הרים את הידיים: לסאבלימינל כבר אין כבוד להיפ הופ
האוסף החדש של סאבלימינל שמסכם את יצירתו מדגיש את הדרך שעבר - מניסיון לעשות היפ הופ רציני ומקורי בעברית להתמסחרות וזלזול בז'אנר
סאבלימינל, ''היצירה שלי'', הליקון
מטריף לאנשים את החושים בשבילך/
ממשיך בשבילך, ומתאמץ בשבילך/
אני אגרום לעולם להתפוצץ בשבילך" (סאבלימינל, "יותר מחבר",2001)
בגיל 32, אחרי 15 שנות קריירה וילד ראשון החליט סאבלימינל (קובי שמעוני) לעשות תמונת חתך ליצירה שלו. באלבום כפול שנושא את השם "היצירה שלי" (שמכסה עם כפל משמעות גם את המוזיקה שלו וגם את בנו) כולל שמעוני 40 להיטים במה שאמור להיות סיכום ממצה לדמותו. אבל לא זו התוצאה. אוסף הלהיטים של סאבלימינל מזניח כמעט לחלוטין את התרומה של הגדולה שלו להיפ הופ הישראלי ומנציח בעיקר את העוול הגדולה שעשה לו ברגע שהחל לבזבז יותר זמן בשיווק שיר על חשבון עשייתו.
לפני אלבומו הראשון, "האור מציון" שיצא בתחילת 2001, הייתי מאותם בני נוער שהתרוצצו ברחובות ערי מרכז וריססו גרפיטי בדמותו כפי שהופיע על עטיפת האלבום. לא ממש ידענו שממציא התעלול השיווקי הקטן הזה יהפוך לאחד מאנשי העסקים הכי פעילים במוזיקה הישראלית עם הבנה מעמיקה של קשר עם קהל. אני הייתי הקהל הזה, לפחות בהתחלה. החל מרגע שסומן כהבטחת ההיפ הופ הישראלי באוסף המיתולוגי "ישראלים עצבניים" (97') הצבענו למצעדים, קנינו את האלבומים והשמענו אותם לכל סקרן שניסה להבין את הציפור המוזרה הזו, היפ הופ ישראלי.
כאשר שנה מאוחר יותר יצא האלבום השני, "האור והצל", היה מרגש לראות את המוזיקה שאנחנו אוהבים מפוצצת רמקולים בכל פינה ברחוב. אבי היה מקליט עבורי הופעות בטלוויזיה, החל מהופעות מרכזיות כמו שיר לזכרה של עופרה חזה ועד ביצועים קיקונים בערוץ אחד. הייתה שמחה כש"הפרד ומשול", שהכרנו כבר עם ביט עלום, הגיע למצעדים. הייתה התרגשות אמיתית לראות את הבייבי של כולם, כך לפחות בתחושה, מצליח.
הבטחה שקיימה ואז אכזבה. סאבלימינל
צילום: פיני סילוק
"כשהמצב על הפנים אתה מתעצבן ומתנהג בפראות/
המסר עובר בקלות אך לפעמים זו טעות" (סאבלימינל, "יותר מחבר")
אבל לכל ירח דבש יש מוצאי ירח דבש. גם אם לא כולם הסכימו עם הבעת הדעה הימנית הרכה של סאבלימינל או עם המנון בלגיה הגנוז "תקווה", שירי היפ הופ טהור כ"הציר" או "נון סטופ" השאירו את האמונה הכנה שסאבלימינל הוא הדמות ראויה להנהיג את גרסתו המדובבת של הז'אנר האמריקאי.
עם זאת, עוד אז היו סדקים בתוכניתו של סאב. הטקסט הבעייתי, בלשון המעטה, של השיר הפוליטי "בילאדי", שילוב המזרחית שכבר אז היה מאוס ב"אני יכול" או ניסיון סחיטת הדמעות הקיטשי של "ילד רחוב". בביקורת הזכורה של ניסן שור על האלבום הוא קרא לו "מוזיקת שנאה". הגזמה כמובן, אבל כבר אז היו
רמזים לעתיד המוזיקה של סאבלימינל בחיבורו לגל ימני-מסחרי לייט.
מרגע שטעם את ההצלחה סאב לא יכל לעצור. הוא החל להיבלע בשרשרת חידושים מיותרים אך מצליחים ("פרחים בקנה","זה כתוב בספרים"), טיפח את חברי משפחת תאקט הפחות מוכשרים ממנו וסיפק המון הופעות תקשורתיות כילד הפוסטר של ההיפ הופ הישראלי, למרות שבאופן הדרגתי התרחק כמה שיותר מילדי הגראפיטי של תחילת הקריירה. בזמן שתרבות אמיתית, ולא מתורגמת, החלה להתפתח במקביל עם ההרכב פרברים רפיוג'יז ולווייניו, סאבלימינל טבע בעולם המיינסטרים הישראלי והפך לדמות רצויה יותר לדוקו סלב מאשר לאירוח מוזיקלי.
מזלזל בז'אנר. סאבלימינל על "היצירה שלי" עטיפת האלבום
מתעללים בך בשביל איזה וילה עם נוף" (סאבלימינל, "יותר מחבר")
עם עלייתו של סאבלימינל באמצע העשור האחרון עלו גם הרכבים אחרים על הגל, מכלא שש ועד מסיקה וחיילי הנקמה. החשיפה התקשורתית הייתה מוגזמת ואחרי נשורת בינונית עד גרועה של שירים כבר אי היה אפשר לסבול היפ הופ ברדיו. סאבלימינל ניתז מעלה ושרף בדרכו את הבית שבו גדל.
את אלבומו הבא, "בדיוק שחשבתם שהכל נגמר" מ-2006, אחי הקטן כבר קנה. כשהגנבתי שמיעות של ההפקות המלוטשות מדי, השימוש בחומרים ישנים והחקיינות למה שהולך בחו"ל דאז, ליל ג'ון ופארל וויליאמס, הפילו את הפור. גם השירים המצוינים שהיו, כמו "פרופורציה" הכן או שיר הנושא, לא היו מספיק כדי לגרום לי לשלוח את כספי לאדם שמזלזל בז'אנר.
את Jewniversal, אלבומו משנה שעברה וזוכה פרס "השם הגרוע לאלבום בהיסטוריית המוזיקה", אף אחד במשפחתי לא טרח לקנות. הפקות הדאנס-פופ, שיתופי פעולה (כן, ברבים) עם דנה אינטרנשיונל ושאריות מ-2008 הן לא אלבום, הם מנה חמה. אבל קרה. בינתיים סאבלימינל דואג להכריז בכל ראיון לכבוד צאת האוסף שהוא מתכנן לחזור לחיק ההיפ הופ ולעשות שירים "שיהיה לי כיף לשמוע באוטו" כהגדרתו. הוא יכול, אין ספק אפילו. עם כישרון כמו שלו וקצת רצון סאבלימינל יכול לייצר כמה שירי ראפ גדולים.
הוכחה לכך היא השיר "יותר מחבר", הסינגל הראשון מאלבומו הראשון ואחד משני השירים היחידים מאותו אלבום שנכנסו לאוסף. בשיר המצוין סאב השתמש במטאפורה השחוקה של האנשת ההיפ הופ, כפי שעשה קומון ב I Used to Love H. E. R. עם זאת, היה בשיר עוצמה גדולה ומקוריות. לא בגלל שבמקום בחורה (כמו אצל קומון) היה חבר מז'אנר הברומנס. השיר היה מבריק מכיוון שהיווה מכתב אהבה להיפ הופ ובעברית. ההיפ הופ הישראלי שרק היה בחיתוליו.
אין ספק שסאב עדיין קרוב לשיר הזה, אבל בהינתן מצבו כעבור עשור וקצת, ריח עצוב של ויתור עקרונות נידף. לא רק כאן. גם בשלושת השירים החדשים באוסף אין טיפה של ערך או מסר, שלא לדבר על מקוריות. עדיין ישנה הערכה רבה למה שסאבלימינל תרם לז'אנר בארץ, אבל כיום, עם אבי מסיקה ועומרי "69" סגל כעלה התאנה הכי עלוב שאפשר, סאבלימינל עושה יותר נזק להיפ הופ הישראלי, שמנסה לברוח מתדמית הילד המתלהב. אותה תדמית שבראשית דרכו גם סאבלימינל התאמץ להפריך. אחרי 15 שנות קריירה והרחק מילדי הגרפיטי, סאבלימינל כבר לא חבר כל כך טוב.
"אחי, עשינו את הכל שאתה תהיה מונצח
חדרת לעם שלי ללב וזה מוכח
אז גם כשקר אני חם ולא נמחק
כי הסאב החבר הכי טוב של המשחק" (סאבלימינל, "יותר מחבר")
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם