יש לנו ארץ מנומנמת: "ארץ נהדרת" חייבת להשתנות
איך "ארץ נהדרת" התמודדה בעונתה התשיעית עם הביקורת והשחיקה הטבעית? מכרה את האשלייה שהיא לוקחת סיכונים מפתיעים עם מערכונים ארוכים ונסיוניים, כשלמעשה היא לא לקחה אף צעד נועז קדימה. הגיע הזמן לבדק בית, כי מגיע לנו, וגם לה
חלק משינוי אופי התוכנית. מערכון האיראנים צילום: אריק סולטן
זו היתה העונה הכמה של "ארץ נהדרת"? תשיעית? פשוט שלוש העונות האחרונות של תוכנית הסאטירה המובילה של המדינה נראו כמו עונה אחת דלילה בפאנצ'ים או מערכונים זכירים במיוחד, להוציא כמה מעתוקיות ושאולי אחד. אז איך מסכמים את העונה הראשונה של "ארץ" פוסט אסי כהן?
המותג היציב של "קשת" נאלץ להתמודד בכל שנה עם אותה ביקורת - "ארץ נהדרת" לא מספיק מצחיקה, לא מספיק קאלט, לא מספיק סאטירית. ההחלטה לשנות את אופי התוכנית באופן הדרגתי, באמצעות מערכונים ארוכים, לא ברורים ולא מצחיקים במיוחד (האיראנים), והוספת שחקני חיזוק שבדמם לא ממש זורם ה-DNA הקומי הטבעי של "ארץ" (ירון ברלד ורועי בר נתן), היו החלטה נבונה מהבחינה הזו.
>> בפתיחת העונה דווקא היינו די מרוצים מ"ארץ נהדרת"
>> אבל בהחלט לא חשבנו שמדובר בסאטירה
אם כך, ארצנו שינתה במעט את פניה. זה אולי מאפשר לכותבים לנער את הביקורות על הפאנצ'ים החלשים, כי הפעם הולכים על מסרים, לא על פאנצ'ים. סאטירה צריכה להכאיב, לטלטל ולבעוט, לא בהכרח להצחיק, וזו התשובה הטובה ביותר לביקורת. אבל מערכוני איראנים למיניהם וחיקויים שמתבססים בעיקר על מבטאים וכרס משתפלת מעידים יותר מהכל על היהירות שבה לקתה "ארץ" אחרי כל כך הרבה עונות כתוכנית הסאטירה המובילה, כזו שמתקשה להתמודד עם העובדה שהיא לא מצליחה לספק את הסחורה כמו פעם ומעדיפה לזנוח את הנוסחאות הקומיות שהפכו אותה להצלחה - זיהוי נקודת תורפה ישראלית ויריית פאנצ'ים ממוקדת למטרה - לטובת "המצאת הגלגל" מחדש באמצעות מערכונים שבעיקר מתישים את הצופה.
אחת הבעיות הקשות של "ארץ נהדרת" היא ככל הנראה העובדה שהיא נתפסת כפסגת הקומדיה הישראלית, בניגוד לתוכנית שבצלמה נבראה - "סאטרדיי נייט לייב", שמהווה רק את נקודת הפתיחה של מי שיהפכו באמצעותה לגדולי הקומיקאים האמריקאיים. אי אפשר להתבלבל, היא אכן כזו - בכל רגע נתון מצבת הכוח של "ארץ נהדרת" כוללת את הכשרונות הקומיים הכי גדולים שיש בנמצא. שום פאנץ' מ"מצב האומה", שהולכת ומתחזקת כאלטרנטיבה הנשכנית לארסנל החיקויים הבנאלי כמעט של "ארץ", לא מצליח להתחרות בדמויות המדוייקות של שני כהן, הטיימינג המפתיע של יובל סמו או בטירוף של טל פרידמן.
אבל אחרי הכל עברו
תשע שנים, למעשה, מאז הכישרון הקומי האחרון ש"ארץ" גילתה בעצמה ללא עזרה מבחוץ, וקשה לחזות מתי שוב ניוודע לקומיקאית אלמונית כמו עלמה זק שתקבל את ההזדמנות לפריצה בנבחרת הכוכבים היוקרתית של התוכנית. שני כהן נחטפה מ"שבוע סוף", ברלד הושאל מ"בובה של לילה", ערן זרחוביץ' (וכל הדמויות שלו, בערך) מתוכנית הרדיו הפופולרית שלו.
גם רועי בר נתן, שכבר היה מוכר מאוד ואף השתתף בעבר במערכון בעונה השנייה של "ארץ", היה צריך לחכות לפלטפורמה של "מה נסגר" בשביל לקבל הזדמנות לעשות את גידי גוב שלו בפריים טיים של ערוץ 2. כי ככה "ארץ נהדרת" מתמודדת עם הביקורת והשחיקה הטבעית: מוכרת את האשלייה שהיא לוקחת סיכונים מפתיעים עם מערכונים ארוכים ונסיוניים כביכול, כשלמעשה היא לא לקחה אף צעד נועז קדימה מעבר לעובדה שהמשיכה להתקיים למרות שהקומיקאי המוביל שלה, אסי כהן, עזב, והעדיפה לעשות לעצמה חיים קלים. לא בדיוק מתכון מנצח לתוכנית מפתיעה, מרעננת או פורצת דרך.
לקראת "עונת העשור" שלה תאלץ "ארץ נהדרת" לעשות חושבים. אולי זה הזמן לרענן את שורות הכותבים. אולי זה הזמן לגייס שחקני חיזוק נועזים ולחפש מטרות פחות נוחות מגלעד שליט והחרדים. ובעיקר להחליט האם היא תמשיך להיות "תוכנית הבידור המובילה של ישראל" פשוט כי היא בפריים טיים, או שמא תחזור להיות הסאטירה הכי מצחיקה של ישראל, כמו שהיא ראויה להיות.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם