המסע בעקבות עגנון האבוד
50 עותקים בלבד הודפסו במהדורה הראשונה של "והיה העקוב למישור", ספר הביכורים של מי שנחשב גדול הסופרים העברים, ש"י עגנון. אף אחד מהם לא נותר בידיהם של הסופר או יורשיו. במלאות 100 שנה לספר יוצאים מנהלי "בית עגנון" בירושלים במבצע חובק עולם כדי להשיג לפחות עותק אחד
"החלטנו להוציא את המבצע הנרחב אל הפועל במסגרת ציון 100 שנים לספר", סיפרה אתמול אילת ליבר, מנהלת בית עגנון בשכונת תלפיות בבירה, האחראי על שימור מורשתו. "רוב הספרים של עגנון לא הודפסו בישראל אלא בגרמניה. זהו אחד מספריו היחידים שנדפסו כאן, ולכן אנחנו רוצים מאוד שיהיה לנו עותק".
סיפורו של הספר האבוד פתלתל ומסקרן כמעט כמו חייו של מחברו. בסמוך לשנת 1912 קרא הסופר יוסף חיים ברנר את כתביו המוקדמים של עגנון הצעיר, שאימץ זה מכבר את שם העט החדש שלו. ברנר זיהה מיד כי מדובר בכישרון נדיר במיוחד וביקש מעגנון שיכתוב ספר שלם. התוצאה הייתה היצירה "והיה העקוב למישור".
העלילה מתרחשת בגליציה של אמצע המאה ה-19 בעיירת מוצאו של עגנון, בוצ' אץ', ומתארת את סיפורו של זוג שיורד מנכסיו ונאלץ להיפרד על רקע המצוקה הכלכלית. הגיבור, מנשה חיים הכהן, נפרד מאשתו האהובה קריינדיל ונודד אל העיר כדי למצוא פרנסה ראויה, לחסוך כסף ולשוב מבוסס יותר לביתו ולרעייתו, שממתינה לשובו, כדי שיחד ימשיכו לעתיד טוב יותר. אלא שכאן העלילה מסתבכת: בשל שרשרת של טעויות פושטת בעיירת הולדתו של הבעל שמועה על מותו. הרעיה האהובה פונה לזרועותיו של גבר אחר, שאף מביא עמה בן לאוויר העולם. כשמנשה חיים הכהן שב לעיירה הוא מגלה כי איש אינו מזהה אותו, ועד סוף
היצירה הלהיבה מאוד את ברנר, אולם לו ולעגנון לא היה את הכסף הדרוש כדי להדפיסה במספר גדול של עותקים. באחד הימים עלה עגנון מתל אביב לירושלים, אל חדרו של ברנר בשכונת עזרת ישראל (כיום צומת קינג ג'ורג'-יפו). לימים סיפר עגנון כי התקבל אצל ברנר בשמחה וזכה גם בארוחה קלה שכללה לחם, זיתים, עגבניות, גבינה וכוס קקאו. תוך שהם סועדים את לבם סיפר עגנון לחברו כי אין בידו כסף שיאפשר לו להוציא לאור את ספרו הראשון.
"ברנר, שהיה ידוע כאנין טעם בענייני בגדים, הוציא את השלייקעס החדשים והאופנתיים שרכש לא מזמן ויחד ירדו השניים לעיר העתיקה, לאחת מן החנויות שהיו בסמוך לשער יפו", מספרת אילת ליבר. "לאחר משא ומתן קצר עם בעל החנות הוחזרה לברנר חגורת העור הישנה והמרופטת שלו, ותמורת השלייקעס שהשיב הוא קיבל ארבעה-חמישה פרנקים בכסף טורקי (בישליקים). את הכסף הזה ייעד להדפסת ספרו הראשון של הסופר המבטיח".
ב-1 באוגוסט 1912 יצא לאור הספר "והיה העקוב למישור", שסימן את עגנון הצעיר, אז בן 25 בלבד, כמי שנועד לגדולות. עם זאת, בגלל התקציב הדל עלה בידו של ברנר להדפיס 50 עותקים בלבד. 20 מהם חולקו בארץ ישראל לסופרים, מורים, עורכים וכותבים, והיתר, כ-30 ספרים, נשלחו לארצות הברית, שם ישבה קהילה גדולה של יוצאי גליציה, שבה מתרחשת עלילת הספר. 50 עותקים אלה, שהודפסו במהדורה הראשונה, התגלגלו לאן שהתגלגלו, ודווקא בבית עגנון בירושלים אין אף לא אחד מהם. עתה הגיעה העת לנסות לאתר לפחות עותק אחד כזה.
"לרגל אירועי 100 השנים לצאתו של הספר, מחפש בית עגנון בירושלים עותקים מקוריים של המהדורה שיצאה לאור על ידי ברנר בשנת 1912, לצורך הצגתו בתצוגת הקבע של הבית", נכתב במודעה שיפיץ בית עגנון בעיתונים ובמוזיאונים בארץ ובחו"ל. מנהליו מקווים כי הפרסום יניב תוצאות, וספרו הראשון של חתן פרס נובל לספרות ישוב ויישמר, במהדורה המקורית, למען הדורות הבאים.
"היוזמה מבורכת", אמרה אמש אמונה ירון, בתו בת ה-91 של ש"י עגנון. "אבא לא שמר שום עותקים של ספריו, וכל העותקים שהיו לו עלו באש בשריפה גדולה שפרצה בבית. כל מה שהיה לו, הכל נשרף. הוא אכן סיפר לי כיצד ברנר החליט להחזיר את הכתפיות החדשות שלו והשתמש בכסף כדי להביא לדפוס את הספר. האמת היא שעכשיו מתחשק לי לשוב ולקרוא את הספר הזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם