ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

גלאמורמה: אוף מונטריאול נתנו הופעה בלתי נשכחת

גם מי שהמוזיקה של אוף מונטריאול היא לא בדיוק כוס התה שלו, הפסיד אם לא היה בהופעתם בבארבי בתל אביב. גם בלי העזרים הנלווים בצורת חזירים וגיבורי על שהתרוצצו על הבמה, היה מדובר במסיבה צבעונית וחד פעמית שמתובלת באירוניה בדיוק במידה

ירח מלא וכתום נתלה מעל מועדון הבארבי בתל אביב כמו מורה דרך לבאים או רמז אסטרונומי למה שצפוי להתרחש במועדון הצפוף. המסיבה המיוחלת והמתעתעת של אוף מונטריאול בפתח. מסיבה, כי מדובר בהפקה אקלקטית שהיא הרבה מעבר להופעת רוק רגילה, מתעתעת מפני שהמוזיקה האסוציאטיבית והטקסטים המנוכרים של קווין בארנס מייצרים על רקע ההפקה הצבעונית רמות חדשות של אירוניה, לטוב ולרע.

החימום הסמי-פלייבקי של להקת Yip Deceiver שנשמע כמו הוריד הצמד לופים של סאונד מהאינטרנט וביצע אותם קריוקי סטייל, כלל לא העיד על המנה העיקרית. אוף מונטריאול, על כל שמונת נגניה, נותנת שואו היסטרי החל מהרגע בו הם עולים לבמה במיטב מלבושי התיאטרון והוינטאג' הצעקני, דרך הוידאו ארט המשוכלל בטעם וכלה בצלילים של מפולת כלי ההקשה, הנשיפה, הסינטיסייזרים, הגיטרות

והכינור שמתפרצים בגעש מטורף.

לבמה הצנועה של הבארבי מצטרפים לשמונת המולטי-טאלנטים וערימות כלי הנגינה שלהם שני אמני במה. לבושים בתחפושות אקסטרווגנטיות ומסכות גיבורי על, ראשי חזירים, שמשיות או כנפיים, הם מפעילים את הקהל, זורקים בלונים ומפריחים נוצות. הם מרימים את בארנס על הכתפיים, רוקדים בתנועות חסרות פשר, מגוחכים וקוּלים ללא הבחנה בין השניים.

בארנס, רוקד כמו פרדי מרקורי וזז כמו פרינס בגוף של דייב גהאן נותן לסקסי משמעות חדשה וחולנית. כל השואו המטורף הזה היה נתפס בקלות כמחריד וחסר טעם אילולא היה תואם בדיוק מפליא את המוזיקה המתנגנת, גם אם לעתים היא נתפסה כמשנית לכל הטררם מסביב, בייחוד לאור העובדה שלא פעם מרוב עומס מוזיקלי בווליום עצום, כלים שניגנו עליהם בקושי נשמעו. יחד עם זאת, הרבה מההרמוניות הווקאליות הגבוהות והמעצבנות שמאפיינות יותר מדי שירים של הלהקה לא קיבלו ביטוי בבלאגן וטוב שכך. מיתרי הקול של בארנס עמדו בכל מעמסה, המתופף רקד על התופים והגיטריסט שעשה סטייג' דייבינג עם הגיטרה וניגן כל הדרך מהקהל חזרה לבמה העיד יותר מכל על ירידה לפרטים של הופעת גלאם רוק מתוקתקת.

למרות התמקדות בעיקר בשירים מאלבומיה האחרונים של אוף מונטריאול, בהם הקהל נרגע מעט לעומת הההשתוללות ההיסטרית בזמן ביצועי השירים המוקדמים יותר של הלהקה, השואו המטורף כל כך סחף שקשה מאוד היה שלא להנות גם מהשירים מהתקופה המאוחרת והפחות מוצלחת. במשך רוב ההופעה נדמה היה שגם מי שלא סובל את הלהקה מג'ורג'יה ויש לו את כל הסיבות הכי מוצדקות למה קשה להנות מהמוזיקה הנאו-פסיכדלית אולטרה-מחורפנת שלה, אם הוא לא היה בבארבי בליל ירח גדול וכתום של תחילת קיץ 2012, הוא פשוט הפסיד.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...