הישרדות VIP: תורג'י - יהיר ועצבני
איתי תורג'מן לא משחק אותה מנוול מדי, אבל עדיין מצליח לעורר אנטגוניזם. מיכל זוארץ תרמה פחות מג'מצי ביותר זמן וענת הראל לא אוכלת לוקשים. השורד האחרון
מצד אחד, תורג'י לא עשה שום דבר מנוול במיוחד שיזכה אותו בכמות השנאה שהוא צובר בטוקבקים ובשיחות הרחוב מאז החלה העונה. מהצד השני, הוא כנראה עושה משהו לא נכון, אם כבר הספיק להסתכסך עם זמר, ח"כית לשעבר ומדליק משואה.
היה זה קול השפיות, משה פרסטר, שהצליח ברגע של בהירות וכנות לשים את האצבע על התכונה הכל כך המעצבנת של תורג'מן - יהירות, בואכה זחיחות ופנאן אגוזים. ההרגשה שכל העולם, כלומר שבט טיניום, שייך לו ולקו השיער הפאנקיסטי שלו. והאמת? תורג'י צודק. כל שבט טיניום אכן שייך לו. כל שלושת האנשים, פלוס הפרסונה הדו מימדית שנקראת משה פרסטר ולטאות הכח שמסתובבות חופשי בטבע.
הבעיה היא שעד עכשיו תורג'מן משחק את אחד המשחקים הכי פחות חכמים ומוצלחים בתולדות "הישרדות". הוא לא עשה שום דבר אקטיבי כדי לתחזק או להגדיל את הברית שלו, הביא את העצבים ליותר מדי אנשים והעדיף את האסטרטגיה המוצלחת של "לשכב על הערסל" על פני עבודה יסודית מול חברי השבט האחרים שלו כדי לגרום להם להרגיש קרובים אליו.
הדבר המרשים היחידי שעומד לצידו של תורג'י כרגע זו אנה ארונוב, אבל מדובר ברושם ויזואלי בלבד. ארונוב ממש מתאמצת לא לתרום כלום למשחק, למעט גוף חטוב, נענועים עסיסיים ושנאה יוקדת לענבל גבריאלי.
עם סיומה של מועצת השבט הרביעית, ניתן לומר שהפרומו עשה את עבודתו הנאמנה. כלומר, לשקר לנו. רק מהבטחות השווא על "הבגידה", אפשר היה להבין שמהפיכה גדולה לא תהיה פה. את רגעי הפקפוק של ענת הראל בברית שלה היה אפשר למדוד במאיות השנייה, ובפעם האחרונה שבדקתי, טיעון ה"מקבלים אותי כמובן מאליו" הוא לא מוטיבציה מספיק חזקה כדי לעשות שום דבר. מקסימום, מדובר בבקשת תחנונים לתשומי. ענת רצתה חיבוק וכנראה גם קיבלה אותו.
דורון ג'מצי אמנם הודח כבר לפני כחודש, אבל נראה שייצרב בזכרון הוי איי פי יותר מאשר מיכל זוארץ. הדחתה של זוארץ אמש היא מכה קלה בכנף של תורג'י ומכה קשה לעדויות הקלישאתיות במהלך המשימות ("הרגשתי שהפעם אני חייבת לנצח").
באופן נדיר, זוארץ היא אחת מיחידי הסגולה בתולדות "הישרדות" שהצליחו להעיף את עצמם. היא חרצה את גורלה בבקתת המשא ומתן, כאשר בחרה לשלוח את עזאם לשבט השני ובכך חיסלה לעצמה את התחרות, ולא נתנה לברית הרופפת של תורג'י שום מועמד אחר להדחה חוץ ממנה. בסוף, היא נשארה
הקרדיט אחרי פרק ההדחה מגיע לענת הראל, שהיתה יכולה לאכול את הלוקש ולבגוד בברית שלה, בהסתמך על הטיעון המבוסס שהשם של הבן שלה מאד דומה לשם של הבן של זוארץ, אבל החליטה להישאר בספינת האהבה הרעועה של תורג'י ואנה, בתקווה שתקבל מהם את אותו היחס שמעניק איתי שגב לפסלון החסינות.
הקרדיט השני בפרק הולך לאושרי כהן, שלא אמר משפט אחד ראוי לשידור ועדיין הצליח איכשהו לזכות באוסקר. שובו של הסרט האילם.
את העונה הזו עושים השמן והרזה. בוקי נאה - שמתגלה כאדם הגס והבוטה הכי נעים שתפגשו בתאילנד, ומשה פרסטר - המתמודד היחיד שאוכל יותר טוב על האי מאשר בבית.
אחרי שמונה פרקים מסתמן שמדובר בשני המתמודדים היחידים שמראים קצת מצפון וחמלה באי מפוצץ בסיליקון ואגו. אליהם אפשר לצרף גם את יוליה פלוטקין החייכנית, אבל היא בינתיים לא עושה יותר מדי רעש, חוץ מלדגדג את העצבים של נטלי דדון.
המשותף לבוקי, פרסטר ופלוטקין הוא שברשימת הסלבים הנוצצת שמציגה "הישרדות", הם מדורגים בשלושת המקומות האחרונים. אף אחד מהם לא ממש מפורסם או מעורר כותרות בחיי היומיום שלו, מה שאולי מקל על הצופים להתחבר אליהם בעונת ה-VIP. בעונה רגילה, כנראה, לא היינו שמים עליהם.
מדד הישבן (כמה פעמים הופיע ישבן בפרק): 3.
דירוג השורדים השבועי: 1. משה פרסטר, 2. יוליה פלוטקין, 3. בוקי נאה, 4. ענת הראל, 5. עזאם עזאם.
1. "מותק, זה זכה באוסקר. אתה יודע מה זה אוסקר? עלה על השטיח האדום. על הסרט "בופור". זוכה אוסקר יושב לידך ועוד בלי חולצה" (בוקי נאה עושה היסטוריה ומעניק באיחור של חמש שנים פסלון ליוסף סידר)
2. "אני צריך להפסיק להיות קליפת שום על מים סוערים" (פרסטר בעוד רגע של אמונה עצמית)
3. "אנה רקדנית, עושה את זה בשלוף. היא בקשר יומיומי קבוע עם הישבן שלה" (מיכל משיקה אזור חיוג חדש לטוסיק של ארונוב)
4. "אני סתגלתנית" (מיכל זוארץ מתקשה להסתגלת. סליחה, להסתגל לשפה העברית)
5. "אני הופך לדו-מימדי" (פרסטר מאבד פרופורציות)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם