כבר לא המאמי שלכם: נינט טייב מממשת את הפוטנציאל
עד עכשיו היא בעיקר הבטיחה אבל לא הצליחה לקיים עם אלבום בכורה שהופק על ידי אביב גפן ואלבום נוסף שרק נתן טעימה קטנה ממה שהיא יכולה לעשות. אבל זהו, נינט טייב הגיעה, והיא סוף סוף עושה רוקנרול ברמה שמצדיקה את הדרך המורכבת שעשתה
נינט, Sympathetic Nervous System, הליקון
>> צפו: מאחורי הקלעים של הקלטת האלבום
הדבר היחיד באלבום החדש של טייב שמזכיר מאיפה היא באה הוא הלוגו של 'טדי הפקות' על העטיפה, אך אם יש משהו שהאלבום מוכיח מעבר לכל ספק, הוא שטייב היא הדבר הכי טוב שיצא מאותו בית היוצר של כוכבים אינסטנט בע"מ ולמעשה, מכל תוכניות הריאליטי המזמרות באשר הן.
הדרך שטייב עברה בתשע השנים האחרונות, כנגד כל האס.אמ.סים, שקיבלה בזמנו לא מותירה ברירה אלא להסיר בפניה את הכובע, כי סביר להניח שהיה לה פשוט יותר לאפשר לעוד כמה מנטורים להפיק לה אלבומים ולמכור עותקים בקצב, גם למורת רוחם של המבקרים. אבל טייב מתגלה כשדה נושכת עם טעם מוזיקלי מצוין, יוצרת חכמה ולא רק מבצעת, אמנית מהשורה הראשונה, לא פחות.
ההשפעות על טייב ניכרות לכל אורך האלבום ואביב גפן? לא אחת מהן. פאטי סמית', פי ג'יי הארווי, הקיור, הרבה בריט פופ וגל חדש מרכיבים אופי עם תספורת מוזרה אך מעניינת של אלטרנטיבה לא מקומית. כשטייב שרה באנגלית היא לא מקרית גת, היא לגמרי מלונדון. העבודה עם המפיק הבריטי מייק קרוסי (My Morning Jacket, הבלאק קיז וארקטיק מאנקיז, בין היתר) באולפני The Motor Museum Studios בליברפול מתאימה לה כמו כפפה ליד.
החבירה לאנשי רוקפור שכתבו איתה והפיקו לה את האלבום השני, מהלך שעלה לה בכמה עשרות אלפי מעריצים, הגיע למיצוי מלא באלבום החדש. היום טייב בטוחה מספיק לכתוב כמעט הכל לבד, לתת לאופי האמיתי שלה לפרוץ החוצה בלי חשבון, לצרוח ולהשתולל כאוות נפשה הבועטת ולתת לברוך בן יצחק, מרק לזר ואיסר טננבאום ללוות אותה ברגישות ודיוק מרבי כל הדרך לאלבום רוק נשי אינטליגנטי, ישיר ועוקצני, כולו נינט טייב בביטחון עצמי מלא ובלי להתחנף.
העיבודים המנפחים של קרוסי, הווקלאס המצויינים של טייב והביצועים העשירים של הרוקפורים ממקסמים את הפוטנציאל של האלבום לדרגת חו"ל. בן יצחק משפריץ לאורך האלבום ניואנסים מערבוניים, חלליים ופסיכדליים במינונים מדויקים, לזר מרביץ בס-ליינס מרתקים, טננבאום מוכיח שוב שהוא אחד המתופפים הטובים בסצינה המקומית, אם לא ה-, ומאיה בלזיצמן מפליאה להרים את השירים למקום הכי גבוה בצ'לו מרגש שלעתים מרכך את האווירה המחוספסת ולפעמים מצטרף אליה בתאווה גסה.
שיר הנושא שפותח את האלבום מסביר פנים בתבנית של פופ רוק קליט ומקפיץ עם מידה מדוייקת של יצירתיות, מתאבן שנכתב במדויק להכין אותנו למנה העיקרית. Sweaty Palm שבא אחריו הוא ממתק מרקיד וכייפי, אקסטזה של קצב, עם גיטרה נאנקת וביצוע קולי מלהיב שעוטף את השיר בצלופן אורגזמי. I C U ו-What Are You People, הסינגלים שיצאו עד כה מהאלבום, מוכיחים באופן מוחץ שלטייב יש נוכחות רוקיסטית מהזן המשובח.
השם שבחרה טייב לאלבום החדש שלה מדויק להפליא, הן מבחינת התוכן המוזיקלי שלו הן מבחינת מעמדה בתרבות הישראלית. מערכת העצבים הסימפתטית היא זו הפועלת במצבי דחק, לחץ או סכנה ומטרתה היא בעיקר הישרדותית. לאור הציפיות העצומות מהמאמי ולאחר הכישלון המסחרי של האלבום הקודם, טייב מצאה את עצמה במצב של הישרדות על מקומה מצד אחד וחסרת מנוחה להגיע כבר לביטוי עצמי מלא ואותנטי מצד שני.
והיא הגיעה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם