הזירה הלשונית: בנימין נתניהו מחדש את השפה
מתברר שלראש הממשלה שלנו יש חידוש לשוני מעניין, הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" מציין עשור ושופך אור על השפה העברית בעשורים האחרונים והאם השימוש העיתונאי ב"גילוי נאות" הוא לא יותר מכסת"ח?
השבוע נשמע שוב ושוב שם התואר האופנתי "יצירתי". טובי המוחות בסביבת ראש הממשלה עמלים על "פתרון יצירתי" לסוגיית גבעת האולפנה בבית אל, לאחר שהפרקליטות הכזיבה ביכולת היצירה שלה. חיפושים אחרי "יצירתיות" נשמעו גם בעניין פרשת הגז המצרי.
"יצירתי" ו"יצירתיות" פרצו אל העברית בעשורים האחרונים. בדרך כלל הם נועדו לתאר תכונת אופי של אדם, או של דרכי חשיבה. "יצירתי" הפך שם נרדף לשמות תואר כמו "מקורי", "חדשני", "בלתי צפוי". השם האנגלי creative משמש גם כאחד מתת-המקצועות בעולם הפרסום. גם במגרש הכדורגל, כשלא מכים שם זה את זה עד זוב דם, מחפשים "שחקן יצירתי שיעשה את ההבדל".
השבוע פרצה היצירתיות אל הפוליטיקה. מהו "יצירתי" בפוליטיקה? אין מדובר כאן בחדשנות או בנועזות, אלא בחיפוש פתרונות נפתלים שיעקפו מהמורות משפטיות. זה אולי לגיטימי, אבל ראוי להשתמש כאן במטבעות לשון מסוג אחר: "לאכול את העוגה (פסיקת בג"ץ) ולהשאיר אותה (הממשלה) שלמה", "הזאב (אהוד ברק) שבע, והכבשה (גבעת האולפנה) שלמה", או בקיצור, לרבע את העיגול.
ציפור קטנה לחשה למדור שראשה הממשלה, ביבי נתניהו, חידש חידוש לשוני בישיבת הממשלה האחרונה: "להתנַיֵיר", כלומר, לעבור לשלב הכנת הניירות המתאימים לביצוע תוכנית, ובאנגלית: do the paperwork. למשל: "ההחלטה התקבלה, עכשיו להתחיל להתנייר". האמת, אהבתי, ועם קצת מזל הפועל החדש יכול לתפוס בכל תחומי חיינו, ולהעניק לבירוקרטים בכל אתר מקום כבוד במילון העברי.
לכבוד יום הזיכרון הוציא גלי צה"ל אלבום עם מבחר שירים מהפרויקט החשוב "עוד מעט נהפוך לשיר", שבו מולחנים שירי נופלים וזוכים לביצוע של זמר ידוע. השנה יצא דיסק העשור של הפרויקט, והוא שופך אור על השפה והעולם של הכותבים מאז מלחמת העצמאות ועד הנופלים של שנות האלפיים. אנשים צעירים, ובוודאי חיילים ישראלים, והם כותבים על אותם נושאים: אהבה ומוות, מלחמה ותקווה. הנושאים דומים, דרך הכתיבה שונה בתכלית.
הרוגי מלחמת העצמאות וגם ששת הימים כותבים בנוסח המשוררים העבריים הקלאסיים. האפשרות של מוות קרוב חוזרת שוב ושוב.
"עַד אחרית הימים / עַד כוכב מרומים,/ עַד ירח חיור,/ עַד הים הסוער:/ אהבתיך!", כותב נחום אריאלי, שנהרג בקסטל ב-1948 שבועיים אחרי חתונתו.
"במותי/ זכרו שאהבתי/ את הכרמל בשקוע השמש/ את השועל הבוכה בחורשה" כותב סגן יהודה-לייב (ליאונרד) כהן, שנהרג במלחמת העצמאות.
"תן לי להיות אדמה ואדם/ תנה חיים בדמי", כותב רב סרן רפאל אלישע, שנהרג במלחמת ששת הימים.
"עם אור, בוקר תדום שירתם/ נאלמה קריאתם למדבר!/ אין דוהר עוד באש ובדם/ כי איש מרעיי לא חזר", כותב סגן אשר (אשי) אליעד, שנהרג במלחמת ששת הימים.
הרוגי מלחמת יום הכיפורים כותבים שירה דיבורית יותר, קרובה לחיים, כשברקע מהדהד יהודה עמיחי. המוות נוכח גם כאן.
"לא גיבורים אנחנו, כי מלאכתנו שחורה/ תשקע השמש, תבוא העלטה/ ואז ננום בבגדינו במיטה", כותב ראובן פוליטי.
"מדוע אינך מזוחל"ם?/ מדוע אינך נלחם?/ אב שכול, אני כבר לא מרגיש/ דמעות החורף עליך יגידו קדיש", כותב בארי חזק.
"חייתי עשרים שנה/ על פני האדמה הזאת/ זה היה טוב, ורוצה להמשיך/ פשוט להמשיך לחיות" כותב גידי רוזנטל, בשיר שנקרא באירוע "שרים בכיכר".
גיא ויהל (The Voice) מבצעים שיר מתוך הפרויקט:
אצל הרוגי שנות התשעים והאלפיים אפשר לשמוע את המוזיקה החדשה, המילים הקצביות, נגיעות ראפ והיפ הופ. גם המוות קל יותר לעיכול, וגם האהבה.
"תני לו לחלוץ את נעליו, לרוץ להשתובב עם הרוח/ תני לו לשרוק ולזמר, לדלג על אבני דרך/ תני לו לחיות כפי שחי/ אל תתעצבי עוד כי הוא הלך", כותב בנימין פרנק, שנהרג ב-1994.
"המשיח מטלפן אבל יש שיחה ממתינה/ וכל הפקה פקה - השרים דופקים עוד שאכטה", כותב סמל אנדריי ברודנר, שנהרג ב-2006.
"גם כרישים מפיברגלס נשברים,/ גם דלתות פלדה נקרעות ממקומן/ גם רוסים מתים", כותב סמ"ר אלכסיי קושנירסקי, שנהרג ב-2006.
וגיורא אס משמיע שיר מדליק: "רוצה לראות אותך מתקלחת/ לרצות להיות הסבון/ אחר כך לקנא במגבת/ אולי גם בטמפון/ רוצה לראות אותך ברחוב/ להיות החזייה/ אולי להיות החולצה שבה את מזיעה".
בעקבות המדור הקודם שבו הובאו הביטויים השונים בהם נקראים המפגינים אתם התעמת הסמח"ט שלום אייזנר, כותב הנק נוסבכר: "המילה האהובה ביותר של התקשורת הישראלית בעניין הזה היא 'פעיל'. כך למשל נכתב או נאמר בחדשות 'נהרגו 3 פעילי חאמס': האם הם כמו פעילי גרינפיס או פעילי המלחמה נגד הסרטן? באנגלית משתמשים במילה militant, אבל פעיל איננו תרגום נכון. 'פעיל פת"ח' או 'פעיל חמאס' הם לא כמו 'פעילי ליכוד'".
אבינועם גוזנר מוסיף באותו עניין: "גם אנחנו וגם הפלסטינים משתמשים באותה מילה (אסיר), ומתכוונים לשני דברים שונים: בעברית הם 'אסירים' (בטחוניים), בערבית הם 'שבויים'".
מאיר פז כותב: "בשנים האחרונות התעצם הביטוי 'גילוי נאות'. העיתונאים בכל אמצעי התקשורת משתמשים בביטוי ללא-הרף. הביטוי מפריע מאד ומטעה. מדוע להוסיף 'נאות'? באיזה זכות העיתונאי מחליט שעצם הוספת המילה החיובית הוא פטור מביקורת? אינני סבור שאם הכתב נסע לאיטליה, לדוגמא, לשבוע ימים על חשבון פרארי, מחלקה ראשונה, זלל מטעמים, ודהר במהירות של 350 קמ"ש ולבסוף מפאר ומהלל את המכונית זה משהו נאות עבורי. אם הכתב מצהיר ב"גילוי נאות" שהמסעדן הוא חברו מתקופת המסטינג, ואחר כך משבח את כבד האווז הנימוח של המסעדה, אז הביטוי 'נאות' הוא כסת"ח ותו-לא".
אכן, יש אמת בדברי מאיר, אך לזכות הביטוי אומר שהגילוי הנאות מאפשר לנו לשפוט את הכותב ביתר שקיפות, ולקבוע עד כמה אנחנו מאמינים לו. בכל מקרה, מדובר בביטוי בינלאומי, תרגום של הביטוי האנגלי proper disclosure.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך", או ישירות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם