סטלוס ואורן חן: "יש בינינו כימיה נדירה"
סטלוס ואורן חן מספרים מדוע זנחו את המוזיקה היוונית האסלית לטובת להיטי פופ ים תיכוני קלילים. התמסחרות? זה עוד כלום לעומת המחשבות לחתוך לתחום הנדל"ן
ובכל זאת מסמרי הערב רגועים לחלוטין, לפרקים עולצים ממש, ונשארים ככה גם אחרי שאחד מבעלי המקום מביע בפניהם דאגה מכך שאין מספיק אנשים. סטלוס מניף לעברו יד מבטלת, מלווה בחיוך שכמו אומר "אל תדאג, נשמה". נראה שהוא מודע היטב לעובדה שלא מומלץ לבאס את מי שכן הגיע להופעה - "אנשים באים לפה היישר מהכלא", הוא מתבדח - אבל נכון לעכשיו הוא מוטרד יותר ממצבו המידרדר של הנשיא לשעבר מובארק, ומרפרש מבזקים בנייד ללא הרף. עניין של סדר עדיפויות. גם על פניו של אורן חן, המחייכות מלידה, אי אפשר לאתר שום עקבות ללחץ. "עשיתי הבוקר פן לגרון", הוא מסביר.
שניות ספורות לפני העלייה לבמה מישהו נכנס לחדר, ניגש לסטלוס, מניח אייפון על אוזנו ומבקש ממנו להגיד לבנו, החוגג בר מצווה, מזל טוב. סטלוס מברך באריכות, בלי לחפף, וכשהוא מסיים פונה האב הגאה לרפי בסקון, האמרגן ומחבר הטקסטים של הצמד בשנים האחרונות, ומשום מה מבקש גם ממנו לצ'פר את בנו היקר בברכה מוקלטת. "שלום לך שגיא (שם בדוי)", אומר בסקון, "אני רוצה לאחל לך המון מזל טוב, מכל הלב, ממני, הזמר נתנאל".
"זה קורה הרבה", הוא מסביר אחר כך, "אנשים בטוחים שאני הזמר נתנאל, אז יאללה, אני זורם עם זה". "למה לא", מוסיף סטלוס, "זה כמו שאני זורם עם זה שכולם חושבים ששם המשפחה שלי הוא חן. תכלס, מה אכפת לי. תאמין לי, אפילו אני כבר חושב שקוראים לי סטלוס חן".
למה בעצם אתם לא "אורן חן וסטלוס"?
חן: "וואלה, שאלה טובה. האמת? לא יודע, זה היה ככה מההתחלה".
סטלוס: "מה לעשות, זה יותר מתעגל ככה בלשון, אתה לא שם לב? לו קראו אורן חן גם לפני זה, לי קראו סטלוס לפני זה, וככה זה נשאר. איך אתה רוצה שייקראו לנו? רמבו 2? צעירי גבעתיים? לא, תגיד, שנדע".
חן: "תגיד, אתה רוצה לפרק אותנו? שכח מזה, לא יעבוד לך. אתה יודע, יש כל מיני ריכולים בעיר, כל הזמן ממציאים עלינו המצאות - אבל הנה, אנחנו עדיין כאן, עובדה. תכלס, יש בינינו כימיה נדירה, אבל מה שהכי חשוב זה שאנחנו לא מתעסקים בשטויות. אנחנו באים לעבוד וללכת הביתה".
סטלוס : "שמע, היו פה ושם גם דיבורים על להוסיף עוד מישהו להרכב, אבל אין סיכוי, לא בא בחשבון. יש לי איזה חבר, קוראים לו דימיטרי, ויום אחד הוא אומר לי 'סטלוס, למה שלא נעשה שלישייה?'. אמרתי לו 'וואלה, רעיון גדול, נעביר את זה לאמרגן שלנו'. אתה קולט? הוא רצה לעשות איתנו שלישייה. אתה מבין למה זה מצחיק, נכון?".
כן, אבל אני משער שאתם לא בקטע.
סטלוס: "ברור שלא, נשמה, אבל שתבין, אני, אין לי בעיה עם גייז. זכותו של כל בנאדם לעשות מה שהוא רוצה בבית שלו, אני מקבל את זה, יש לי כמה חברים כאלה, הכל בסדר. אם, חלילה, הבן שלי יהיה כזה, אני אקבל אותו כמו שהוא. מה, אני אהרוג אותו?".
חס ושלום.
"נכון. אם הבן שלי יהיה שונה ממני, אני אתן לו את אותה אהבה. האמת? שמעתי שיש דיבור כזה גם עליי ועל אורן. בוא נגיד ככה, אבל בינינו: אם הייתי הומו, הייתי הולך על בחור יפה יותר".
הלהקה של סטלוס (52, נשוי, אב לשניים, סב לאחת, ענה פעם לשם שמעון מזרחי) ואורן חן (41, נשוי , אב לארבעה) מתחילה לנגן על במת "קפה תל אביב". בולט שם במיוחד הבוזוקאי אור-אל מזרחי, בנו של סטלוס, שמרביץ סולואים מהירים ומורכבים. כעבור כמה דקות האורות מתעמעמים וסטלוס ואורן חן עולים לבמה - שניהם בחולצות לבנות מכופתרות, בתוך המכנסיים, כמו יוונים אמיתיים.
שני הנאמברים הראשונים מתקבלים באדישות יחסית - אנשים מהנהנים לפי הקצב, פה ושם מוחאים כף, לא יותר - אבל אז מגיע מעמיד הקהל האולטימלטיבי "מפונקת". הרחבה מתחילה להתמלא, וב"עפה על עצמך", שמגיע מיד אחר כך, המקום כבר עף לגמרי.
הסיפור המלא שלהם כבר סופר. בראשי פרקים: פגישה מקרית לפני 12 שנה בתוכנית הרדיו "מנטה" של ירון אילן, הקמת צמד, התמקדות בקאברים לשירים יווניים וללהיטים ים תיכוניים מקומיים, רכיבה מוצלחת על הגל היווני שגאה בעקבות "בחלום המתוק" של שלומי סרנגה ומושיק עפיה (שאגב הוצע קודם לסטלוס ואורן חן, והם סירבו), תוכנית בערוץ 24, נפילה כואבת בעקבות דעיכתו של הגל היווני,
בשלוש השנים האחרונות שינה הצמד כיוון: הם זנחו את היוונית האסלית לטובת פזמוני פופ קלילים בנוסח עדות יוסי גיספן. המסרים של השירים מתאימים לעידן הקפיטליסטי (על עטיפת הסינגל של "מפונקת" נראית בחורה שבפיה כרטיס אשראי מוזהב) ומלווים, לעתים, בקליפים סקסיים על סף הפרובוקטיביים (חפשו את "מפונקת" ביוטיוב). במקביל , אולי כתגובת נגד למי שהאשים אותם בהתמסחרות מוזיקלית, הם הוציאו לפני כשנתיים סינגל עם יצחק קלפטר ("יופי לי ולך"), שלא ממש הוסיף כבוד לצ'רצ'יל, בלשון המעטה - מה שהכעיס כמה אנשים בתעשייה, בהם ידידו של קלפטר מלהקת "אחרית הימים", גבי שושן.
עכשיו, אחרי ששינוי הכיוון של סטלוס ואורן חן התברר כהימור נכון, הם מתפנים להשיב אש. "בדרך כלל כשיורדים עליי אני צוחק כי זה קודם כל אומר שאני מעניין ושמדברים עליי", אומר סטלוס, "אבל את גבי שושן באמת לא הבנתי. הוא טען שירדנו נמוך בזה שעשינו שיר עם יצחק קלפטר. מה בדיוק נמוך בזה, תגיד לי? תקשיב, אני אהבתי פעם את גבי שושן, '16 מלאו לנער' זה אחלה שיר. אבל לא ציפיתי שאחד כמוהו יגיד שמה שאנחנו עושים זה לא רמה".
ומיהורם גאון ציפיתם למשפט כמו "המוזיקה הזאת היא זבל שלא ברא השטן"?
חן: "אני יכול להגיד לך שעד שהוא אמר את המשפט הזה הערצתי אותו. החזקתי ממנו קזנג'ידיס הישראלי. אחרי שהוא אמר את זה - זהו, זרקתי את כל הדיסקים שלו. מה שהוא אמר עשה לי חור בלב".
סטלוס: "אני דווקא לא כועס עליו. הוא התכוון למשהו אחר, אתה יודע, לשירים עם טקסטים ברמה נמוכה".
הוא לא התכוון לטקסט כמו: "די תהיי ילדה טובה / את הלב אכלת לי / איזו שמש יש בחוץ בואי נלך לים / בואי תהיי קצת שובבה ותפרגני לי / תעלי על בגד ים ותנענעי", מתוך "אין דבר כזה"?
סטלוס : "נו, בסדר, כי זה מילים בשביל החבר'ה, זה הטקסטים של היום. אני לא אומר לך שזה חיים נחמן ביאליק, אבל זה... אתה יודע, החבר'ה בחוף הים, החיילים, אוהבים את זה. נראה לך הגיוני שאני אכניס מילה כמו 'חורשה', לדוגמה , לשיר שלנו? זה לא יקרה. חוץ מזה, תדע לך שכל טקסט שלנו עובר תיקונים לפני שאנחנו מקליטים. אין אפס. והאמת? אני לא מבין מה הבעיה עם מילים כמו 'את לא בלונדינית ולא כחולת עיניים'. כולם יכולים להזדהות עם זה".
סטלוס, לא קשה להבין, הוא המנהיג הבלתי מעורער של הצמד. הוא דומיננטי יותר, הרומן שלו עם יוון ארוך יותר ("עד שאורן הכיר אותי, הוא היה מאוהב בתימן"), הוא ממהר לענות ראשון לרוב השאלות, והחיה האהובה עליו היא אריה, בעוד חן מעדיף להיות חתול. בכל מקרה שניהם טוענים שהם נוטים לשקשק כשפורצת קטטה במהלך הופעה, וכבר היו דברים מעולם.
"ראינו הכל", אומר סטלוס. "תראה, הקהל הים תיכוני, יש לו הרבה אגו, וכמעט כל המכות מתחילות בגלל בחורות, בקטע של 'למה זרקת עליה מבטים?'".
חן: "אני זוכר שפעם אחת ממש פחדנו על החיים שלנו. התחילו מכות באמצע ההופעה, ובאיזשהו שלב נפל למאבטח האקדח. עכשיו, האקדח היה ממש קרוב לבמה, ומשם זה רק הידרדר. תאמין לי, אין לי מושג איך יצאנו מזה בחיים".
סטלוס: "שתבין, הרבה פעמים קורה שיש מכות ובעל הבית צועק לנו 'זה בסדר, תמשיכו', ואז באים איזה שני רולות ודוחפים את כולם החוצה. ככה זה במקומות האלה, אין מה לעשות. מצד שני, אני חושב שלהופיע בחתונות זה אפילו עוד יותר קשה, כי שם אתה צריך לרצות גם את כל מי שלא בא במיוחד בשביל לראות אותך מופיע ולנסות להתעלם מזה שתוך כדי ההופעה אנשים תוקעים לך עוף מול הפרצוף".
חן: "מה שכן, ביוון הופעה זה דבר אחר לגמרי. בארץ אני מתבייש לעלות לבמה ולרקוד, למשל, כי האווירה לא מתאימה. ביוון אני בא, עולה, רוקד לבד, כמו גדול, בלי לדפוק חשבון. עם כל הכבוד לארץ שלנו, שם הכל זה בענק. יש שם תרבות מוזיקלית טובה יותר וגם תרבות בילוי טובה יותר. לא תאמין מה שהולך במועדונים".
בקיצור, אתם קרחניסטים.
סטלוס: "שמע, ברור שיש כאלה שמסתלבטים עליי וקוראים לי 'סאטלוס'. סבבה , שייהנו, למה לא. אני בעד סאטלות. הרבה סאטלות. כמה שיותר".
חן: "לדעתי הכי חזק זה להיות ביוון במועדון ולהוריד בקבוק אוזו על השולחן. אתה יודע, מגיעים ליוון, שותים עד שש בבוקר, זורמים".
טוב, יאללה, תביאו עוד כותרת לסיום.
חן: "האמת, עיתונים לא מעניינים אותי, וגם את הכתבה הזאת אני לא אקרא. אני לא מאמין לשום מילה שכתובה בהם. יום אחרי שאשתי ואני התחתנו שמו תמונה שלי בעיתון וכתבו 'אורן חן נצפה בחוף הים עם בלונדינית מסתורית'. עכשיו , שתבין, הבלונדינית שהיתה איתי בתמונה היא אשתי. למה ללכלך סתם, אה?".
צודק , אבל זה חלק מההצלחה.
סטלוס: "נכון, זו עבודה אכזרית. יום אחד כולם מנשקים אותך ולמחרת לא יודעים מי אתה, לא מסתכלים לכיוון שלך, ואתה מת. פשוט בנאדם מת. אנחנו, אני, החלום שלי הוא להוציא שיר שיהיה להיט חובק עולם, לא רק בארץ. אתה מבין? שיר שהוא יותר מלהיט. מגה להיט".
חן: "אני רוצה שנרד מהמטוס ביוון ויחכו לנו שם צלמי פפראצי. ביום שזה יקרה, אני אהיה אדם מאושר".
ואם, חס וחלילה, זה לא יקרה, ושוב תמצאו את עצמכם מחוץ לעניינים, יש לכם איזו תוכנית ב'?
חן: "כן. נדל"ן".
סטלוס: "מה פתאום נדל"ן. אני בונה על קזינו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם