זזה כמו ג'אגר: קרן אן חושבת שלהיות ישראלי זו אחריות
קרן אן, הזמרת הישראלית המוערכת בעולם, עיצבה את פסקול הסרט "הסיפור של יוסי" של איתן פוקס. עכשיו היא מתכוננת ללידה וחוששת מהחיים בצרפת שאחרי סרקוזי
מאיה מניירה, בגילומה של שני כהן, היא זמרת צעירה המתמודדת באחת מתוכניות הריאליטי המוזיקליות של ערוץ 2. דמותה מורכבת מסך כל המניירות של המשתתפים בתוכניות האלה: פומפוזיות, דרמטיות על פארש, תנועות גוף מתייסרות ורקיעות אינפנטיליות על הבמה (כן, כמו של אפרת גוש). היא מגדילה לעשות כשהיא שרה שיר שמילותיו הן פירוט המחוות שהיא מבצעת בכל רגע נתון ("מבט לנקודה רחוקה באופק... נבילה כמו של פרח..." וכו'), מה שהוליד את אחד המערכונים המוצלחים ביותר בזמן האחרון.
קרן אן סבורה שמניירה מייצגת את כל מה שרע בז'אנר שלה. "האופנה היום היא לבצע באופן כמה שיותר מנייריסטי ובומבסטי שירים שלא אתה כתבת, וזה ממש נמאס", היא אומרת. "אני מודה שממש אין לי סבלנות לזה, לא ל'אמריקן איידול' המקורי, לא לצרפתי ולא לגרסאות הישראליות. ראיתי את 'דה ווייס', היה טיפה חמוד אבל מהר מאוד נמאס לי. אבל בוא'נה, מאיה מניירה זה פשוט מדויק!".
אם להיות קטנוניים לרגע, הרי שלכל אחד יש מניירות - אלה של קרן אן לקוחות פשוט מעולמות תוכן אחרים: פריק-פולק, אינדי פופ וכדומה. גם הבמאי איתן פוקס, כפי שניכר בסרטיו הקודמים, הוא צרכן נאמן של הדוכן הזה. למשל בחירתו ב-First Day of My Life של ברייט אייז כשיר הנושא ב"הבועה" או הניסיונות המגושמים משהו להמליך את עברי לידר כסינגר-סונגרייטר הישראלי האולטימטיבי ב"יוסי וג'אגר" וב"ללכת על המים". פנייתו לקרן אן בבקשה שתחבר פסקול לסרטו החדש, "הסיפור של יוסי", נראית טבעית.
וכמו שגרירה נאמנה של אומת האינדי, קרן אן השחילה לסרט שיר של דבנדרה בנהארט, אמן הפולק המחופף והמסעיר ומנהיג זרם הפולק החדש של העשור הקודם ("איתן רצה את השיר הזה מההתחלה"). את ההופעה המצולמת, עם זאת, שמרה לעצמה. באחת הסצנות המרכזיות בסרט, המתרחש באילת, היא מככבת עם ביצוע בוסה נובה לשירו של מתי כספי "לא דיברנו עוד על אהבה" שבימים אלה חורך את הרדיו.
שיר של מתי כספי המושמע נונסטופ בגלגלצ בסרט המצולם באילת? ביחס לקרן אן הרב-זהותית והרב-תרבותית - פירוט מלא יגיע בעוד פסקה - נראה שיש כאן מינון יתר של ישראליות. רמז על השתקעות צפויה בארץ הקודש? להפך. לקראת הלידה הצפויה לה בעוד כחודש החליטה קרן אן, שבשנים האחרונות חילקה את חייה בין פריז, ניו יורק וישראל, להתמקם עד הודעה חדשה בבירת צרפת.
קרן אן - זה שמה הפרטי, שם משפחתה הוא זיידל - היא בת לאב ישראלי ולאם הולנדית, מצפון תל אביב, בת 38, וברזומה שלה שישה אלבומי סולו לצד פרויקטים נוספים רבים (בימים אלה, למשל, היא שותפה לעבודה על סרט אנימציה באורך מלא שפסקולו יהיה אופרה שכתבה במסגרת ההרכב ליידי אנד בירד). סדרות נחשבות עם אוזן מוזיקלית רגישה כמו "עמוק באדמה" ו"האנטומיה של גריי" שילמו לה כדי לקבל זכויות על כמה משיריה ולשבץ אותם בפסקול, והיא כתבה מוזיקה גם לכמה סרטים. איתן פוקס, במובן הזה, התפרץ לדלת פתוחה.
"אני מכירה את איתן ואת גל אוחובסקי (בן זוגו הקבוע לחיים ולעתים גם ליצירה) כבר הרבה שנים", היא מספרת בשיחת טלפון מפריז, "את גל עוד מהילדות. הם אפילו שמו שיר שלי ב'הבועה', ומשם הגיע החיבור לסרט הזה. איתן פנה אליי ואמר שהוא מעוניין עבור הסרט בקו מוזיקלי אחיד שיוביל אדם אחד".
איך את עובדת על פסקול לסרט - מקבלת גרסה ראשונית הביתה, מכינה כוס קפה, צופה בה בחושך ומחכה למוזה שתבוא?
"צורת העבודה תלויה בפרויקט הספציפי: לפעמים אני כותבת מוזיקה עוד לפני שהסרט צולם, ולפעמים אני כותבת אחרי שיש לי רפרנס, איזו גרסה ערוכה כזאת או אחרת. לרוב יוצא שהעבודה על המוזיקה מתחילה במקביל לתחילת העריכה של הסרט. במקרה של 'הסיפור של יוסי' קיבלתי ראף קאט מתקדם מאוד, צפיתי בו יחד עם איתן כשהייתי בארץ והוא אמר לי איפה הוא רוצה מוזיקה, איפה הוא לא רוצה מוזיקה, אילו שירים ספציפיים הוא רוצה להכניס וכו'. ואז חזרתי לפריז והתחלתי סיבוב הופעות, ובין הופעה להופעה הלחנתי והקלטתי באולפן שלי בבית. אהבתי את הסרט כשראיתי אותו לראשונה, הרגשתי שיש בו משהו שונה משאר הסרטים של איתן, והתחברתי ליסוד המלנכולי שזיהיתי בסיפור ובדמות של אוהד קנולר".
מה את יותר אוהבת כצופה, סרטים שהפסקול שלהם מקורי או כאלה שמשתמשים בשירים מוכרים ונותנים להם קונטקסט חדש?
"כיוצרת, החוויה של סדרה או סרט שעושים שימוש בשיר שכבר כתבתי, כמו שקרה עם 'עמוק באדמה' למשל, הרבה פחות מרגשת מבחינה אמנותית. אני הכי אוהבת שיש פסקול מקורי; שמוזיקה חדשה נכתבת עבור יצירה קולנועית חדשה. אבל לפעמים שימוש בשירים מוכרים יכול להיות גאוני. ב'טריינספוטינג', למשל. ההשראה הכי גדולה עבורי מבחינת השילוב בין במאי וכותב פסקול היא הצמד אלפרד היצ'קוק וברנרד הרמן. חוץ מהם אני גם מתה על המוזיקה בכל הסרטים של ג'ורג' לוקאס וגם על נגינת הפסנתר הבסיסית שמלווה את הפסקול של 'אמריקן ביוטי'".
"הסיפור של יוסי" מתרחש עשור אחרי "יוסי וג'אגר". בזמן שעבר יוסי (קנולר) הפך לרופא והוא חי את חייו כהומו בארון: הוא שוכב עם גברים מזדמנים שהוא פוגש דרך אתר ההיכרויות אטרף, אבל סובל מבדידות. הקולגות משוכנעים שהוא סטרייט. ג'אגר, כזכור, מת. הסצנה שבה קרן אן מופיעה מתרחשת במהלך חופשה של יוסי באילת, שם הוא פוגש חבורת חיילים, בהם תום (עוז זהבי), הומו מוצהר. החבורה מציעה ליוסי להצטרף למסיבה בחוות היען שתכלול מוזיקה אלקטרונית מחו"ל, אך הוא מעדיף ללכת לבדו לערב קאברים לשירים עבריים ישנים באחד הפאבים בעיר. ההקבלה בין החיבה של יוסי לשירים ישנים למיניות העצורה שלו, לעומת המיניות הפתוחה והמשוחררת של תום, שהולכת יד ביד עם מבט לעולם ולמוזיקה שאינה ישראלית או נוסטלגית - ברורה למדי.
לאור הסלידה שלך מתופעת הקאברים שמציפה את הטלוויזיה בעולם והמניירות של הזמרים שמבצעים אותם, לא ביאס אותך להקליט קאבר לסרט?
"נדיר שאני עושה קאברים, ותמיד כשיצא לי לעשות זאת, זה היה לשירים ישנים בעברית, וכשחושבים על זה אז בעיקר לשירים מלנכוליים. אני חייבת לתת פרשנות חדשה לשיר כדי שארגיש נוח לעשות לו קאבר, ותזכור גם שאני יוצרת בז'אנר שהדברים הגדולים בו נעשו כבר בשנות השישים והשבעים".
בישראל הרדיו מוצף כבר עשור בשירים נוגים ומלנכוליים. בחו"ל זה לא מאוס?
"אני זמרת ומלחינה שמצליחה למצוא את היופי בכל דבר דרך המלנכולי, כך אני מסתכלת על דברים. זה נכון שבישראל אוהבים מאוד בלדות רכות אבל גם בשבדיה ובקליפורניה, למשל, תמצא תחנות רדיו שמנגנות רק שירים כאלה. בישראל יש אווירה כזאת של שישי אחר הצהריים, מתכוננים לשבת, השמש שוקעת והכל מלטף וחרישי כזה. ברור לי שמשם גם בא החלק המלנכולי במוזיקה שלי. אבל אתה יודע, אם כבר בלדה אז עדיף בעברית מאשר איזה סקורפיונס או להקת אירופה".
יוצא לך לשמוע גלגלצ לאחרונה?
"יוצא לי, ורק שתדע שבישראל יש רדיו טוב דווקא, תחנות כמו 88FM והתחנה של הסטודנטים (קול הקמפוס) שמשדרות אחלה מוזיקה כל היום. אתה יודע כמה גרוע הרדיו בצרפת? אני חושבת שהרדיו בישראל הוא הרע במיעוטו כי באירופה ובארה"ב יש באמת הרבה תחנות רעות".
חוץ מסוגיות רדיו, את מעורה במה שקורה בישראל, ברמה הפוליטית למשל?
"אני אדם פוליטי בהחלט אבל לא מערבבת את זה עם המקצוע שלי. לעולם לא אעשה קמפיינים פוליטיים, אבל בבחירות שהיו עכשיו בצרפת הייתי מאוד מעורבת, למרות שאין לי זכות הצבעה כי אני אזרחית הולנדית. הייתי מעדיפה שסרקוזי יישאר בשלטון כי אני חושבת שיכולה להיווצר בקרוב רגרסיה תחת שלטונו של פרנסואה הולנד, ולא נראה לי שסוציאליזם זה מה שמתאים לנו כרגע".
קרה שהישראליות שלך גררה תגובות לא סימפטיות ברחבי העולם?
"לא ממש, ואם מישהו מגיב כך, אני מתעלמת ממנו. שמע, לדעתי להיות ישראלי זו אחריות. אני לא מתכוונת במובן של הסברה, אבל אתה כן משמש נציג של המדינה. כשכולם דיברו בעולם על חרם תרבותי על ישראל, למשל, מצאתי עצמי מדברת נגד זה".
ואם היית מסכימה שהכיבוש רע ויש להפסיקו, עדיין היית מדברת נגד החרם?
"כן. הסברתי בזמנו לאנשים שישראל זו מדינה שאפשר להגיע אליה ולהביע דעתך, להבדיל מסין למשל. נסעתי פעם להופיע בסין והייתי צריכה לחתום על כל מיני מסמכים של הממשלה שאומרים על מה אני רשאית לדבר במהלך ההופעה ועל מה לא. אז בישראל זה ממש לא ככה, ואני מסבירה את זה לאמנים אחרים. אני קוראת להם לבוא להופיע בישראל ולהביע דעתם במהלך הביקור וההופעה פה, ולא להחרים את המדינה ולהימנע מדיאלוג".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם