ראשי » תרבות » קולנועגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

עיניים גדולות: "פשע לא מאורגן" מנסה יותר מדי ונכשל

לא מותחן פוליטי, לא יצירה חברתית ולא סרט ידידות. "פשע לא מאורגן" הוא שעטנז מגומגם עם תסריט רעוע

 
אילו לכריסטוף רוג'ה לא היו עיניים גדולות, ייתכן כי "פשע לא מאורגן", שכתב וביים, היה סרט בשל וטוב. אלא שרוג'ה, שזה לו סרטו העלילתי הרביעי, החליט ש"פשע לא מאורגן" יהיה הכל ביחד; הן סרט מתח פוליטי, הן יצירה של מחאה חברתית והן סיפור על אהבה ועל ידידות. ולא רק התכנים המגוונים והסותרים לעתים משמשים אצלו בערבוביה מבולבלת, אלא גם סגנון ההגשה הקולנועית, שכותש יחד פילם נואר בעל סממנים פאטאליים והיבטים של סאטירה צולפנית.

פרנק (קלוביס קורניאק) ומקס (איוואן אטאל) הם חברים קרובים שעבדו יחד במפעל ביטחוני הממוקם בדרום צרפת. מקס המריר, שפוטר ממקום עבודתו, איבד כתוצאה מכך את אשתו, שהסתלקה לה עם גבר אחר. ואילו פרנק, המנהל זוגיות קצרת רוח עם אשתו הלן (מתילד סינייה), מתקשה אף הוא לסיים את החודש בלי חור ענק באוברדרפט.

איכשהו נודע לפרנק כי הנהלת המפעל מתכוונת לסגור את שעריו ובתוך כך להיפטר במהירות מהעובדים ללא תנאי פרישה או פיצויים הולמים. זוהי מזימה מסריחה, שמעורבים בה שרי ממשלה, טייקונים ואנשי השירות החשאי, ולפני כעשור וחצי היא אכן טיפסה אל כותרות העיתונים וזכתה לכינוי "אנגולה גייט"; ז'אן כריסטוף מיטראן, בנו של נשיא צרפת המנוח, ושארל פסקואה, שר הפנים הצרפתי, הואשמו ברקיחת המזימה (גם ארקדי גאידמק, בשר מבשרנו, אוזכר באותו ההקשר).

פרנק ומקס מחליטים להקדים מכה לתרופה המרה ולשדוד את כספת המפעל, שבה הופקדו שני מיליון יורו כדמי שוחד למנהלי המקום. השוד משתבש כאשר מקס העצבני יורה למוות בשני אנשים, וצמד החברים מוצאים את עצמם במנוסה מהמשטרה, כמו גם מאנשי השב"כ הצרפתי, המנסים להניח ידם על המסמכים המפלילים את שרי הממשלה בכל הנוגע לקנוניה עם אנגולה. אלה הם הרגעים בנוסח הפילם נואר הקלאסי של שנות הארבעים שבהם נבחנת הידידות בין הגברים והאהבה בין בעל ואשתו.

בסרטו "הצדק של החלשים" (2006) טיפל לוקה בלבו הבלגי בסוגיות דומות, וגם הקולנוען הוותיק ז'אן פייר מוקי ("אלבטרוס") עסק בנושא הזה אי שם בתחילת שנות השבעים. מול טיפולם הפילמאי הבטוח בעצמו של במאים אלה נראית עבודתו של רוג'ה ב"פשע לא מאורגן" כחובבנית למדי. גם העובדה שהוא מיקם את סיפורו בעיר חוף בדרום צרפת, סמוך לנמל מרסיי, אינה פועלת לטובתו. זוהי הטריטוריה המוכרת של רובר גאדיגיאן ("מריוס וז'נט", "מרי ג'ו ושני מאהביה") המצוין, שהעוגן העלילתי של כל יצירתו מצוי בחבל ארץ זה. בקרוב עומד להגיע לארץ סרטו הנהדר "שלגי קילמנג'רו", שעוסק אף הוא בפיטורין ובאבטלה באזור מרסיי, ואז קל יהיה להשוות בין עבודה של פייטן חברתי לבין גמגום של קולנוען שלא כל כך יודע מה הוא רוצה מעצמו.

אטאל ("אשתי השחקנית"), שמגלם את מקס מר הנפש, נראה מזיע מדי בניסיונותיו להעלות באוב דמויות שגולמו בהוליווד הקלאסית על ידי שחקנים מיוסרים מסוגם של ג'ון גרפילד או מונטגומרי קליפט. קורניאק ("המפקח בלאמי") בתפקיד פרנק - האיש האפור שנמעך בצבת האירועים - הוא ליהוק קולע יותר, אך גם הוא מתקשה להרים את עצמו מהבינוניות בשל קוצר ידו של התסריט.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...