חדשה במצב טוב: זואי דשאנל נהנית להיות הבחורה החדשה בטלוויזיה
אם זואי דשאנל היתה יודעת שהסדרה הקומית "הבחורה החדשה" תהפוך אותה מנערת הפוסטר של ההיפסטרים לכוכבת הוליוודית, היא היתה זונחת את הקולנוע מזמן
זה לא רק שהיא כבר לא צריכה לעבור את התהליך המתיש והלעתים משפיל של מבחני בד, אלא זו גם היעלמותן של המחשבות הטורדניות על העתיד הקרוב או על המשכורת שנכנסת לחשבון הבנק בתחילת כל חודש, וזו בעיקר התדירות הגבוהה שבה היא מופיעה על המסך שסייעה לה להפוך למפורסמת ולפופולרית מכפי שהיתה אי פעם.
"מתברר שאנשים רואים קומדיות טלוויזיוניות מצחיקות יותר משהם צופים בסרטים עצמאיים קטנים. אם הייתי יודעת שכל המגזינים פתאום יכתבו עליי וכל תוכניות האירוח יחזרו אחריי, הייתי עוברת מזמן", היא טוענת. בסדרה "הבחורה החדשה" (שבת, 18:15, יס קומדי) מגלמת דשאנל את ג'סיקה דיי, תימהונית מקסימה ושובת לב שעוברת לגור בדירה עם שלושה גברים רווקים לאחר פרידה קשה וטראומטית מבן זוג בוגדני.
''כשמצלמים סרט יש הרגשה עצובה, קצת כמו במחנה קיץ'', דשאנל ב''הבחורה החדשה''
צילום: יח''צ
בעזרת שותפיה החדשים - ניק המיושב וההגיוני, וינסטון הספורטאי לשעבר והאבוד בהווה ושמידט היהודי שלוקה בהזיות שהוא המאהב המושלם - היא מצליחה להתגבר ולהמשיך הלאה, אגב מהומות זוטות שהיא מעוררת מדי שבוע בשבוע.
ג'ס, כפי שהיא מכונה, היא טיפוס חיובי, תמים, פגיע וישר להפליא. היו לא מעט נשים שטענו שאותה תימהונות - מוזרות, חיבה לבגדי וינטג' וחמידות יתר - של דשאנל היא הצהרה אנטי פמיניסטית.
מנגד היו גם לא מעט גברים שהתקוממו על הילדותיות שהיא משדרת.
"אני לא מבינה מה הבעיה כאן", ענתה דשאנל למבקריה בראיון לניו יורק מגזין, "אני מכירה הרבה נשים שמתנהגות ככה. זה לא בא על חשבון עצמאות או אסרטיביות נשית". חרף הביקורות הללו, שהופנו גם כלפי התסריטאית היוצרת של הסדרה ליז מריוותר, התוכנית, שמשודרת ברשת פוקס, היתה להצלחה מיד עם שידור פרק הבכורה שלה. היא גם קיבלה שתי מועמדויות לגלובוס הזהב (שחקנית קומית וסדרה קומית).
מה משך אותך לעשות סדרת טלוויזיה?
"זה התחיל מסדרה שפיתחתי ל-HBO במשך זמן מה, אבל היא לא התקדמה לשום מקום. האמת שלא הייתי בראש של לעשות סדרה, רק הייתי מעוניינת לפתח משהו. אבל אז קראתי את התסריט ופשוט התאהבתי בדמות ובכתיבה. הכתיבה היתה מצוינת. היה לי ברור לחלוטין שזה לא משהו שאני יכולה לוותר עליו. אין דבר טוב יותר מלהיות בסדרת טלוויזיה כשיש לך כותבים נהדרים שמבינים אותך וכותבים במיוחד עבורך כל שבוע.
"אין דבר מרגש יותר מזה בשביל שחקן. אני אוהבת לעשות סרטים, אבל יש משהו מאוד נחמד בלבוא לעבודה כל יום ולדעת שזה משהו שסובב סביבך וסביב הדמות שלך. ג'ס היא דמות שאני יכולה לגלם במשך זמן רב. כשקראתי את התסריט לפיילוט, לא ידעתי אם אי פעם ראיתי דמות מרגשת כל כך ומקסימה בסדרה אחרת. צחקתי בקול ונהניתי כל כך".
יש תחושה שהתפקיד הזה נתפר במיוחד בשבילך.
"אני רוצה לחשוב ככה, אבל אני לא חושבת שזה היה המקרה. אני חושבת שהנפש שלי ושל ליז מריוותר הן נשמות תאומות".
נערת הפוסטר של ההיפסטרים
דשאנל נולדה בלוס אנג'לס לבמאי קיילב דשאנל ולשחקנית מרי ג'ו דשאנל ("טווין פיקס"). אחותה הבכורה גם היא שחקנית, אמילי דשאנל ("בונז"). בילדותה הרבתה זואי לנסוע ברחבי ארה"ב והעולם בגלל עבודתו של אביה. בין השאר היא התגוררה בניו יורק, בקנדה, ביוגוסלביה, בלונדון ובדרום אפריקה.
כשקראתי את התסריט לפיילוט, לא ידעתי אם אי פעם ראיתי דמות מרגשת כל כך ומקסימה. דשאנל AFP
אף על פי שהוריה יכלו לסדר לה בקלות עבודה באיזה סרט עוד בילדותה, הם התעקשו להעניק לה ילדות נורמלית כמה שיותר (אם לא מחשיבים את הנסיעות התכופות ואת הביקורים באתרי סרטים מיום היוולדה), ורק לאחר שסיימה את התיכון, היא הורשתה להצטרף לעסק המשפחתי ולשחק.
התפקיד הראשון שלה היה בסרט "החברים של ממפורד" של הבמאי לורנס קסדן ("החברים של אלכס"), ולאחריו נרשמה לאוניברסיטת נורתווסטרן. אולם מקץ שבעה חודשים היא קיבלה תפקיד בסרטו של קמרון קרואו "כמעט מפורסמים", שהבהיר לה להיכן היא שייכת באמת. בהמשך היא הפכה לנערת הפוסטר של ההיפסטרים בזכות סרטים כמו "500 ימים עם סאמר", "מכתבי האהבה של אבא" ו"מדריך לטרמפיסט בגלקסיה", מה שהפך אותה גם לאייקון אופנה.
איך החלטת על הסטייל של ג'ס בתוכנית? האם הסטייל שלה דומה לשלך?
"כן. הסטייל האישי שלי בדרך כלל עושה את דרכו לדמויות שאני מגלמת. תמיד היה לי רעיון מגובש לגבי הבגדים שמתאימים לי ומה הדמויות שלי צריכות ללבוש. אבל גם המלבישה שלנו נהדרת. היא נשמת האופנה התאומה שלי".
האווירה בטלוויזיה קלילה יותר מאשר בקולנוע?
"בהחלט. היו לי ניסיונות שבהם נאסר עליי להחליף מילים בכלל בתסריט כי הייתי חייבת לומר הכל בדיוק כמו שהיה כתוב על הנייר, ולא נהניתי מזה בכלל. עבורי, חלק מלהיות שחקנית זה להיות מסוגלת לתרום לדמות עצמה. אם אני מרגישה שיש דברים שהדמות שלי יכולה לומר קצת אחרת - אני אאלתר, אבל בדרך כלל אני מקפידה להישאר נאמנה לתסריט. אני אוהבת שאני לא צריכה לשבת ולחכות בצד עד שכולם יעשו את התפקיד שלהם כמו בקולנוע.
"הקצב מהיר מאוד כאן, ובנוסף לזה, אני עובדת עם קבוצת אנשים מדהימה. כשמצלמים סרט תמיד יש הרגשה עצובה, קצת כמו במחנה קיץ, שאמנם אתה נורא נהנה, אבל אתה יודע שזה הולך להיגמר ואתה עומד להיפרד מכולם. בסדרת טלוויזיה, לעומת זאת, יש פוטנציאל שהיא תימשך הרבה זמן, ואתה הולך להיות עם אותה קבוצת אנשים לאורך זמן וזה דבר נעים לדעת".
מה את הכי אוהבת בג'ס?
"אני אוהבת שהיא עצמה לחלוטין, למרות שהיא לפעמים מסורבלת וחנונית. היא לא מפחדת להיות עצמה, אפילו שזה נראה כאילו שהיא נאיבית. היא בחורה מודרנית אמיתית, ובניגוד לדמויות נשיות רבות אחרות בסדרות טלוויזיה, היא לא נמצאת שם כדי להעניק איזון לגברים אלא יש שוויון בינה ובינם. זה מרענן מאוד לראות".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם