יתכן שהם טועים: האמנים שהעזו להקליט קאברים ל-OK Computer
15 שנה לאחר יציאת יצירת המופת של רדיוהד, בחרנו כמה אמנים אמיצים שלא פחדו לגעת בחומרי האלבום שקיבל מעמד של קדושה כבר בזמן יציאתו, ואפילו עשו את זה לא רע
אוקיי קומפיוטר. מי שער לתנודות המוזיקליות בחמש עשרה השנים האחרונות יודע שמזמן לא מדובר רק באחד האלבומים המשמעותיים של שנות התשעים, שנכנס לעשירייה הפותחת של רשימות האלבומים הגדולים בכל הזמנים של כל מגזין ואתר, כי אם גם למושג, לפריצת דרך, לשם נרדף לזיקוק מדויק של כל תחושות הניכור, הכאב, חוסר האונים והכעס על התמורות והתהליכים שחלים על האדם החושב בתקופה המודרנית.
OKC הוא לא רק האלבום שפתח לרדיוהד את השער להיכל התהילה של הרוק, הכי קרוב שאפשר ללהקות הגדולות בכל הזמנים והניף את נייג'ל גודריץ' הצעיר למעמד של מפיק על מבוקש, הוא גם אחד האלבומים המשפיעים ביותר על כל תחומי היצירה המוזיקלית, מגמה שמורגשת אפילו בעיצוב עטיפות אלבומים.
כמות גרסאות הכיסוי והמחוות לאלבום מעידה יותר מכל על עוצמת ההשפעה של OKC. צריך ביצים גדולות כדי לכסות יצירת מופת מושלמת, אך גרסאות שלקחו את האלבום למחוזות אחרים לחלוטין מבטאים בעיקר הוקרה עצומה ליצירה שפתחה את הראש למיליונים, הוקרה לנקודת ציון אדירה ששינתה את פני ההיסטוריה של המוזיקה.
עד גרסת הרמיקס לClimbing Up the Walls , זירו 7 היולא יותר מצמד טכנאי סאונד. בלי להבין את גודל הארוע, הנרי בינס וסאם הארדקר ביקשו מגודריץ', חברם למקצוע, קטעים מהאלבום כדי להשתפשף בתחום. רדיוהד התאהבו מיד ברמיקס שלא ויתר על האוירה הקריפית
נדמה שבזכות גרסאות הכיסוי הרבות לשירים של רדיוהד, בראד מלדאו הכפיל, אם לא שילש את הצלחתו, וללא ספק פרץ את מסגרת הג'אז לעבר קהלים חדשים ורחבים בהרבה. אחד הכיסויים המוצלחים ביותר שלו מעיד על כישרונו העצום של הפסנתרן וגם על תעוזה לא מבוטלת. מילא לעשות גרסת כיסוי לשיר מ-OKC, אבל לקחת את Paranoid Android, אחד משירי הגיטרה הגדולים של המאה הקודמת, ולבצע אותו כסולו פסנתר? זו גבורה אמיתית. מלדאו לקח את שיר הטלאים הסכיזופרני וביצע אותו בוירטואוזיות שלא מחסירה דבר מהכישוף הדכאוני של השיר, כשהרגישות בה הוא מנגן מחליפה את חווית שילובי הפריטות ואת עומס הדיסטורשן המזוהים עם היצירה המופלאה.
כשרג'ינה ספקטור התבקשה לתרום שיר לארגון "רופאים ללא גבולות", היה לה ברור שהיא הולכת סוף סוף להקליט את הגרסה שלה ל-No Surprises אותו היא נהגה מדי פעם לבצע בהופעות לקול תשואות הקהל. הגרסה העירומה של ספקטור מצמררת ובמובן מסוים אף נותנת ערך מוסף לביצוע המקורי שריכך את הטקסט המנוכר.
הגרסה של להקת האינדי-רוק הניו-יורקית לשיר שהכי מאפיין את הבריחה האידאליסטית של OKC מהמציאות החולנית שלנו, בורחת בעצמה מהביצוע המקורי, השקט והמכונס של השיר בקצב חד, דיקציה ברורה וצלילי אורגן עדינים. קאבר מצויין שנותן ערך מוסף אמיתי לשיר מושלם ממילא, בלי לחרוג מדי מהמקור האלמותי.
מתוך OKX, אלבום גרסאות הכיסוי שיזמו באתר המוזיקה סטריאוגם ל-OKC, הביצוע של My Brightest Diamond לוקח בענק. גם אם לא מצליח לשחזר במדויק את האווירה הנוזלית של השיר ואת ההתרסקות בסלואו-מושן של סופו הבלתי נמנע, הדרמטיות של הכינור ומכונת התופים וההתמסרות הווקאלית של שרה וורדן לביצוע שיר של הלהקה האהובה עליה הופכים אותו לשווה.
לאחר שהצליחו להגיע לתודעה ציבורית רחבה יחסית עם Dub Side of the Moon, אלבום גרסאות כיסוי ליצירת המופת של פינק פלויד, המשיכו Easy Star All-Stars, קבוצת אמני רגאיי וסקא, במסעם האמיץ לעצב אלבומי מופת היסטוריים מחדש בצהוב-ירוק-אדום, דקלים וחוף ים, והפעם התבייתו החברים על OKC. התוצאה, באופן מפתיע, לא רעה בכלל. אם ג'וני גרינווד בעצמו תיאר את האלבום כ"מדהים לחלוטין", מי אנחנו שנגיד אחרת.
ששת הביצועים המחודשים הנ"ל הם רק חלק קטן מכמות גרסאות הכיסוי ל-OKC, ואל תתפלאו אם גם בחמש עשרה השנים הבאות ימשיכו לזרום קאברים מגוונים לאלבום האלמותי. אנחנו כמובן נמשיך לחגוג ימי שנה לאלבום, אבל עד שמטאליקה יבצעו גרסה משלהם ל-Electioneering, אפקס טווין יבצע את זממו ב-Fitter, Happier וקולדפליי יהרסו את Let Down, קבלו טעימה מהרשימה של אוקטובר 2015, אז נחגוג 15 שנה ליציאת Kid A, האלבום השני הכי חשוב של רדיוהד, והראשון למזג אלקטרוניקה ורוק בנוסח שנות האלפיים. הלהקה הפעילה החשובה בעולם כיום? לא אמירה שלנו. אבל אנחנו לגמרי מסכימים איתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם