ביי ביי מולך: סער סקלי מנסה להתרגל לחיים שאחרי "האח הגדול"
התפקיד ש"האח הגדול" ייעד לסער סקלי היה פשוט - להיות יפה ולריב על פוליטיקה. אבל לרדיקל האינטלקטואל חוקים משלו. סקלי ביקש להראות שכל מה שקורה בתוכנית פוליטי, ובייחוד המניפולציות שההפקה מפעילה על המתמודדים. הוא גם עונה על שאלת הנטיות המיניות שלו, למקרה שתהיתם
>> עשו לייק ל-nrg תרבות בפייסבוק
במה עוד?
"הרבה דברים. השעמום שהם כופים עליך שם, למשל, היה אחת החוויות הכי קיצוניות שעברתי. מעולם לא חוויתי ככה שעמום. זה הגיע למצב שבו המוח שלי התחיל לעבוד ממש לאט, ופיתחתי התמסרות לזה, ממש נהניתי מזה".
האמת היא ש"שעמום" היתה מילת מפתח בעונה הזאת.
"אני יודע, קראתי, שמעתי. זה מצחיק כי הרבה פעמים אמרתי שם, בבית, שהניצחון הגדול ביותר שיכול להיות לנו זה שזו תהיה העונה המשעממת ביותר אי פעם".
ועם זאת גם המצליחה ביותר אי פעם.
"כשיצאתי, נתקלתי בדיוק בשתי התגובות האלה, בו זמנית: שזו היתה גם העונה המשעממת ביותר וגם הנצפית ביותר. יכול להיות שאפשר לייחס את זה לעיקרון הברכטיאני של תיאטרון שחושף את אחורי הקלעים שלו, את עובדת היותו תיאטרון. אנשים התענגו על זה ש'האח הגדול' נחשף, שקורה משהו שהוא מחוץ לדינמיקה הקבועה שאתה רואה בריאליטי. אותו דבר לגבי ההפקה עצמה. הרי מאחורי כל מערכת נוקשה מהסוג הזה קיים הדחף של האנשים לקריסה של המערכת. פה המערכת חזקה מדי, אבל חלק מהחומות שלה קרסו קצת בנקודות מסוימות. חלק מהמראות נסדקו בזכות זה שהיה מישהו שניסה להחזיר לאח הגדול. בזה אני רואה סוג של ניצחון שלי. באמת".
כשסקלי - בן 27, אשקלוני במקור, תל אביבי בהווה, הייטקיסט, אמן פרפורמנס, פעיל שמאל רדיקלי, חתיך, זורם (עם שני המינים), האגוז הקשה ביותר לפיצוח שלוהק פה לתוכנית ריאליטי עד כה - מדבר על ניצחון ועל גאולה, הוא מתכוון לשינוי סדרי העולם שיצרה שהייתו הארוכה בבית "האח הגדול". וליתר דיוק, לעובדה שבעונה הזאת, להבדיל מקודמותיה, משתתפי התוכנית העדיפו פעמים רבות להיאבק בהפקה במקום בדיירים אחרים. מטרתם המשותפת - זו שסקלי, האוחז בתפיסת עולם אנטי קפיטליסטית, ניסה לקדם שוב ושוב - הפכה בה לעניין חשוב לא פחות מזו האישית. בחלקים מסוימים מהעונה היתה תחושה שהאינטרס הקולקטיבי כמעט שווה ערך לזה האישי. אגואים רבים הוצנעו לטובת המאבק בשלטון הממזרי שמונע על ידי תאוות רייטינג. לטענתו של סקלי, השינוי הזה באופיו של המשחק הוביל, בין השאר, למצבים שבהם האח הגדול, בכבודו ובעצמו, נאלץ לחשוף חולשות בפני נתיניו.
"אחרי
אז אתה לא מרגיש שאכזבת את האח הגדול?
"לא, להפך. מה שקרה זה שהכניסו אותי לשם בתור השמאלן הרדיקלי, אבל אני, מבחינתי, לא רציתי לדבר על פוליטיקה, אלא להדגיש את זה שכל מה שקורה שם הוא פוליטיקה. להראות את העובדה שהאח הגדול מנסה ליצור מאיתנו אובייקטים בסיפור שלו, ולנסות, יחד עם האחרים, להשיב לעצמנו את הסובייקט שבנו, לא להסכים לדברים שאנחנו מרגישים שלא צריך להסכים להם. הבנתי שהדבר הכי רדיקלי שאני יכול לעשות שם זה לחשוב מהם האינטרסים המשותפים שלנו ואיך אנחנו יכולים ליצור סולידריות בינינו. בסוף, לקראת ניסיון ההתארגנות שלנו למרד, הוא קרא לי אליו לחדר ואמר לי 'שמע, סער: אני הולך לקרוא לדיירים אחד-אחד ולנסות לשבור אותם. אילו סנקציות אתה חושב שכדאי לי להטיל עליהם?'. כלומר הוא ניסה לקרב אותי אליו כדי לנטרל אותי. האמת היא שאני חושב שהוא מאוד נהנה מזה, ובכלל, מהשיחות איתי. הוא אחד המניפולטורים היותר מבריקים שיצא לי לפגוש, אבל עליי הוא היה צריך להפעיל מניפולציות מסוג שונה".
על מה אתה והוא דיברתם במשך כל כך הרבה זמן, אחרי שנחשפת לפרשת סער שיינפיין והכדורים הפסיכיאטריים?
"דיברנו על כל מיני דברים שלאו דווקא קשורים לזה. הוא, כמובן, ביקש ממני שלא לספר על זה, אבל עוד לפני כן החלטתי לא לספר על זה. בסופו של דבר הניתוק המוחלט זה אחד הדברים שבאמת נועדו לשמור על המשתתפים. ברגע שאתה נחשף לקצה חוט זה מעלה אצלך תלי תלים של פרשנויות וגורם לך לאבד את הצפון לגמרי. אתה מרגיש שאתה צריך להגיב, אבל אתה לא יודע על מה ואיך. זו מעמסה כבדה מדי של חוסר אונים, של ספקולציות ושל מחשבות שלא רציתי לשאת. בעצם העובדה שזה נכנס פנימה היה משהו מעניין, משהו מהמהומה בחוץ הופך למהומה בפנים - והאמת, נעיצת הסיכה הזאת בבלון טובה גם להפקה".
ומהי עמדתך בנוגע לפרשה עכשיו, כשאתה בחוץ?
"נראה לי שהפרשה הזאת משרתת בעיקר את האינטרסים של סער שיינפיין, של 'ידיעות אחרונות' וגם של 'האח הגדול'. זה משחק אינטרסים שאופייני מאוד לתקשורת. זה הכל. לי לא נתנו שם כדורים, וגם לא היו מעזים להציע לי, ובכלל, אני חושב שפרשת הכדורים היא הרי רק סימפטום קטן של תרבות הריאליטי. אני לא נגד ההפקה בסיפור הזה כי אני חושב שגם היא עבד למשהו גדול יותר. חלק מהניסוי החברתי הזה הוא גם על ההפקה עצמה. יורם זק נמצא בניסוי חברתי לא פחות מאיתנו. אני בטוח שהיחסים בין יורם זק האדם ליורם זק האח הגדול זה משהו הרבה יותר קיצוני מהיחסים בין סער סקלי של החיים האמיתיים לזה של'האח הגדול'".
יורם ואתה שברתם דיסטנס אחרי התוכנית?
"פגשתי אותו במסיבת הסיום, אבל לא יצא לנו לדבר הרבה. נראה לי שהוא קצת מתחמק ממני. אולי הוא מרגיש שהוא נחשף לפניי יותר מדי".
לא יהיה מופרך להניח שרבים מבין אלה שסימסו לסקלי לא תמיד הצליחו להבין מה בדיוק רצה מחייהם כשדיבר על סולידריות בין-תרבותית, הציג קטע בעל אופי שמאלני מובהק מתוך ההצגה "סדאם חוסיין" בהשתתפותו (שהציגה בעבר בפסטיבל עכו ועולה בימים אלה מחדש, גם בהשתתפותו של אחד הח"מ) או כשהקריא את שיר המחאה האנטי קפיטליסטי של אלן גינצבורג, "יללה" (או בשם העממי שניתן לו מאז, "המולך"). הם עשו זאת כיוון שהוא נראה להם, במקרה הטוב, חכם באופן כללי, או הורסססססס, במקרה השכיח. ובכל זאת, כשבוחנים את מה שקרה בעונה הזאת בקונטקסט רחב יותר, שכולל בתוכו גם את פרשת הכדורים הפסיכיאטריים או את אווירת המרי החברתי של הקיץ האחרון, אפשר בהחלט להבחין במגמה עקרונית יותר, שסער סקלי הוא רק סימפטום שלה. אפשר אולי לקרוא לה: חזרה למודעות.
בגדול, סקלי מסכים עם הניתוח, אבל מבקש להימנע מאבחנות פשטניות. "אני בהחלט חושב שהעונה הזאת היתה השתקפות של כל זה", הוא אומר, "קל לראות ב'האח הגדול' מיקרוקוסמוס שמשקף את החברה, אבל ברור שזו לא תכליתה של התוכנית. זה ניסוי חברתי עם אינטרסים שונים לגמרי - ליצור ריבים בעזרת מניפולציות. אני לא רוצה לייחס לניסוי הזה, או לעצמי, יותר מדי חשיבות, ואני, כמובן, לא רואה בסער שיינפיין שותף למאבק שלי - לא דיברתי איתו ולא שום דבר. אבל ברור שאשמח אם יתברר שכל זה היה תרדמת חורף שבמהלכה אנשים נאבקו ב'האח הגדול', ושבקיץ אנשים שוב ייאבקו בשלטון".
אבל אולי גם אתה בעצמך - ולו רק בשל העובדה שהיית משתתף דומיננטי בתוכנית שחצי מתושבי המדינה מכורים לה - חולק אשמה בעובדה שהציבור בכלל שקע ב"תרדמת חורף". לא רק חברתית, אלא גם תרבותית, פוליטית, מוסרית.
"היתה לי עם זה דילמה משמעותית מאוד לפני שנכנסתי. לא הייתי בטוח אם אני רוצה או כמה אני רוצה לקחת בזה חלק. עם זאת היה לי ברור שאני לא זה שיוסיף רייטינג ל'האח הגדול'. אין לי סיבה לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות. זה, בכלל, היה משהו שכל הזמן הייתי צריך להיאבק בו בבית. כל הזמן מנסים להכניס אותך למעין אגוטריפ כדי לעורר את המריבות והאינטריגות וכו', אבל ניסיתי לברוח מהמקומות האלה. נכנסתי לזה מתוך ידיעה ברורה שהאח הגדול כבר ניצח אותי, ושמעכשיו והלאה אני יכול רק לצבור נקודות במשחק. אני לא יכול לנצח את התוכנית, אבל אני כן יכול לשבש אותה קצת".
טוב, הגענו לשאלת המיליון.
"אוקיי. אין ספק שלא עניין אותי המיליון ולא עניין אותי להגיע כמה שיותר רחוק. כל מה שרציתי זה להשתמש באח הגדול ולתת לו גם להשתמש בי עד גבול מסוים - כי אולי זה אפילו עזר לי קצת. אבל אני באמת חושב שבתוכנית הזאת, מי שלא רוצה להגיע לגמר הוא שמגיע לגמר, כי הוא יכול להיות הרבה יותר אותנטי משאר הדיירים. ואותנטיות היא מרכיב חשוב מאוד בתוכניות האלה. עכשיו, כדי להיות הכי אותנטי שאפשר, האופטימום הוא שתהיה דווקא זה שבא להתמודד נגד המערכת".
אפשר לראות בזה גם דרך פתלתלה למשיכת תשומת לב וטפיחות על האגו.
"ברור שאני מנסה לקדם את עצמי, כל אחד עושה את זה. כל אחד מבסס את הביטחון העצמי שלו על משהו ומחפש תשומת לב. השאלה היא איזו תשומת לב אתה מחפש. בכל מקרה, חשוב לי יותר ליצור דברים טובים ומעניינים מאשר להיות באור הזרקורים - והאמת היא שאני גם לא חושב שאני שחקן טוב. בסופו של דבר, ב'האח הגדול' עשיתי פליינג, לא אקטינג".
גם עכשיו, כפליט טרי, עם קפה ועוגת פרג בבית קפה תל אביבי, סקלינג עושה פליינג. מבחינתו, המשחק ממש לא נגמר. רק לפני שבועיים החל חלקו השני, הארוך והמסעיר לא פחות. בינתיים הוא לגמרי עומד בעקרונות שהציב לעצמו לפני שהכל התחיל: לא הולך לשום השקה, לא עונה לטלפונים מקשת לפני 14:30 (השעה שבה הוא מקיץ משנתו), לא סוגר קמפיינים, ממיין בקפידה הזמנות להתארח פה ושם, מסתובב בעיר, משלים פערים עם חברים וחברות (כן, "בכל המובנים האפשריים"), עושה חזרות ל"סדאם", מתעדכן בחידושים בסכסוכי הישראלים-פלסטינים, היהודים-ערבים והעשירים-עניים, ובעיקר שקוע בעיכול החוויה שעבר.
"אני בעיקר מעסיק את עצמי בלחזור לחיים של סער של לפני 'האח הגדול' כדי לבדוק את הקשר שבינו לבין סער של 'האח הגדול'", הוא אומר, "זו חוויה מטורפת, קשה מאוד, אבל מעניינת. כל הטרראם של לרוץ בין השקות ולהפוך את עצמך לאובייקט צילום, זה משהו שמראש לא עניין אותי, וחשוב לי לא להיכנס אליו עכשיו. האינטרסים של המשתתפים שנכנסו לזה בשביל הפרסום שאחרי - שרי, יאנה, קותי, כל אלה - כובלים אותם למערכת נוראית. הם מתרוצצים מהשקה להשקה והם במצב רגיש, שבו קל מאוד לנהל אותם. אני מנסה דווקא להתנתק כדי לשמור על העצמאות שלי, להצליח לעכל את החוויה הזאת בעצמי.
"אני במצב פוסט טראומטי, כל מה שאני יודע זה שאני צריך לדאוג לזה שהמוח שלי יחזור לתפקד באופן תקין. יש לי ליווי פסיכולוגי מההפקה וחזרתי לפסיכולוג שלי שצפה בי לשלושה חודשים, אז עכשיו זה מעניין מאוד, מה שיש לו להגיד לי על זה. האמת היא שאני מגיב עכשיו לכל הפרסום הזה במבוכה. זה בעיקר מפחיד אותי. אני מרגיש כאילו אני הולך בתוך דמות אחרת. כאילו חזרתי להיות סער הרגיל, אבל אני הולך בתוך תחפושת של סער מ'האח הגדול', שהוא, מבחינת הרבה אנשים, מישהו שצריך להצטלם לידו".
ובדיוק ברגע שסקלי מסיים את המשפט הנ"ל, ניגשת אליו אישה מחומצנת בת 40 פלוס במשקפי שמש ומבקשת להצטלם איתו. למען האמת, הוא לא נראה עד כדי כך נבוך בעשותו כן. טוב, מתרגלים. אבל למרות איך שזה נראה, סקלי טוען שלפחות כרגע הוא לא בעניין של ניסיון להשיג ג'וב בטלוויזיה או משהו בכיוון הזה. ענייני אקטיביזם למיניהם, לעומת זאת, הוא לא שולל לקדם בעזרת הפרסום שלו.
"האמת היא ששקלתי ללכת לאיזו השקה אחת רק בשביל הצחוקים, אבל ויתרתי על זה בסוף", הוא אומר, "זה באמת לא חשוב לי, הדברים האלה. מה שכן מעניין אותי מאוד זה הגילוי שערביי 48' צפו בעונה הזאת. לא חשבתי שהם צופים בזה. גיליתי את זה רק כשיצאתי. אני מקבל מהם המון תגובות. ממש המון. בתוך הבית, כשלא הסכמתי לשיר את ההמנון, ציפיתי שזה יעביר מסר גם לערבים, אבל לא האמנתי שזה עד כדי כך ייגע ללבם. זה מרגש אותי במיוחד, כי הקהילה הערבית-יהודית היא זו שאני מרגיש חלק ממנה פה, ביפו, ואין לי ספק שבגלל שאני יהודי אני יכול להעביר מסרים הרבה יותר חריפים ממה שהם יכולים. בזכות זה יכולתי, למשל, להתפרץ על זיווה כשהיא אמרה לי באחד הוויכוחים היצריים שהיו לנו 'מה?! שהבנות שלנו ייצאו עם ערבים?!'. בזכות זה נוער ערבי שולח לי היום הודעות כמו 'לא ידענו שיש יהודים שחושבים ככה. זה מחזק'".
אתה מקבל, לצד זה, גם תגובות הפוכות? למשל, מאנשי ימין שזועמים על כך שבראיון לרשת אל ג'זירה אמרת, בין השאר, שאם היית צריך להתגייס היום לצה"ל, לא היית עושה את זה?
"ממש מעט. ציפיתי להרבה יותר תגובות כאלה. אולי ארבעה אנשים בסך הכל צעקו לי ברחוב דברים כמו 'מניאק' או 'הייתי שולל לך את האזרחות'. בסדר, לא נורא, אני אחיה עם זה".
ומה בנוגע לתגובות מהסוג הרומנטי?
"זה לא רלוונטי. יש לי מישהי. כלומר יש לי בת זוג מלפני 'האח הגדול '".
מישהי?
"כן, מישהי, נקבה".
והיא שמרה לך אמונים במשך כל התקופה הזאת?
"אה... בוא נגיד שהתפיסות שלי בנוגע לזוגיות שלי הן קצת אחרות. אני לא ממש רוצה להיכנס לזה, אבל בגדול אפשר לומר שאני תומך בנזילות. בתוך הבית, אם לומר את האמת, אף אחד לא היה, או היתה, הטעם שלי. ובאופן מפתיע מאוד גם לא היה לי שם ליבידו. זה קצת מוזר, כי בחיים שלי המין תופס תפקיד די משמעותי. אני מאוד אוהב סקס. אני מאוד אוהב סיטואציות מיניות מעניינות, אם רוצים לדייק. אני תופס את זה כחלק מפיסת החיים שלי באופן כללי. בבית 'האח' אין לך ממש ברירה, אז מתישהו אתה פשוט מאונן מול אחת המצלמות כי אתה יודע שלא ישדרו את זה".
וואלה?
"נו באמת, מה פתאום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם