הברווזון המפואר: איפה נמצאת היום סוזן בויל?
מה קרה לסוזן בויל שלוש שנים אחרי שפרצה לחיינו דרך מסך הטלוויזיה וכבשה את העולם? מצד אחד, היא עדיין מתגוררת בדירת השיכון עם החתול הנאמן פבלס. מצד שני, יש לה ביד הון שמוערך ב-15 מיליון ליש"ט, אלבומים שמתחרים במכירות של הביטלס ולוח הופעות מול המלכה והאפיפיור. מה לגבי אהבה? היא התנשקה פעם, וזו בהחלט התחלה
בחינת הקבלה של בויל, שנצפתה ביוטיוב על ידי מאות מיליוני אנשים, הייתה רגע טלוויזיוני היסטורי, והוא הזניק את האישה המוזרה, הענייה והמוזנחת הזאת, שאף אחד לא האמין בה מעולם, לקריירה בינלאומית מרקיעת שחקים. בויל הפכה לסופרסטאר בן לילה, ואלבום הבכורה שלה, "I Dreamed A Dream", שיצא כעבור שבעה חודשים, הפך לאלבום הבכורה הבריטי הנמכר ביותר בהיסטוריה.
מאז הוציאה בויל עוד שני אלבומים ושברה עוד ועוד שיאים. היא הגיעה לראש המצעד במעל 30 מדינות והפכה לאמנית הראשונה, מאז הביטלס, ששני אלבומיה הראשונים הגיעו למקום הראשון גם במצעד הבריטי וגם באמריקאי.
וכמו כל סלב בינלאומית, גם סוזן בויל הייתה זקוקה לכינוי. אם ג'ניפר לופז היא ג'יילו ולינדזי לוהן היא LiLo, חפשו את סוזן בויל אצל פרז הילטון תחת הכינוי SuBo.
וכמו כל סלב, גם סובו היא נחלת הכלל. כבר צחקו עליה ב"משפחת סימפסון", "סאות פארק" ו"סאטרדיי נייט לייב". הקומיקאי הבריטי ריקי ג'רווייס ("המשרד") היה בוטה באופן מיוחד כשאמר בשנה שעברה, במהלך מופע סטנד-אפ ששודר בערוץ 4 הבריטי, שהוא "חושב שהיא לא הייתה מגיעה למקום שבו היא נמצאת היום אלמלא נראתה כמו כזה פאקינג מונגול". להגיד שבויל נראית כמו מונגולואידית זה לא יפה, ובויל עצמה הגיבה על כך, לאחרונה, בעיתון ה"סאן", כשאמרה: "אני יכולה להתמודד עם כל מה שריקי אומר, כי אני אגיד לכם משהו - הוא זה שיש לו בעיה, לא אני. ריקי הוא איש מוכשר אבל הוא שרף את עצמו עם ההערות האלה. אני חושבת שאנשים שאהבו אותו כבר לא כל כך מתים עליו עכשיו".
מה שג'רווייס אמר זה כמובן מוגזם, אבל ברור לכולם שסוד ההצלחה של בויל לא טמון רק בקול הצלול שלה. היא אולי שרה יפה, אבל סיפור הסינדרלה שלה הוא שעשה את העבודה, כמו גם העובדה שהסיפור כולו סופר בצורה רהוטה, ברורה ומתומצתת בכמה דקות מזוקקות, שהיוו רכבת הרים רגשית, שכאילו נוצרה במיוחד עבור יוטיוב.
למי שהרגע נחת מהחלל החיצון נספר בקצרה שסוזן בויל נולדה בעיירת כורים קטנה, ווסט לותיאן בסקוטלנד, שכל המכרות בה נסגרו לפני כמה עשורים. היא גדלה בבית קתולי להורים שגוננו עליה יותר מדי. היא הייתה בת זקונים - הצעירה מבין תשעה אחים ואחיות. סוזן נולדה כשאמה הייתה בת 47, ובלידתה היא לא קיבלה מספיק חמצן למוח, מה שגרם לרופא להודיע להוריה: "כדאי שתשלימו עם זה שמסוזן כנראה לא ייצא שום דבר". היום מספרת בויל שהיא סבלה מהיפראקטיביות, ליקויי למידה ואפילפסיה. בבית הספר הייתה תלמידה גרועה ודחויה חברתית. הילדים התעללו בה. זרקו אותה לשיחי הסרפד, החביאו את הילקוט שלה, צחקו עליה, ופעם ילדה אחת כיבתה עליה סיגריה. "בבית הספר הייתי היפראקטיבית, מה שאומר שבכיתי בקלות. הייתי קצת מוגבלת", סיפרה בויל לאחרונה בראיון לעיתון ה"דיילי מייל". "הייתי פגיעה. היה קל לפגוע בי והראיתי את הרגשות שלי. הייתי מיס פיגי".
אמה זיהתה את יכולות השירה של סוזן אך לא ממש עודדה אותה לפתח את כישרונה, מחשש שהיא תיכשל ותיפגע. בגיל 20 ומשהו נהגה סוזן לברוח מהבית כדי לשיר בערבי מיקרופון פתוח בפאב השכונתי, שהוריה לא הרשו לה ללכת אליו כדי שלא תצא לתרבות רעה. היא לא יצאה לתרבות רעה, והקפידה לשתות רק לימונדה. היא בסך הכל רצתה לשיר.
עברו כמעט 50 שנה, אבל בסוף סוזן בויל זכתה לשיר. ולא סתם לשיר, אלא לשיר בפני שועי עולם. היא כבר שרה בפני האפיפיור, ובחודש הבא תהיה המופע המרכזי בחגיגות ה-60 להכתרתה של המלכה אליזבת השנייה שיתקיימו בטירת וינדזור.
האודישן המפורסם:
באופן די מפתיע, 15 דקות התהילה שעולם הריאליטי מציע כמעט לכל דורש, התארכו לסוזן בויל בצורה חסרת תקדים. שלוש שנים אחרי כן, בגיל 51, סוזן בויל עדיין כאן. ולא רק שהיא עדיין כאן - היא שוב בכותרות. והפעם - כגיבורת מחזמר חדש, המבוסס על חייה.
המיוזיקל הבריטי החדש, "I Dreamed A Dream" נקרא על שם השיר שהזניק את הקריירה שלה, הלקוח מהמחזמר "עלובי החיים". במחזמר מגלמת השחקנית הסקוטית איליין סי. סמית את דמותה של בויל, אך בויל עצמה מעורבת בהפקה ומתארחת בשני שירים בפינאלה. סמית סיפרה בראיון לטלוויזיה האירית שהיא הייתה בחופשה בסקוטלנד, מכורתה, כשלפתע התמלא הטלפון הנייד שלה בהודעות מעיתונאים המבקשים ממנה תגובה על מה שסוזן בויל אמרה. היא הייתה בטוחה שמדובר בטעות - היא בכלל לא מכירה את סוזן בויל ולא חשבה שסוזן בויל אי פעם שמעה עליה. אך התברר שבויל דיברה בתקשורת על שמועות סביב הפקת סרט הוליוודי על חייה. כשבויל נשאלה מי היא הייתה רוצה שתגלם את דמותה, היא ענתה: "יש שחקנית סקוטית בשם איליין סמית, שגם שרה. נראה לי שהיא הייתה עושה עבודה טובה".
בהתחלה חשבה סמית שמדובר בקוריוז משעשע ותו לא. כשידיד שלה, מפיק מחזות הזמר מייקל האריסון, התקשר ושאל אותה מה הקטע עם סוזן בויל, אמרה לו סמית: "עזוב, אני בחיים לא אקבל את התפקיד בסרט. בסוף זה ילך למישל פייפר שתעשה מבטא אירי גרוע, ותעמיד פנים שהיא סקוטית, הא הא הא. ככה זה בהוליווד. אבל ברגע שהסרט יוצא אנחנו צריכים לעשות את הגרסה הבימתית, זה יהיה אדיר". כעבור עשר דקות צלצל אליה האריסון בחזרה ואמר לה: "בואי נעשה את זה עכשיו".
המחזמר "I Dreamed a Dream" קיבל ביקורות נלהבות בעקבות הופעת הבכורה, שהתקיימה בסוף מרס בניוקאסל שבצפון אנגליה, ובימים אלה נמצא בהרצה ברחבי בריטניה. אם יצליח, הוא יתמקם בווסט אנד של לונדון ואולי יגיע גם לברודוויי. האמריקאים, אחרי הכל, מתים על סוזן בויל. היא אולי סקוטית, אבל מהו סיפור חייה אם לא התגשמות החלום האמריקאי?
כשנשאלה בראיון לבי-בי-סי מה גרם לה לשתף פעולה עם מחזמר המבוסס על חייה, ענתה בויל: "כי זה קרה כל כך מהר. כי הסיפור מושך, זה סיפור אגדה. זה מעין סיפור סינדרלה. חלום שהתגשם למישהו ומהווה דוגמה לאנשים אחרים". בתשובה לשאלה אם זה לא מוזר לה לראות מישהי אחרת מגלמת את דמותה על הבמה, הודתה בויל: "בדרך כלל, כשהופכים אותך לדמות את אמורה להיות מתה. אבל אני מאוד חיה. חיה ובועטת".
סמית, מצדה, הבהירה ש"זה לא כאילו אני מגלמת את ג'ודי גרלנד. אני לא עושה חיקוי של סוזן. את זה אני משאירה לאנשים אחרים. הסיפור של סוזן חי וסוזן חיה. זה סיפור שעדיין נמשך. אז כשכתבנו את הסיפור היינו צריכים לחשוב לאן אנחנו לוקחים אותו. כי כמו שסוזן אמרה - כשעושים מחזמרים על אנשים, אוויטה או מי שזה לא יהיה, הם בדרך כלל מתים". מתה או לא, סוזן בויל היא מבחינת כל הנוגעים בדבר נושא יותר מראוי לבסס עליו מחזמר. מה גם שהשם סוזן בויל מוכר כרטיסים. גם שלוש שנים אחרי.
גם אלבומים ממשיכה בויל למכור. בנובמבר שעבר יצא אלבום האולפן השלישי שלה, "Someone to Watch Over Me". כמו שני קודמיו, גם הוא יצא ב-Syco Music - חברת התקליטים של סיימון קאוול וסוני. החברה מחזיקה בזכות בלעדית להחתים את פליטי תוכניות הריאליטי המופקות על ידי חברת ההפקות Syco Entertainment - גם היא יוזמה משותפת של קאוול וסוני.
מסע יחסי הציבור של האלבום החל בהופעת אורח של בויל ב-"America's Got Talent", גם היא כמובן מבית Syco. בויל ביצעה בתוכנית שיר חדש מהאלבום - בלדה דרמטית ומלאת פאתוס בשם "You Have to Be There", שכתבו בני אנדרסון וביורן אולבאוס מלהקת אבבא. אחר כך יצא האלבום השלם, המכיל בין היתר קאברים ללהיטים של דפש מוד וטירז פור פירז, וגם לאחד משירי האהבה הגדולים בהיסטוריה של הפופ- "Unchained Melody" של ה-Righteous Brothers, שזכה לעדנה בזכות סצנת החימר הארוטית של פטריק סוויזי ודמי מור בסרט "רוח רפאים".
אך על אף האקלקטיות והמאמץ להפתיע, הביקורות לא היו משהו. האתר metacritic, המאגד את מיטב ביקורות המוזיקה, חישב שמתוך שמונה הביקורות שהתפרסמו, האלבום קיבל ציון ממוצע של 56 מתוך 100. סטיבן הולדן, מבקר ה"ניו יורק טיימס", למשל , השווה את בויל, באלבום הזה, לעכבר כנסיות ביישן ובודד המבקש מקלט רוחני. מצד שני, על פי הביקורות שפורסמו ב-metacritic, הציון הממוצע של אלבומה הראשון היה 54, ושל השני- 62. שניהם , כמובן, נמכרו כמו לחמניות חמות אחרי פסח.
כמקובל אצל כוכבי פופ המיוצרים במכונת הריאליטי, הקהל אוהב אותם הרבה יותר מהמבקרים. דעת מרבית המבקרים היא שלבויל יש קול יפה ומרשים, אבל הביצועים שלה שטחיים ונטולי סאבטקסט רגשי או פרשנות אישית. היא נחשבת לזמרת קריוקי בעלת קול מצו-סופרנו מתוק וצלול, אך נטול עומק או עניין, ולפוני של טריק אחד.
אבל הקהל, כידוע, בשלו. הופעת האורח של בויל ב-"America's Got Talent" זכתה לתשואות רמות ופתחה את המערכה השלישית של בויל באמריקה. גם הפעם, בויל ניצחה. האלבום האחרון שלה אמנם לא הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי, כמו שני קודמיו, אבל גם המקום הרביעי מכובד מאוד. ובו בזמן, האלבום העפיל למקום הראשון במצעד האלבומים באנגליה ובאוסטרליה. אף אחד לא האמין שבויל תמשיך להצליח אחרי אלבום הבכורה, אבל כהרגלה - היא הוכיחה לעולם אחרת. כרגיל אצל בויל, גם האלבום השלישי שבר שיאים, והפך אותה לזמרת הראשונה שהכניסה שלושה אלבומים רצופים הישר למקום הראשון במצעד הבריטי, בפחות משנתיים. "אלה חדשות נהדרות", אמרה בויל בתגובה ל"דיילי מירור", "אני שמחה, מתרגשת והמומה. דבר אחד בטוח - אני אפתח בקבוק שמפניה הערב ואחגוג. זה פשוט נפלא, וואו".
אחת הסיבות שהשם סוזן בויל ממשיך למכור היא שכולם סקרנים לגביה. כולם מתים לדעת מיהי באמת, איך היא באמת - כמה מהמיתוס הבוילי הוא אמיתי וכמה הוא מנופח. והכי חשוב - איך הכסף, ההצלחה והתהילה שינו אותה.
המעבר מאלמוניות גמורה לכוכבות בן לילה מן הסתם לא היה לה קל. לפחות לא בהתחלה. קל לשכוח, אבל בויל לא ניצחה ב"Britain's Got Talent" אלא הגיעה למקום השני. וכשזה קרה, היא נכנסה לפאניקה והתמוטטה. למחרת אושפזה בקליניקה הפסיכיאטרית הפרטית היוקרתית Priory The, שאירחה בעבר את כל המי ומי של אנגליה (וגם כמה כוכבים אמריקאים שהתחרפנו בזמן ביקור מעבר לים), כמו איימי ויינהאוס, קייט מוס, לילי אלן, קורטני לאב, רובי ויליאמס, פיט דוהרטי וליסה מארי פרסלי. בעקבות האשפוז של בויל פרץ ויכוח בתקשורת סביב שאלת הניצול שלה. היו כאלה שחשבו שסיימון קאוול הגזים הפעם, ובמקרה של בויל הלך רחוק מדי בניצול אנשים פגיעים, מסכנים ומעורערים למטרות בידור. אפילו קאוול בעצמו הביע בזמנו ספקות לגבי ההחלטה לכלול את בויל בתחרות.
אבל בויל התאוששה מהר. אחרי חמישה ימים השתחררה מהקליניקה, הצטרפה לסיבוב ההופעות של"Britain's Got Talent" (אף שקאוול היה מוכן לשחרר אותה מההתחייבות הזאת, אם הייתה אומרת שזה יותר מדי בשבילה), ומאז היא משחקת אותה בגדול. ל"סאן" אמרה שהיום היא מתמודדת טוב יותר עם הפרסום מאשר בהתחלה: "לפעמים יש לך תקופות של ספקות עצמיים שבהן את חושבת שלא מגיע לך כל זה ואת מתכנסת פנימה, אבל אני חושבת שהיום אני יודעת להתמודד עם הלחץ טוב יותר מאשר לפני שנתיים. יש לי נפילות פה ושם, אבל את לומדת ונהיית טובה יותר במה שאתה עושה. אני נהנית להוציא אלבומים טובים ולבדר אנשים. אני אוהבת את כל הזוהר שמסביב לזה. אני קצת שוויצרית עכשיו. זאת הייתה רכבת הרים, אבל אני לא רוצה שזה ייגמר".
אחד השינויים הרדיקליים ביותר בחייה של סוזן בויל הוא כמובן המעבר מהתור בלשכת האבטלה לסטטוס של מולטי מיליונרית. אף אחד לא יודע בדיוק כמה כסף יש לסוזן בויל. הונה מוערך ב-11 עד 18 מיליון ליש"ט. ובכל זאת, היא עדיין חיה בצניעות. בויל סיפרה בעבר שהיא מקבלת ממנהליה הקצבה שבועית של 500-300 ליש"ט, עובדה שמיד גרמה ללא מעט אנשים (כולל אחד האחים שלה) להזדעק שמנצלים אותה. בויל מצדה מכחישה שמדובר בניצול. היא מתעקשת שעניין ההקצבה היה בכלל רעיון שלה. לטענתה, היא מעדיפה לא לאבד את הראש ולא להתפתות לבזבז בהגזמה.
אולי קשה להאמין לזה, אבל בויל בחרה להמשיך לגור בבית הדיור הציבורי שבו גדלה, ושבו טיפלה באמה הקשישה עד מותה לפני חמש שנים. היא עדיין ישנה מתחת לשמיכת הדוני אוזמונד שלה - גיבור נעוריה - בחדר שהיה פעם החדר של אמה. מאז שהתעשרה אמנם רכשה בית חדש, במרחק חצי מייל משם, אבל היא לא גרה בו. זה בית מעוצב ומודרני, אבל לא ממש האחוזה של בראנג'לינה; הוא עלה 300 אלף ליש"ט, אבל בשביל בויל זה הרבה יותר מדי. היא קוראת לו, בצחוק, "הבית המפונפן" ולא ממש מרגישה בו נוח. היא מבלה שם חלק מזמנה ובעיקר עושה בו חזרות.
"יש לי חששות שהחברים שלי יפסיקו להיות חברים שלי", סיפרה. "אני לא ישנה היטב בלילה כשאני חושבת על זה. בגלל זה קשה לי לישון בבית המפונפן. בית הדיור הציבורי הוא הבית של אמא שלי. האנרגיה שלה עדיין שם. זה המקום הבטוח שלי. אמא שלי אמרה, 'תטפלי בבית שלי ותטפלי בחתול שלי פבלס', וזה מה שאני עושה". הבית המשפחתי הישן - שבויל רכשה ושיפצה אחרי שהתעשרה - מעניק לה ביטחון, וגם האווירה בשכונה השתפרה פלאים מאז שהיא סלב.
"אחד הדברים הכי מספקים זה לראות איך הגישה של הילדים בשכונה כלפי סוזן השתנתה בן לילה", סיפר אחד השכנים שלה, בריאן סמית, בראיון ל"גרדיאן". "הם נהגו ללגלג עליה ולקרוא לה בשמות ולזרוק לה ביצים על הדלת. עכשיו הם מריעים לה ומבקשים את החתימה שלה". זה עצוב שסוזן בויל הייתה צריכה להופיע בטלוויזיה כדי שהילדים בשכונה יפסיקו להציק לה, אבל זה העולם שאנחנו חיים בו. ואחד הדברים המרתקים ביותר בתופעת סוזן בויל הוא הדרך שבה היא מציבה מראה לחברה שלנו ולערכים שלה.
בויל גרה באותו בית כל חייה, אלא שבהדרגה הבית הזה התרוקן. פעם היא חלקה אותו עם הוריה, אחיה ואחיותיה. עכשיו היא נשארה בו לבד. לחיות לבד עם חתול בגיל 51 זה ללא ספק עצוב, ובויל היא הראשונה שתודה בכך. "הבעיה הכי גדולה היא שאני מרגישה בודדה", סיפרה לאחרונה בראיון ל"דיילי מייל". "במיוחד בלילה. תמיד היה לי פחד מלהיות לבד ועכשיו אני לבד. כולם מתו והשאירו אותי לבד. הייתה תקופה של כמה שנים שבהן אבא שלי, דוד שלי, אחותי ואז אמא שלי מתו".
מצד שני, בראיון ל"סאן" טענה שהפרסום דווקא הקל על הבדידות שלה. "הייתי מאוד מבודדת קודם לכן, בבית לבד עם החתול שלי, פבלס. אבל אני כבר לא מרגישה בודדה, אני לא מרגישה מבודדת. הכל עליז, יותר חיובי. הדלתות שנפתחו והאנשים שפגשתי גרמו לי להתנהג בצורה טובה יותר, פחות ילדותית. זה גרם לי להתבגר טיפה. זה נתן לי ביטחון והפך אותי ליותר חברותית. הייתי ביישנית בצורה איומה לפני כן אבל עכשיו אנשים לא מצליחים לסתום לי את הפה".
אין ספק שלסוזן בויל החדשה יש חיי חברה הרבה יותר תוססים ממה שהיו לה אי פעם, אבל גם אם יש לה היום כסף ואינספור ידידים ומכרים חדשים שישמחו לבלות איתה, ולו רק כדי לגעת בתהילה, דבר אחד עדיין אין לה בחיים: אהבה. השאלה האם בויל בתולה או לא נותרת פתוחה, ועד לאחרונה גרמה בויל לעולם להאמין שהיא גם מעולם לא התנשקה. לשאלה "האם יש לסוזן בויל חבר?", ענה האתר Answers.com (שכמו ויקיפדיה מבוסס על תשובות הגולשים): "לא. היא בתולה ומעולם לא התנשקה". זה נכתב כשבויל הייתה בת 48.
בגיל 50 טרחה בויל לראשונה להפריך את השמועה שהיא מעולם לא התנשקה - שמועה שהיא בעצמה טיפחה כשניגשה לאודישן של "Britain's Got Talent" וסיפרה את זה לשופטים. עכשיו היא אומרת שהיא סתם צחקה, ושהיא כן התנשקה - עם החבר היחיד שהיה לה אי פעם. אבל זה היה מזמן. לפני משהו כמו 25 שנה. "היה לי חבר. כל קשקושי ה'מעולם לא התנשקה' הם שקר", אמרה בויל בראיון ל"דיילי מייל". "הוא נישק אותי, לכל הרוחות. אבא שלי לא אהב אותו. הוא אמר שהוא לא מתאים לי. בהרבה מובנים יצאתי מזה בשן ועין. הייתי מאוהבת בו אבל הוא הכניס מישהי אחרת להריון זמן לא רב אחר כך. אבא שלי החליט שהבחור הספציפי הזה לא בשבילי ואני לא הייתי מספיק בוגרת כדי להתמודד עם מערכת יחסים".
בין אם הסיפור נכון או שהוא תסריט בדיוני שהונחת על בויל על ידי הממונים עליה, זה סיפור טוב. הוא משרת נאמנה את המותג "סוזן בויל". מצד אחד, הוא גורם לה להיראות קצת פחות מוזרה וקצת יותר אנושית. מצד שני, הוא מספיק טראגי כדי לא לסתור את התדמית מכמירת הלב שלה. על פי האוטוביוגרפיה של בויל, "The Woman I Was Born to Be: My Story", שפורסמה בשנה שעברה, מערכת היחסים שלה עם החבר היחיד שלה לא נמשכה יותר משבעה שבועות, והיא מעולם לא שכבה איתו. כשנשאלה באותו ראיון אם היא רוצה חבר עכשיו, ענתה בויל: "התשובה ההגיונית היא שאני אדע כשהגבר הנכון יגיע. אני לא רוצה להיפגע שוב. בנים היו ממש לועגים לי, אז אני רוצה מישהו טוב לב ואחראי ומישהו שיתייחס אלי כמו אל אישה".
בראיון אחר, ל"סאן", דווקא הודתה שהיא רוצה חבר. "אני לבד די הרבה, והמישהו המיוחד הזה עוד לא הגיע", אמרה לפני כמה חודשים. לטענתה היא מקבלת הצעות, אבל לא מהסוג שמתאים לה. היא מחפשת גבר רציני, אבל כדי שתדעו שהיא גם פתוחה ומשוחררת, היא מתבדחת בכל הזדמנות על הגברים שעושים לה את זה. במקום הראשון: איש הטלוויזיה הבריטי פירס מורגן, שהיה משופטי"Britain's Got Talent". כהרגלה, כשהיא מדברת על זה היא מוסיפה את נענוע האגן המפורסם שלה.
אחרי קריאה וצפייה בעוד ועוד ראיונות עמה, קשה להתחמק מהתחושה שאת סוזן בויל האדם כנראה לעולם לא נכיר. היא כל כך מתאמצת למכור דברים כמו "אמת" ו"אותנטיות", שקשה להאמין לה. ובהעדר סוזן בויל האדם, נותרנו עם סוזן בויל המוצר - יציר כפיו של סיימון קאוול.
כזכור, בויל נשלפה מאלמוניות קשת יום וחתמה על חוזה עם השטן. במסגרת החוזה, כל חלומותיה מתגשמים. בתמורה היא הופכת לבורג קטן במכונה תאגידית ענקית. את האותיות הקטנות אף אחד לא ייתן לנו לקרוא, גם לא בויל עצמה. היא הרי לא רוצה להפר את החוזה. החלום ייגמר ברגע שהיא תפסיק להביא לסוני ולסיימון קאוול רווחים. בינתיים, טפו טפו טפו, הכל בסדר. האשליה, או התרמית אם תרצו, ממשיכה לעבוד. "אל תיתנו לפשטות של התדמית או המוזיקה של סוזן בויל להטעות אתכם, שכן מאחורי הקריירה הבלתי סבירה שלה עומד שיווק ממולח", כתב ג'ונתן קיף מהמגזין המקוון Slant, כשיצא אלבומה האחרון. "עם יציאת אלבומה השלישי, Someone to Watch Over Me, ברבעון האחרון של השנה, סובו מעוניינת, שוב, לעשות הון על חשבון קניות החגים של קרובי משפחה בגיל העמידה. אלה שהפכו אותה תוך שנתיים בסך הכל מרווקה זקנה ואלמונית למועמדת לגראמי שמוכרת אלבומי פלטינה. גם אם לבויל ולצוות שלה אין שום מושג לגבי מקצב ודינמיקות מוזיקליות, מגיע להם קרדיט על כך שהם יודעים כיצד ומתי למכור את הרפרטואר המצומצם של הזמרת ליצירת אימפקט מסחרי מקסימלי".
קשה שלא לתהות אם סוזן בויל היא קורבן תמים של ניצול ציני או שמא היא מרוויחה מהעסקה לא פחות מאשר תאגידי הענק שבנו אותה. ובהנחה שעכשיו היא מרוויחה - מה יקרה לה כשתפסיק להיות פרה חולבת? שלוש שנים עברו מאז פרצה בויל, והשאלה עדיין פתוחה. אם בעולם המדיה הישנה הקונבנציה הייתה שזה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה, בעולם הניו מדיה, שברא את תופעת סוזן בויל, זה לא נגמר כל עוד הגברת השמנה שרה. ובינתיים, ברוך השם, היא שרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם