חוק הנאמנות: הסיפור של אסמה אסד מבהיר מדוע יחסי ציבור הם מסוכנים
השבוע חשפו בניו יורק טיימס את עבודתם הקשה של אנשי יחסי הציבור של אסמה אסד, שהניבה כתבות מפרגנות מאוד בעיתונות האופנה. בימים שאפילו מגזינים כמו ווג יכולים להשפיע על דעת הקהל באשר למנהיגים פוליטים, צרכני התקשורת צריכים להיות זהירים מתמיד. אל תתנו לנעליים לנצח
עזבי אותך ממשטר דיכוי, איפה קנית את המשקפיים? אסמה ובשאר אסד צילום: אי-פי
השבוע התפרסמה בניו יורק טיימס ידיעה שפירטה את חלקם של משרדי יחסי ציבור מובילים בארה"ב ובאנגליה בבניית הדימוי החיובי של נשיא סוריה ואשתו בתקשורת המערבית לאורך השנים. הידיעה האירה את החוטים השקופים הטוויים בין כתבות מפרגנות במגזיני אופנה כמו ווג ו-Elle, אשר הכתירו פעם אחר פעם את אסמה אסד כאייקון אופנה בינלאומי, לבין יחצנים בתשלום, שביצעו עבור בני הזוג עבודה שקטה מאחורי הקלעים. המטרה שבשמה נשכרו האחרונים היא שיפור דימויה של סוריה בעולם, ואכן, עם הזמן היא החלה להצטייר בזכות אותן כתבות כ"מדינה המונהגת בידי נשיא מתורבת, דובר אנגלית, שיחד עם רעייתו ילידת בריטניה, מנסה להוביל את ארצו לעידן חדש של פתיחות ושגשוג", לשון הידיעה (תרגום: "הארץ"). ואז אנשים התחילו לחטוף פגזים ברחובות.
כל זמן שבסוריה הונהג דיכוי יומיומי, מייאש, נטול שיאים, ועל כן שקוף, קרי חסר נוכחות בתקשורת הבינלאומית - האדרת אשת הנשיא היתה לגיטימית ואף אופנתית. לא היה משקל שיתנגד לה, בעיקר משום שלא היה בכוחו של הצד המדוכא להמציא דימוי שיתחרה באסמה אסד נועלת כריסטיאן לובוטן. ומן המפורסמות שערכם של הדברים בתקשורת המיינסטרים ניתן להם על פי הדימוי שלהם. הנעליים ניצחו. ואולם, כשהדיכוי הפך אלים, צבוע בגווני אדום של דם, ושטף את התקשורת הבינלאומית גל של דימויים חדשים, המשוואה התהפכה על פיה. אסמה יצאה
מהאופנה.
מה שהכי מעניין לטעמי בסיפור שחשף הטיימס זו הכפפתה של זירה אשר נהוג לחשוב עליה כנטולת הקשר פוליטי, כמו עיתונות האופנה, למטרות פוליטיות פר אקסלנס. דעתם של אנשים מסוימים על סוריה באמת השתפרה בעקבות הסיקור האוהד של אסמה אסד. מי שאחראי לחיבור הזה הם אנשי יחסי הציבור. הצלחה, לשיטתם, היא היכולת להסתיר מעיני הציבור את הקשר בין התוצאה לבין המניע שלה; וככל שהחיווט בלתי צפוי, שלא לומר בלתי מתקבל על הדעת, כך יקל עליו להיעלם מהעין. כמו במקרה של האסדים.
לכן שומה על כל צרכן תקשורת לעקוב בכוחות עצמו, וככל יכולתו, אחרי החוטים שטווים היחצנים. וכאשר - להבדיל אלף אלפי הבדלות - אשת ראש הממשלה של ישראל מעניקה ראיון עומק לראשונה זה 12 שנה מכל העיתונים בעולם דווקא לצהובון בילד הגרמני, חובה עליו לשאול עצמו: למה החוטים נקשרו דווקא לשם, והאם זה קשור לעובדה שכל עיתונאי בעיתון הזה חייב לחתום על מסמך המאשרר כמה עקרונות, וביניהם הצהרת נאמנות למדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם