"המשפחה של ניקי": סרט השואה שמוכיח שיש גם טוב בעולם
"המשפחה של ניקי" הוא סרט שמתאר ימים של זוועה גדולה, אבל גם תקווה גדולה שבאה בעקבותיה, וקשה שלא להרגיש מחנק בגרון מצפייה בו
כמעט משכנע שיש תקווה. "המשפחה של ניקי" יח''צ
הכינו את הממחטות. בלתי אפשרי לראות את הסרט "המשפחה של ניקי" בלי למחות כמה דמעות מהעיניים, בלי להרגיש את הגרון החנוק, בלי לרצות לרוץ לעבר ניקולס וינטון ולחבק אותו בהכרת תודה. "המשפחה של ניקי" הוא סרט שמתאר ימים של זוועה גדולה, אבל גם תקווה גדולה שבאה בעקבותיה. ניקולס וינטון הוא ההוכחה שלא רק היטלרים נוראיים מסתובבים וצובעים את האדמה הזאת בדם. יש גם טוב בעולם ועזרה הדדית ותקווה. וניקולס וינטון הוא אחד משגריריה הגדולים.
ב-1938 הוא היה ברוקר בבורסה האנגלית בלונדון, חי את חייו השלווים והמצליחים, מנותק לגמרי מענני המלחמה והאימה המתקדרים מעל אירופה. בדרך לחופשת סקי בשווייץ התקשר אליו חברו מהשגרירות הבריטית בפראג, שהיה אמור להצטרף אליו לחופשה ולמגלשי הסקי, וביטל את החופשה המשותפת. משהו רע מתרחש כאן, אמר החבר. וינטון נסע לפראג כדי לראות במו עיניו. בצ'כוסלובקיה של אותם ימים כבר היו מחנות פליטים של יהודים שהבינו שעליהם להימלט מבתיהם. התנאים היו קשים. מחסור, קור, רעב. שם, במחנות, הברוקר הבריטי המנותק היה לאדם אחר. הוא הגיע במהירות למסקנה שעליו לנסות להציל קודם כל את הילדים, ואת זאת יעשה על ידי כך שיוציא אותם מצ'כוסלובקיה. חסר כל קשרים הוא החל להפגיז מדינות וגופים ברחבי העולם בבקשה לסיוע. עד הבית הלבן בוושינגטון הגיע ונתקל בסירוב אחר סירוב. רק מולדתו, בריטניה, הסכימה לקלוט ילדים בתנאי שיימצאו להם משפחות אומנות.
לא היו לניקולס כסף או מנגנון או משפחות אומנות, אבל היו לו רצון ברזל ותחושה בוערת שהזמן אוזל.במשך השנה שנותרה עד פריצת מלחמת העולם הצליח ניקולס להעביר לבריטניה כ-700 ילדים יהודים. אחר כך חזר הביתה, לא סיפר לאיש על המעשה ושב לחייו. עברו 50 שנים שבהן הקדיש חלק ניכר מזמנו להתנדבות לעזרה לנצרכים, לחולים, לקשישים ולמוכי גורל, ואף זכה לתואר אצולה מהמלכה הבריטית עבור מעשי ההתנדבות האחרים שלו.
הוא כבר היה עצמו קשיש בריטי, שנון, שובב, חד ומלא מרץ, כשיום אחד עלתה אשתו גרטה לעליית הגג וגילתה אלבום מסמכים ישן עם שמות של מאות ילדים. רק אז סיפר לה ניקולס על המעשה המפואר שעשה בצ'כוסלובקיה.
ניקולס לא שמר על קשר עם איש מהילדים שהציל. בעזרת עיתונאית מהבי-בי-סי הצליחה אשתו לאתר ברחבי העולם למעלה מ-250 מהם. הם כבר היו מבוגרים בעצמם, ביניהם הורים וסבים, וערכו לניקולס הנדהם תוכנית "חיים שכאלה". הפרסום גרר אחריו תואר "סר" ממלכת בריטניה, אבל הביא בעקבותיו בונוס נוסף: על פי החשבון שנערך, ברחבי העולם חיים כיום כ-5,700 איש שחבים את חייהם לניקולס וינטון. אבל מעבר לנתון עוצר הנשימה הזה, רבים מהם, לאחר שנודע להם כיצד ניצלו חייהם של הוריהם והורי הוריהם, החליטו להקדיש לפחות חלק מזמנם, אם לא את כולו, להתנדבות ולעזרה לזולת. הם סובבים ברחבי העולם, מסייעים לנפגעי רעידות אדמה, לחולי איידס, לקשישים ולנזקקים, ועוסקים במלאכה הסיזיפית של עשיית העולם למקום מעט טוב יותר.
ניקולס וינטון בורך באריכות ימים. הוא כבר בן 103. הוא עדיין חד, שנון, מכעיס את גרטה אשתו כשאינו שומר על הסדר בבית כפי שהייתה רוצה, מתגרה ומתקוטט עם השלטונות הבריטיים על חוקים שמפלים לדעתו קשישים. ילדיו, "700 ילדי וינטון" כפי שהם מכונים, וצאצאיהם אסירי התודה מגיעים לבקרו מזמן לזמן, וממשיכים להסתובב ברחבי העולם ולעזור לכל מי שהם פוגשים וזקוק לעזרה. לראות את הסרט על האדם המדהים הזה וכמעט להשתכנע שיש תקווה. עולם שיש בו ניקולס וינטון עוד לא איבד כל תקווה.
המשפחה של ניקי, יס דוקו
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם