איזה מולך: סער סקלי הוא שחקן מדהים, לא פחות
ב"סדאם חוסיין" מוכיח סער סקלי יכולות משחק מרשימות, אבל זו ממש לא הסיבה היחידה ללכת לראות את המחזה, שמצליח לרגש את כל החושים; ו"הדיבוק" שובה את הלב בחן, רגישות והומור
קהל רב הגיע לראות את "סדאם חוסיין" שעלתה לראשונה במסגרת פסטיבל עכו 2011, יצאה ממנו כזוכה גדולה (מקום שני בפסטיבל, ציון לשבח על טקסט וציון לשבח על עיצוב מוזיקה להצגה) ומאז הצגותיה נדחו בשל השתתפות של אחד סער סקלי בתוכנית ריאליטי פופולרית, ונדמה שחלק בלתי מבוטל מהאנשים שהגיעו לצפות ביריית הזינוק הרשמית של ההצגה החודש באו רק כדי לצפות בתופעה מקרוב. סקלי, לכל מי שתהה ולמען הסר כל ספק, הוא הרבה
אבל עם כל הכבוד לסקלי, המחזה של לוי מכיל הרבה מעבר לסך ידועוניו ומספק לצופה תאווה אינטלקטואלית בלתי פוסקת תוך ריגוש כל חמשת החושים. עם הכניסה המסודרת למתחם ההופעה, כשארבעת השחקנים כבר ישובים בפינת הבמה מורכני ראש, מיד מורגש ריח של נרגילה וקטורת. "עשו פה גם ריח של ערבים", מציינת אשה מבריקה אחת עם התיישבה על שטיח אותנטי וכרית אופיינית. שני נגנים בפינה הקרובה לקהל מלווים את כל ההתרחשויות בגיטרה, חליל, הרמוניום, תוף פריים, חליל ניי ואף מפתיעים עם גונג ופיצוץ בלונים. אפילו בלוטות הטעם מגיבות לעשן שהולך ונהיה סמיך מדקה לדקה, אך כל אלה רק משניים לחוויה הוויזואלית המרשימה של סדאם ושלושת כפיליו שמתפרקים, רוקדים, נרמסים, שרים, מזילים נפט ומתאבדים על הבמה.
לעתים זה מרגיש כמו עומס יתר על המערכת שצריכה לעכל את הכל יחד, לפרש את השפה הכה לא שגורה ותוך כדי לדלות ממנה מסר. אך גם אם קשה לקלוט ולהבין את הכל בזמן אמת, החוויה עצמה עוצמתית כל כך שבמקום לשקוע בבלבול, רוצים לחוות אותה שוב.
מחזה ובימוי: יונתן לוי. שחקנים יוצרים: סער סקלי, ניר שאולוף, אמיר פרג'ון, יונתן לוי. כוראוגרפיה: נטלי תורג'מן. מוזיקה: יפתח כדן, הראל גל.
המחזה "הדיבוק - בין שני עולמות" על פי המחזה הנודע מאת ש. אנ-סקי, עלה לראשונה בשיתוף תאטרון "הבימה", מוצג באופן קבוע בתיאטרון "הסימטה" ולא מפסיק לקצור שבחים ולייצג את ישראל במסגרות בינלאומיות שונות, ולא בכדי. השילוב הפנומנלי של התפאורה המיוחדת, חמש הבובות ושלושת השחקנים שמחליפים תפקידים וזהויות, מחבר פרודיה וסיפור אהבה רומנטי בצורה מאלפת. האינטרפרטציה של שוחט למחזה הנודע מפתיעה בעיקר בזכות השילוב בין ישן לחדש, בין בובות שנבנו בהשראת טים ברטון לתלבושות חסידיות ואיפור קלאסי מוקפד, בין סמלים קבליים ומיסטיקה יהודית להלצות תיאטרליות מודרניות. כל אלה יחדיו חורגים מגבולות הפרינג' הבנאלי ובלי להתיימר מצליחים ליצור תחושה של תיאטרון רפרטוארי בחלל צנוע.
בעוד השחקנים נותנים ביטוי פיזי להתרחשויות, מרמים את הקהל בתחושה שהאתגר לפזז על שולחן אלכסוני תלול במרכז הבמה קל לביצוע, הבובות שובות את לבו בחן, רגישות והומור, עד שנדמה כי השחקן והבובה אחד הם, למרות שהאינטראקציה ביניהם היא חלק מרכזי בהצגה ולמעשה גולת הכותרת של המחזה. הפניה לקהל בגובה העיניים בלי לקמט את המצח תוך שמירה על קווי המתאר של המחזה המקורי, מהתלת בך ומוכיחה שפרינג' לא חייב להיות משהו כבד ובלתי מושג להבנה.
עיצוב הבובות הפנטסטי והעיבוד המבריק הטיסו את "הדיבוק" לפסטיבלים בסן פרנסיסקו, דרזדן, מוסקבה וברלין, וכעת הבובות וצוות השחקנים מופיעים בפסטיבל בינלאומי בסין. מן העבר השני, השתתפותו של סקלי תביא קהל רב לצפות ב"סדאם חוסיין" בארץ. לא משנה מה הסיבה, מי שהולך לראות, מרוויח.
מחזה, עיצוב במה ובובות: שמואל שוחט. שחקנים יוצרים: אילת שדמון, ירון סנצ'ו גושן, נמרוד איינברג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם