תחנות רוח: תחנות התרבות של יעל דקלבאום
הפולק בבית ההורים, שירלי טמפל, בי.בי קינג, ג'ניס ג'ופלין, שלמה ארצי והבנות נחמה. אבני הדרך התרבותיות בחייה של יעל דקלבאום
>> אנחנו מחלקים לכם כרטיסים להופעה הקרובה של יעל דקלבאום
בגן: "היו לי הרבה תקליטים ששילבו סיפור ומוזיקה ונחשפתי גם למחזות זמר כמו 'צלילי המוזיקה' ו'שיר אשיר בגשם'. הגיבורים שלי היו אז דני קיי ושירלי טמפל. אפשר להגיד שגדלתי בפיפטיז, במעין בועה תרבותית. פחות נחשפתי למוזיקה ישראלית. התחברתי יותר לדברים שאבא שלי הזין אותי בהם. באותו זמן הוא גם נהג לספר לי כל מיני סיפורי אימה שהמציא, ואני אהבתי להוכיח לו כמה אני גיבורה. בכלל, היה לי פטיש לאימה. אהבתי את 'פרנקנשטיין', את 'בית קברות לחיות', את 'תינוקה של רוזמרי' ועוד כל מיני דברים שהיום אני לא מתקרבת אליהם כי אני מעדיפה להתמקד בחיובי".
ביסודי: "כשהגעתי לבית הספר התחלתי להיחשף לכל מה שהיה אז ברדיו: עפרה חזה, ירדנה ארזי, גלי עטרי. באותן שנים גם התחלתי לשמוע בלוז. מאוד הרשימו אותי אנשים כמו בי.בי קינג וג'יימס בראון. כשגיליתי את אריתה פרנקלין חשבתי שגיליתי את אלוהים, ואז התחלתי לצוד זמרות ומצאתי את וויטני יוסטון. היה לי טייפ דאבל קאסט ומאוד התרגשתי כשקנו לי קסטות. שמעתי גם את הקסטות של אחי הגדול, שאהב מאוד את הדייר סטרייטס".
בתיכון: "עוד לפני התיכון, בחטיבת הביניים, גיליתי את ג'ניס ג'ופלין, שהיתה גם היא סוג של אלוהים בשבילי. במקביל נחשפתי לג'וני מיטשל, לדורז, לג'ימי הנדריקס ולוולווט אנדרגראונד. המשכתי לחיות בעבר ודילגתי על האייטיז. אני חושבת שהדיסק הראשון שקניתי היה השני של הקרנבריז, ההוא עם 'זומבי', שהיה סוג של מחלה עולמית.
בצבא: "שירתי בלהקה צבאית, אבל אני לא ממש יכולה להגיד שהצבא תרם להתפתחות המוזיקלית שלי. זה היה יותר כמו פאוזה. מה שכן, פגשתי שם אנשים חשובים מאוד לחיי, שאחד מהם היה רועי ריגר, שנפטר לפני שנתיים, התאבד. היינו חברים טובים מאוד ואני מקווה שבקרוב ייצא האלבום שלו. הוא היה מעין חייזר גם במוזיקה וגם בכלל, ואהב מוזיקה קלטית, כל מיני דברים מוזרים, מעניינים. הוא חקר מוזיקה לעומק. היינו נוסעים יחד לאיזה צוק, שוכבים על הגג של האוטו ומקשיבים למקהלה של הבולגריות. אני זוכרת שזה נשמע לי כמו משהו שירד מהשמים. האדם השני שפגשתי שם - ועד היום הוא חלק משמעותי מחיי - היא, כמובן, דנה עדיני. בזמנו, אם להודות באמת, היא אהבה את לני קרביץ, אבל חוץ מזה אהבנו את אותם דברים והתחברנו מיד".
בזמן ההיכרות עם שלמה ארצי: "אחרי הצבא גרתי בכרם התימנים ועבדתי בחנות הדיסקים סופר זאוס, אחרי שפיטרו אותי מ-8,000 עבודות מלצרות כי יש לי בעיית ריכוז קשה. גם החיבור שלי עם שלמה ארצי הגיע קצת אחרי השחרור מהצבא, כשהשתתפתי במופע מחווה לביטלס. כשירדתי מהבמה הוא ניגש אליי ואמר לי 'אין לך מושג כמה קסם יוצא ממך', וכמה חודשים אחר כך הוא הזמין אותי להופיע איתו. עד אז די אהבתי את המוזיקה שלו, אבל
בתקופת הבנות נחמה: "את קרולינה ראיתי בפעם הראשונה בהופעה של ההרכב פאנסט, ויום אחד, כשהסתובבתי בעיר עם דנה (עדיני), נפגשנו, ומיד הפכנו לשלישייה. היה לנו ממש כיף יחד, וחוץ מזה גם פתחנו אחת לשנייה את המוח, את הראש ואת התודעה. הרגשנו שקורה בינינו משהו מיוחד. הדבר הזה נוצר ללא אסטרטגיה, ללא מחשבה, והכל היה פתוח ומגוון. הגישה היתה שמותר לעשות הכל כדי שזה יעבוד. אפשר להגיד שבזכות הבנות נחמה היום אני מעדיפה להקדיש את עצמי כמה שיותר לדברים חיוביים ופחות להסתבך בפלונטרים שליליים למיניהם".
בימים אלה: "בעקבות הבנות נחמה נפתחתי, סוף סוף, לקלאסיקות של המוזיקה הישראלית. דברים שכל ילד מכיר ואני גיליתי רק עכשיו, כמו חוה אלברשטיין, יהודית רביץ, החלונות הגבוהים, סשה ארגוב ואפילו דברים ישנים יותר. אני אוהבת מאוד גם את החבר'ה שעושים מוזיקה באנגלית בארץ, בייחוד את גבע אלון, את איזבו ואת פוטו טקסיז. אביתר בנאי, מיותר לציין, פשוט גאון בעיניי, כמו כל הבנאים. יובל בנאי ואני גם משתפים פעולה בימים אלה במסגרת ההופעות המשותפות שלי עם משינה. האמת, היה לי איזשהו שלב משינה בגיל ההתבגרות, כמו לכולם, ועכשיו אני גם יודעת שהם אנשים מקסימים, זורמים ומתוקים".
"שמחה ועצב", אלבומה החדש של יעל דקלבאום, יצא לפני חודשיים. ביום שני הקרוב, 7 במאי, היא תופיע במועדון זאפה ברמת החייל בתל אביב ותארח את הבנות נחמה בהופעה ראשונה לאחר שנתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם