המוזיקה התימנית מהשכונה, באך ומוצרט, פרנק זאפה, מיילס דיוויס, קצת אחרת, צליל מכוון ו"עמוד האש". שם טוב לוי הגדול חושף את אבני הדרך התרבותיות בחייו

רועי בהריר | 14/4/2012 8:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: שם טוב לוי
המדריך לחלילית הציע לטפח אותו. שם טוב לוי בילדותו
המדריך לחלילית הציע לטפח אותו. שם טוב לוי בילדותו צילום: ראובן קסטרו
ברחם: "ההורים שלי נולדו בבולגריה, כך שהם ספגו בעיקר תרבות אירופית ובלקנית: בטהובן, באך, מוצרט, אופרות, וגם מוזיקה בולגרית, בלקנית, וכמובן, אוכל בלקני משובח וקצת שמן".

בגן: "גדלתי בשכונת שעריים ברחובות - כידוע, שכונה של תימנים - ובימי שישי בצהריים היו עורכים שם בר מצוות וחתונות בחצרות שהיו מלאות במנגינות שמחות. לפעמים, גם כן בימי שישי, החברים של הוריי היו נאספים אצלנו בבית וכולם היו שרים יחד שירים מהבלקן. יום אחד קנו לי פסנתר קטן עם אוקטבה אחת, והתחלתי לנגן באצבע אחת את 'ימין ושמאל' ואת שאר שירי הילדים של התקופה. בבית שלנו היה פטפון וההורים שמעו בו הרבה אופרות ומוזיקה קלאסית".

ביסודי: "הייתי בחוג חליליות בבית ספר, והמדריך שם עליי עין. הוא אמר להורים שלי 'הילד הזה מוכשר מאוד. אני ממליץ לקחת אותו ברצינות, לחפש לו כלי, לטפח אותו'. בבית תמיד ניגנו - סבא שלי, אליעזר דיגה שמו, היה מנגן שירים בולגריים על מנדולינה ועל כינור - אני, באותו זמן, תמיד נשלחתי להופיע בטקסים של ימי הזיכרון למיניהם. אחרי התייעצות והמלצה חמה מהקלרניתן והמוזיקאי הגדול יונה אתלינגר, ההורים שלי שלחו אותי ללמוד לנגן בחליל".

בתיכון: "מגיל 14-13 ועד סוף התיכון למדתי לנגן בחליל צד אצל סרג'יו פיידמן, שהיה חלילן הפילהרמונית. היתה בינינו כימיה מצוינת, הוא סידר לי כלי נגינה ועבודה, ובכלל נתן לי המון והתייחס אליי כמו אבא שני. באותו זמן גם לא היה לנו הרבה כסף בבית, והוא מאוד עזר לי. בזכותו כבר בגיל 16 ניגנתי בהצגות של גיורא גודיק כל ערב. הייתי חוזר בשתיים בלילה מתל אביב, קם אחרי כמה שעות לבית ספר ובקושי מבין מה קורה איתי. בזכות ההופעות האלה קניתי את הטייפ הראשון שלי ואת התקליט הראשון שלי, שהיה של Blood ,Sweat & Tears. דמיינתי אז שאם יש אלוהים, יש לו הקול של דיוויד קלייטון-תומס, הסולן שלהם. חוץ מזה אהבתי גם את ג'ו קוקר ואת סטיבי וונדר - מוזיקה עשירה, עם הרבה כלים ותחכום. השירים הראשונים של הביטלס נשמעו לי, באותו זמן, כמו כל מיני להקות אחרות של פרחים אנגלים. מכיוון שגדלתי על באך זה לא נשמע לי מעניין. אחר כך, כמובן, התאהבתי בהם".
צילום: ראובן קסטרו
השירים הראשונים של הביטלס נשמעו לי כמו כל מיני להקות אחרות. שם טוב לוי צילום: ראובן קסטרו

בצבא: "שירתתי בלהקת פיקוד מרכז עם אנשים כמו שלמה בראבא, עומרי ניצן, ניצה שאול ושלומית אהרון. התקבלתי ללהקה כחלילן ואחר כך התחלתי לשיר קולות וגם קצת לשחק. זו היתה להקה ממש קרבית. אפילו צנחנו מדי פעם ממטוס. זה היה פסיכי, אבל זו היתה פקודה. אני זוכר שרחבעם זאבי אמר שגם אנחנו, הנגנים, צריכים לצנוח כדי שנוכל להופיע במקומות מרוחקים, מבודדים, אם צריך. זו היתה חוויה ייחודית ומבעיתה, אבל בסופו של דבר אני לא מצטער עליה לרגע".

הייתי כנופייה של יחיד. שם טוב לוי בצעירותו
הייתי כנופייה של יחיד. שם טוב לוי בצעירותו מתוך האלבום הפרטי

בימי הרווקות: "שנתיים אחרי הצבא הכרתי את שלמה גרוניך, ואצלו שמעתי בפעם הראשונה את פרנק זאפה וקינג קרימזון. בהמשך קניתי תקליטים של ג'נטל ג'איינט, יס ואמרסון לייק אנד פאלמר. באותו זמן שמעתי בעיקר רוק מתקדם חייתי כמו רווק צעיר ודי פרוע, עם שיער ארוך וכל שאר סממני התקופה. האמת היא שעוד לפני גרוניך יצא לי לפגוש את אריק איינשטיין - הפקתי ועיבדתי את האלבום הראשון של 'שירי ארץ ישראל הישנה והטובה', ואחר כך עשיתי איתו עוד דברים - ונוצר בינינו חיבור שהמשיך לאורך שנים. לא הייתי משויך אז לקליקה כלשהי. אני לא איש כזה.
הייתי כנופיית יחיד.

"מבחינה כמותית זו התקופה עם הכי הרבה יוצרים מוכשרים ומיוחדים. היתה אז בוחטה של אנשים שכל אחד מהם הוא כותב, יוצר מבצע ומנגן על איזה כלי ברמה טובה. ההופעות שהכי זכורות לי מאותה תקופה הן אלה שעשיתי בצוותא, במסגרת 'קצת אחרת', עם שלמה גרוניך ושלמה יידוב. היו באים אליהן בין 50 ל-100 איש , והרבה פעמים אותם אנשים היו חוזרים. ב-1978 הקמתי את להקת ששת, זה לא כל כך הלך, ואז הקמנו את צליל מכוון, שיחסית התקבלה יפה, ואז קיבלתי מלגה ללימודי מוזיקה בברקלי שבבוסטון, ועזבתי לארה"ב".

באייטיז-ניינטיז: "כשחזרתי מארה"ב, אחרי שכבר הייתי נשוי, הקלטתי את אלבום הסולו שלי 'התעוררות', את 'פסק זמן' עם אריק איינשטיין, את המוזיקה של 'עמוד האש' ומוזיקה לסרטים. המוזיקה של 'עמוד האש' עלתה בראשי אחרי שראיתי כמה פרקים מהסדרה. ברוב חוצפתי דרשתי שיביאו לאולפן את הפילהרמונית כי זה נראה לי הכי ראוי - מלא הדר ודרמטי כזה. ברשות השידור עשו הרבה צרות כי זה עלה המון כסף, אבל אני התעקשתי. זה לא משהו שאפשר לעשות אותו עם שתי משרוקיות וכינור צעצוע. חוץ מזה, בתקופה ההיא, בהשפעת הזמן שחייתי בארה"ב, שמעתי הרבה מאוד ג'אז: צ'יק קוריאה, מיילס דיוויס, מייקל ברקר ופאקו דה לוסיה. מאז ומתמיד שמעתי לא רק דברים שריגשו אותי, אלא גם מוזיקה שאתגרה אותי מבחינה מקצועית".

בימים אלה: "תמיד אהבתי שילובים בין סגנונות, ובמוזיקת עולם זה בולט במיוחד. אני אוהב לשמוע דברים מאזורים שונים - טורקיה, ספרד ומרוקו. לפני שבע שנים, בעקבות הפסקול שכתבתי ל'כיכר החלומות' והכימיה שהיתה לי עם הבמאי בני תורתי, הקמתי את אנסמבל שם טוב לוי והקלטתי שני אלבומים במסגרת הזאת, שהם מהטובים שעשיתי. הראשון, אגב, נקרא 'תחנות רוח', כמו המדור הזה, והשני 'בן אדמה'. אני לא לגמרי בעניינים בכל מה שקשור לשירים ולזמרים חדשים, אבל יש כאן חבורה של ג'אזיסטים ישראלים, בהם אבישי כהן ודניאל זמיר, שהם נגנים ויוצרים ברמה בינלאומית. בכלל, מעניינים אותי אנשים שיש בהם סקרנות והתייחסות לשורשים המוזיקליים שלהם, ובנוסף לזה גם משהו מעניין באישיות. זה לא מספיק רק לנגן טוב ולשיר טוב. מוזיקאי טוב באמת צריך שתהיה לו זהות וייחודיות שדרכן יוכל לגעת בך".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

תחנות רוח

תחנות תרבות בחייהם של אמנים ישראליים

לכל הכתבות של תחנות רוח

פייסבוק

ביקורות וטורים

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים