צעד קטן לספרות: מה בעצם שווה חוק הסופרים?
חוק הסופרים החדש הוא צעד מבורך ונותן מעט מרווח נשימה לכותבים, אך מדוע הוא צריך לשנות לצרכן, שבסך הכל רוצה ספרות טובה ובזול? יחזקאל נפשי חושב שיש מקום לאופטימיות, אך מאוד זהירה
גם התקדמות מזערית היא התקדמות. יחזקאל נפשי צילום: גיל לרנר
פרס שלא בשעתו הוא אינו פרס כי אם עלבון. זה מעלה בדעתי את קבלת פסלון האוסקר של השחקן האגדי צ'ארלי צ'פלין, בעוד הוא עלה לקבלת הפרס והוא אינו ממש יודע מה מתרחש סביבו. או דוגמה אחרת, קרובה יותר לנושא - אחד מן המשוררים המשפיעים ביותר בדור הקודם (ואולי גם בדורי שלי), אבות ישורון, אשר קיבל את פרס ישראל לשירה, אך לאחר מותו.
במילים אחרות, אני סבור שפרס שאינו בעיתו - הוא אינו פרס כלל. ההפך, יש לאמוד על הבעיות ולעבד את הנתונים בשעתם, ותוך כך, ללא לאות, לפעול ולקדם את מה שאנו מכנים בשפת אנוש כצדק. אך אמנם, גם ההתקדמות המזערית, היא בסופו של דבר התקדמות!
כלומר חוק הספרות עבר וזה דבר טוב ומבורך, ויש לברך את כל הפועלים בו והנושאים ונותנים בדבר. במידה רבה, זה יועיל ללא מעט סופרים ומשוררים ישראלים להמשיך ליצור ולקדם את יצירתם תחת אמונה כי מרכולתם הרוחנית ותגמוליהם, כלומר שכרם, לא תאובד כליל תחת שיניהם הטוחנות של הרשתות הכבירות. מה עוד, וחשוב מכך, זה יצור סדק ופתרונות לתיקון בלב האנומליה של הכלכלה הספרותית בישראל במטרה להשתחרר מן התלות באותן רשתות אלו, שהם אינן אלא למעשה דואופול של הרשתות "סטימצקי" ו"צומת ספרים".
המטרה טובה וצודקת: מטרת החוק ברובו הוא להגן על יצירות שזה עתה רואות אור, וקביעתו העיקרית היא כי במהלך 18 החודשים מאז צאת היצירה לאוויר העולם, המחיר לצרכן יהיה ללא שינוי, זולת הנחות מזעריות בסך גובה של 10% במידה המרבית האפשרית. מעבר לכך, החוק מקבע את תמלוגי היוצרים הספרותיים באופן בו לאורך כל אותם 18 חודשים מוענקים ליוצר בגין תמלוגים שיעור של 8% מהמחיר הנקוב לרוכשים בגין 6,000 העותקים הראשונים ו-10% עבור כל עותק והלאה.
במילים אחרות, הסופר או המשורר, היוצר, יקבל יותר כסף וכך יהיה לו המרווח מחיה לכתיבה ולנשימה, ועל המול' תחול החובה לא למכור במחירי רצפה ספרות עברית. אלא שפה גם עולה בעיה, והיא הלא, הצרכן. זה אמנם כבר דיון אחר, אך על קצה קוצו של יוד, מה אומר עתה הצרכן אל לבו? מה כבר הוא יכול לומר? כלומר, עד כמה משנה לו העובדה כי הוא קורא ספרים (נניח טובים בעיניו), ועליו לשלם עליהם יותר כסף? עד כמה משנה לו העובדה כי ספר השירים או הסיפורים שנכתבו ביזע ודמעות, מן הכור של הלב, בהקאת נשמת היוצר על הדפים ובהקרבה אשר אולי
אין כדוגמתה בשום מקצוע אחר? למה שזה ישנה לקורא? הוא רוצה ספרות טובה ובזול!
סיבות לכך לא חסרות. המצב הכלכלי הרעוע, העליות של הדלק והמזון וכו', מחירי הגן והלימודים הגבוהים, זה הרי לא נגמר. בלשון אחרת: מותר להתמקח. לא רק שמותר - שומה על המשוררים והסופרים לא לעבוד חינם. זה הרי מגוחך. במלוא מובן המילה זה מגוחך. הסופר עובד על ספרו חמש שנים, לעתים יותר, עמל ושוקד ומוותר על עבודות כשביל עבודתו בה' הידיעה, ומסביב לו כולם מתפרנסים ומקבלים כספים ורק הוא לא. הכורך מקבל כסף, היח"צנים, כמובן-כמובן שהרשתות, העורך, המגיה, ורק הוא, האיש שעשה את הכל, נותר ללא כלום.
החוק החדש בתכליתו מבורך אך הגיע מעט מאוחר מדי (ומי יודע מתי בכלל יכנס ממש לתוקפו באופן פראקטי). הוא עודו מלא חורים ולא מושיע וממלט את הסופרים אך נותן מרווח נשימה. הוא נותן כוח לעוד צור שיזפים וח"כים כמו ניצן הורוביץ ואריה ביבי להמשיך ולפעול קדימה, למען מה שמכונה עם-הספר.
כיצד היה זה שכתב קאמי בספרו "האדם המורד": "יש פשעים מכוח התאווה ויש פשעים מכוחו של ההיגיון. החוק הפלילי מבחין ביניהם במידת-מה של נוחות". אך נסיים בנימה אופטימית יותר, בציטטה של סוקרטס שאמר: "המנסה להשיג את היפה , גם כישלונו יהיה דבר יפה". דהיינו, עתה יש סדק דרכו נכנס מעט אור.
יחזקאל נפשי הוא משורר, בקרוב יראה אור רומן חדש פרי עטו בהוצאת "אגם"
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם