קטע מטורף: הראל סקעת נושא על כתפיו את "כמעט נורמלי"

המחזמר "כמעט נורמלי" עוסק בנושא העדין של התמודדות עם מחלות נפש. והוא עושה את זה בשירה וריקודים

עודד מרום | 13/5/2012 13:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מי מחליט מה זה נורמלי? השאלה הזו מצליחה להטריד את העולם המערבי בערך מאז שנות השישים, עם פרסום ספרו של מישל פוקו המתחקה אחר תולדות השיגעון. פתאום כולנו הבנו שמשוגע הוא בעצם לא יותר ממי שהגורמים המוסמכים מספרים לנו שהוא משוגע. בכל שנה מתכנסים הגורמים המוסמכים במוסדות המוסמכים ומחליטים לשנות ולעדכן את ספר השיגעונות המוסמך שבעצם יקבע עבורנו מי שפוי ומי - אפעס - קצת פחות. ואני ממש לא מדבר פה במטאפורות. לספר האמיתי לגמרי הזה קוראים "המדריך הסטטיסטי למחלות נפש" ולגורמים המוסמכים האלה קוראים האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה. ובכל שנה מעדכנים האחרונים את הראשון לפי מגוון השיקולים שעומדים לנגד עיניהם, ולא פעם יכול לגלות פלוני כי אם אשתקד עוד סבל ממחלת נפש קלה, הרי שהשנה הוא זכה להחלים בהינף זריז של הקולמוס. או להפך.
צילום: ז'ראר אלון
מחלות נפש כספקטקל מוזיקלי? זה משוגע. ''כמעט נורמלי'' צילום: ז'ראר אלון

ועדיין, נראה כי ניתן לומר בבטחה כי ישנם מצבים פסיכיאטרים שמצליחים לשמור על יציבות מסוימת בכל הקשור למעמדם כמחלת נפש. סכיזופרניה היא אחד מהם. הפרעה דו-קוטבית, או בשמה העממי - מאניה-דיפרסיה - אחר. אל הקרקע היציבה הזו בדיוק החליטו לפסוע לפני ארבע שנים טום קית ובריאן יורקי, כאשר העלו על במות ברודוויי את המחזמר "כמעט נורמלי", אשר זוכה בימים אלה לעיבוד מתורגם ב"הבימה".

גיבורת המחזה, דיאנה גודמן (איילת רובינסון), סובלת מהפרעה דו-קוטבית, אשר זוכה לחיזוק מהצד הלא נכון בצורת נטייתה העגומה לדמיין את בנה, שמת לפני שבע עשרה שנים, כשהיה בן שנה בלבד, כאילו לא הלך מעולם. דיאנה מנהלת יחסי אמהות רגילים לחלוטין עם הבן המת, ואף מקפידה לחגוג לו ימי הולדת ולצפות בו בגאווה כשהוא מתבגר. אז האם הפרעה דו-קוטבית או סכיזופרניה? האמת, מה זה משנה? או כפי שמנסח זאת ד"ר מאדן (תומר שרון), הפסיכיאטר של דיאנה, הפסיכיאטריה בסופו של דבר עסוקה בעיקר בלחפש שמות כוללים לאוסף אקראי של סימפטומים. והרשו לי להוסיף, מה שחשוב זה שכולם מסכימים על כך שדיאנה משוגעת.

מצליח לרגש, גם אם לעתים קצת נסחף.
מצליח לרגש, גם אם לעתים קצת נסחף. "כמעט נורמלי" צילום: ז'ראר אלון

מחלות נפש אינן דבר נדיר בתיאטרון. שייקספיר היה מומחה בזה, והוא עשה זאת בלי ספר הדרכה, אבל גם מחזאים מודרניים כמו גאורג ביכנר ואוגוסט סטרינדברג שלחו ידם לבחוש בקלחת העמוקה של הטירוף. אלא ש"כמעט נורמלי" אינו עוד מחזה שמעורבת בו מחלת נפש, אלא מחזה על מחלת נפש, ואם לא די בזה - מחזמר ברודוויי מפואר. יש שיאמרו שצריך להיות משוגע כדי לעסוק בנושא כל כך רגיש דרך ספקטקל מוזיקלי, אבל בואו נודה בזה, זו כבר סתם הרמה להנחתה.

מחלות נפש הן נושא לא פשוט, ובעוד שהתיאטרון הוא המדיום המושלם לעיסוק בנושאים לא פשוטים, הרי שברודווי הוא המדיום המושלם להשטחת כל מציאות אנושית עדינה לכדי מלודרמה פומפוזית. קשה שלא להתרגש מהדרמה המשפחתית הקטנה של משפחת גודמן, במיוחד שהיא מנופחת לממדים קולוסאליים בליווי כינור, צ'לו וקונטרבס. ובאמת, הנקודה החזקה ביותר של המחזה (שגם זיכתה אותו בשניים מבין שלושת פרסי הטוני שגרף בגרסת המקור) היא המוזיקה.

עשה בחוכמה חנן שניר, הבמאי, כאשר בחר ללהק למחזה שחקנים שעיקר מעלתם אינה דווקא בתחום המשחק, אלא בשירה. מלבד רובינסון מופיעים על הבמה דורון אורן,
אשר זכור בעיקר כמייצג של ישראל באירוויזיון 1999 במסגרת להקת עדן, רונה פורמצ'נקו, שמופיעה בין השאר כזמרת ג'אז, וכמובן הראל סקעת שנושא את המחזמר על כתפיו ומפגין לא רק כישרון יוצא מן הכלל, אלא גם נכונות מבורכת לחלוק את הבמה ולרומם את שותפיו לדואטים, ולא סתם להאפיל עליהם. מהבחינה הזו תמוהה מעט הבחירה בתומר שרון לתפקיד הפסיכיאטר, במיוחד לאור הדרישות הקומיות הכמעט אפסיות של התפקיד, כמו גם מיומנותו של שרון כזמר שגורמת לו להחוויר לצד שותפיו לבמה.

אז נכון, ייתכן שהיה אפשר לעסוק בנושא ביתר רגישות ובפחות ליווי מוזיקלי, אבל בשורה התחתונה "כמעט נורמלי" הוא מחזה שעובד. הוא מצליח לרגש, גם אם לעתים הוא קצת נסחף, והוא מצליח לספר סיפור קטן, גם אם לעתים בצורה קצת גדולה מדי. כך או כך, בסוף המחזה, לאחר התשואות וההשתחוויה, יכול הצופה לשאול את עצמו "מי מחליט מה זה נורמלי?", והאם מטורף יותר להיאחז נואשות בדמותו של בנך המת, או דווקא להדחיק את האבל, להמשיך בחיים ולהתנהג כאילו שום דבר לא קרה? מי יודע, אולי בשנה הבאה, כשנפתח את "המדריך הסטטיסטי" של 2013, נגלה ששניהם.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים