שיר אחרי מלחמה: מה פשר הדמיון בין ספרה של קרן פלס לזה של צנחן הלום קרב?
אחרי 10 שנים של איסוף עדויות פרסם רמי בר-אילן, צנחן הלום קרב, מהדורה מצומצמת של ספרו "שלום לאהבה" על סיפורה של פלוגה ו' במלחמת יום כיפור. עותק ממנו הגיע במקרה לזמרת קרן פלס, שאף כתבה לו: "אני משתמשת בספר המדהים שלך". כעת מתלונן בר-אילן על דמיון בין ספרו לבין ספר הביכורים של פלס "עקודים". פלס והוצאת הספרים: "הספר נכתב בהשראת אירועים היסטוריים"
כמעט 30 שנה עברו עד שרמי בר-אילן הרגיש מוכן להעלות על הכתב את חוויותיו מהחזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים, כלוחם צנחנים בפלוגה ו' של גדוד 890. "קודם כתבתי את עצמי", הוא מספר, "ואחר כך הבנתי שכל מה שאני מספר לא שווה כלום בלי הצלבות. התחלתי לחפש את האנשים שלא ראיתי 30 שנה ולראיין אותם". תוצר ראשוני של העבודה הזאת ראה אור ב-2003, כשבר-אילן כרך את הזיכרונות בחוברת "לא נספר לאף אחד" והפיץ אותה בין חבריו.
אחרי הפרסום הוא המשיך באיסוף החומרים, נבר בארכיונים, ראיין לדבריו כ-60 איש , וכינס את הממצאים הנוספים בספר "שלום לאהבה", שהודפס בהוצאה עצמית בעותקים ספורים וחולק לחברים. על סמך המשוב שקיבל מהם, הוא עדכן חלק מהעדויות, שיפץ, ליטש וכרך מחדש, הפעם בעותק צבעוני של כ-400 עמודים , שיצא בינואר 2011. בשל ענייני צנזורה, הספר לא קיבל אישור להפצה מסחרית, וגם גרסה זו הודפסה בעותקים בודדים והופצה בקרב חברי הפלוגה ובקרב אישים נוספים במערכת הביטחון ובצה"ל. בשבוע הבא תודפס מהדורת 2012.
סביר להניח שבר-אילן היה ממשיך בריטואל: שכלול, שכתוב ועיבוי מפעל חייו בעשר השנים האחרונות; לאחרונה הספר אף אושר לפרסום ולהפצה מסחרית על ידי הצנזורה בתום מאבק ארוך. אלא שאז נכנסה לזירה שחקנית לא צפויה - הזמרת, המלחינה, הפזמונאית והחל מהחודש גם הסופרת קרן פלס, מחברת רומן הביכורים "עקודים"ובר-אילן מצא את עצמו במאבק מסוג אחר לגמרי. מה שהחל ברצון משותף ליצור עם פלס, המשיך ביחסים מתוחים, בטענות משפטיות, בהתכתשות עם העורך הראשי של ההוצאה ובהרבה דם רע.
הסיפור התחיל בסוף שנת 2009 במהלך מפגש שגרתי בין בר-אילן לישראל רוזלי (איז'ו), אז עדיין חברים טובים מהפלוגה, שהתקיים בבית משפחת בר-אילן במושב ביצרון. רוזלי, שלפני כשש שנים פגש את קרן פלס בחזרות להצגה וקשר איתה קשרי חברות הדוקים, סיפר באותו מפגש שהשאיל לה עותק של "שלום לאהבה", גרסת 2006. "הוא אמר שקרן נורא התלהבה ורוצה לצטט ממנו שניים שלושה משפטים לספר שהיא מתחילה לעבוד עליו", משחזר בר-אילן. "הוא סיפר שזה רומן שמתרחש ב'ארץ ישראל ההיסטורית', ולא אמר שהוא עוסק למעשה בלוחמי פלוגה ו' ובהלומי קרב.
אמרתי לו: 'בכיף, שתצטט, רק שתראה לי קודם מה היא לוקחת, כי מדובר בספר שעדיין לא פורסם ונמצא בהליכי צנזורה'. הוא נתן לה את כתובת המייל שלי ובאמת בתוך שעה או שעתיים קיבלתי ממנה מייל עם שניים-שלושה משפטים. כתבתי לה בחזרה: 'נו פרובלם'".
יותר משנה חלפה, בר-אילן הדפיס את מהדורת 2011 וגם פלס נחשפה אליה, באמצעות רוזלי. כחודש לאחר מכן נפגשו שוב רוזלי ובר-אילן בביתו של האחרון. לדברי בר-אילן, בשלב הזה רוזלי כבר חשף בפניו שספרה של פלס עוסק בנפגעי טראומה ממלחמת יום כיפור, וסיפר שהיא משלבת בו קטעים מתוך "שלום לאהבה". " בנקודה הזאת נדלקה אצלי נורה אדומה ואמרתי: 'רגע, אני רוצה לראות מה היא עושה, מה היא מצטטת'. התשובה של רוזלי היתה שאין לי מונופול על הזיכרונות של הפלוגה ועל ההיסטוריה. הוא שכח שההיסטוריה של הפלוגה היא פאזל ענק, ושאני שאלתי, תחקרתי וראיינתי כדי להרכיב אותו.
"על כל פנים, הוא חייג לקרן ונתן לי את הטלפון. למעשה זאת היתה השיחה הראשונה שלי איתה. היא לא חדלה מלשבח ולהלל את ספרי, ואמרה לי דברים כמו: 'הספר שלך הפך לי את החיים, זה הספר הכי מדהים שקראתי, אני הולכת עם הספר שלך לישון וקמה איתו בבוקר'. היא כינתה אותי 'גאון' ו'אמן גדול', וביקשה ממני שאעצב עבורה את כריכת ספרה.
"בנוסף לכך, היא אמרה שהיא כותבת בהקדמה לספרה עליי ועל ספרי, שהיא נותנת לי שם קרדיט גדול ו'שאין לי מה לדאוג'. אמרתי לה שאני שומע מרוזלי כל מיני דברים ושהיא חייבת להבין שעליה לשלוח לי את הטקסטים כדי שאדע מה היא עושה עם החומרים שלי. סוכם גם שהיא תעביר עותק מספרי לדב איכנולד כדי שישקול להוציא לאור במקביל גם את ספרי".
חודש לאחר מכן פנה בר-אילן במייל לפלס וביקש לדעת אם כבר העבירה לאיכנולד - העורך הראשי של הוצאת ידיעות ספרים (משכל) - עותק מספרו. "אעביר לו בהקדם האפשרי וכולי תקווה שהוא יאהב את זה כמוני", השיבה פלס. בהמשך דבריה כתבה: "רציתי רק לכתוב לך שוב, למען הסר ספק, מה בדיוק קורה בספר שלי ואיך זה קשור אליך. הספר שלי הוא ברובו רומן (בדיוני). סיפור אהבה בין גבר מבוגר יותר לאישה בגילי. במהלך העלילה אנחנו פוגשים דמויות נוספות, כשאחת מהן מבוססת על איך שאני מדמיינת אותך (לצערי עדיין לא נפגשנו...).
"אני מתאהבת בכם ובעולמכם הקסום והאפל, עם הסיפורים, ההווי והמלחמה היומיומית... בספר יש חלקים שהחבר'ה מספרים לי על המלחמה. בחלק מהעדויות האלה אני משתמשת בספר המדהים שלך. לפעמים בדיוק כמו שאתה כותב את זה, לפעמים רק מתבססת על הכתוב כמסמך היסטורי משובח". בתגובה לדברים הביע בר-אילן במייל את חששו מכך שהקטעים שבהם היא עומדת להשתמש טרם הובאו לעיונו, והפציר בה לשלוח לו אותם. בסיום ההתכתבות
פגישה כזאת התקיימה באמצע מאי 2011 בביתה של פלס. בר-אילן ואשתו ענת הקשיחו במהלכה את הטון. ואכן, זמן קצר אחר כך, הגיע המייל המובטח מפלס, בצירוף ארבעה מסמכים: כ-20 אלף מילה של תיאורי קרבות וציטוטים. פלס הסבירה ש"הרוב מבוסס על דברים שכתבת בספר, מה שקראתי לו מקודם בשיחה שלנו 'התנך', כפי שאני גם מתכוונת לציין במבוא שלי", וחתמה: "אוהבת אתך, קרן" (הטעות במקור).
בר-אילן קרא ונדהם. "ראיתי שבקבצים שלה יש דמיון רב לטקסטים מהספר שלי. בשלב הזה עוד חשבתי לעצמי: אם היא רוצה לעשות שימוש כזה בספר שלי, אין בעיה, אבל צריך לקבוע את חלקי ביצירה הזאת - שני אחוזים? חמישה אחוזים? אולי 20? רציתי שיכירו בעבודה שעשיתי במשך עשר שנים. קרן פלס היא אמנית, אני בטוח שהיא מקפידה לעגן את זכויות היוצרים שלה בשירים שהיא כותבת".
דוגמאות לקטעים מהטיוטה שבר-אילן טוען כי יש דמיון בינם לבין "שלום לאהבה" ניתן לראות במסגרת המצורפת. בסביבתה של פלס טוענים שהטיוטות הללו כלל אינן רלוונטיות ל"עקודים" ; הן נשלחו לבר-אילן בניסיון ליצור עמו יצירה משותפת, אך הניסיון כשל בשל חילוקי דעות וכל אחד המשיך לדרכו. כך או כך, בר-אילן מספר שבנקודת הזמן הזאת עדיין המתין להצעה רצינית מפלס בנוגע לחלקו בעבודה.
ביוני 2011 קבעו פלס ובר-אילן פגישה נוספת, הפעם בבית קפה ברחוב ויצמן בתל אביב, בנוגע לעיצוב כריכת הספר. "גם הפעם הדגשתי בפניה שלדברים שהיא עושה יש השלכות כלכליות", אומר בר-אילן, "אבל התחושה הכללית היתה של בזבוז זמן". חודש אחר כך סבלנותו פקעה והוא החליט לשכור את שירותיו של עו"ד יוסי סיוון, המתמחה בקניין רוחני ובזכויות יוצרים. במייל תקיף ששלחו, מנוסח בשפה משפטית, הציע לפלס להיפגש עמה בנוכחות עורכי דין.
לדבריו, היא אישרה את קבלת המייל בסמס אדיב, והבטיחה לארגן פגישה כזאת בהקדם. כשזו התעכבה, פנה אליה בר-אילן שוב, הפעם טלפונית. "התשובה שלה היתה שהיא לא מבינה בדברים האלה, שהיא רואה שקל מכל ספר, שכל ענייני הזכויות שייכים להוצאה ושאין לה מילה בנידון. אמרתי לה:'אבל את הסופרת, את אחראית למה שאת כותבת'. והיא ענתה:'אין לי מה להגיד לך, אתה צריך לדבר על זה עם דובי (איכנולד). נפגעתי ממנה. אנחנו מנהלים דיאלוג אינטימי במשך חודשים ובשנייה שמשהו לא מסתדר את שולחת אותי לתאגיד?".
לבסוף באוגוסט האחרון קבע בר-אילן פגישה עם איכנולד במשרדו. "הסיטואציה היתה די משפילה. הוא אמר: 'במה אני יכול לעזור?'. עניתי שרציתי ליידע אותו בדבר הדמיון בטקסטים בין הספר שלי לספר המתוכנן של קרן. ואז הוא קטע אותי ואמר: 'מה אתה רוצה? כסף?'. אמרתי לו שלא הגעתי לדבר על כסף אלא על זכויות יוצרים ושאני רוצה לעגן את חלקי ביצירה. הוא זימר את אותו טקסט ששמעתי מרוזלי: 'אין לך מונופול על הזיכרונות של הפלוגה', ואז הוסיף: 'אם מה שאנחנו עושים בספר לא מוצא חן בעיניך, אנחנו יכולים להסיר ממנו את השם שלך". אחר כך הוא פשוט נפנף אותי משם".
מהרגע שקרן שלחה אותך לדובי, ניתק הקשר ביניכם?
"כן. שום כלום, דממה".
בר-אילן, נשוי ואב לשלושה, במקור מבית עובד והיום בעל נחלה בביצרון. הוא עוסק גם באמנות. אנחנו נפגשים בסטודיו שלו בין שברי רהיטים, בריסטולים, כלי עבודה וסדינים המפוזרים בחלל, ומביניהם מציצות כמה מעבודותיו. את פגישתנו השנייה אנחנו מקיימים מעבר לכביש, בבית הוריו. אמא ויולט, אישה קטנה ואנרגטית, מגישה דובדבנים, עוגיות וקערת פיצוחים, ורמי מספר שלפני שלושה שבועות הפיצה פלס מייל לחברי הפלוגה שבו היא מזמינה את כולם לחגוג איתה את השקת "עקודים" באירוע אינטימי שיתקיים ביקב של שוקי ישוב, אחד הלוחמים בפלוגה, במושב עגור.
"במהלך שלוש השנים האחרונות העברתי איתכם לילות שלמים בסיני, ישנו יחד בסרפאום, נתקלנו בכוחות אויב והתבשרנו יחד על הפסקת האש, עד שממש הפכתי לחלק מהפלוגה. לפחות כך אני מרגישה". גם בר-אילן נמנה עם רשימת התפוצה, אך בשלב הזה לא חלם לכבד את האירוע בנוכחותו. "ואז יום לפני האירוע, אחרי עשרה חודשים של נתק, אני רואה על הצג שיחה מקרן פלס. היא פתחה בקול מתחנחן ושאלה אותי לשלומי.
"הגבתי בחריפות ומתוך סערת רגשות, והבהרתי לה כמה אני פגוע מהתנהלותה כלפיי. היא ניסתה להתפייס איתי והזמינה אותי לאירוע ההשקה, ואני הטחתי בה דברים קשים. זאת היתה שיחה של שעה וחצי, שבה קרן התנצלה ובין השאר אמרה שהפחדתי אותה מרגע שהכנסתי לדיון בינינו עורכי דין. היא לחצה עליי שאבוא לאירוע וביקשה שניפגש אחר כך בנפרד כדי ללבן עניינים. בסופו של דבר אמרתי שאולי אגיע וגם קבענו להיפגש לארוחת צהריים אצלנו בבית ביום שישי שעבר".
מדוע יצרה פלס קשר מחודש רגע לפני השקת הספר שלה, אחרי כמעט שנה של נתק? בסביבתה של הזמרת אומרים שהגיעו אליה ריקושטים על כך שרמי נשאר בתחושה קשה ושהיא רצתה לדבר איתו - לא כדי להתנצל, אלא פשוט כדי לנהוג באנושיות. למחרת השיחה התכנסה הפלוגה ביקב של ישוב. "כשהגעתי, קרן כבר היתה שם", מספר בר-אילן. "היא ניגשה אליי עם נועם טור (בן זוגה), הושיטה לי יד ללחיצה, לא לחצתי חזרה, והיא הסתובבה והלכה. חמש דקות אחר כך ניגש אליי איכנולד עם פמליה שלמה מאחוריו.
"גם הוא ניסה ללחוץ לי יד ותוך כדי כך אמר: 'רמי, אם פגעתי בך, דע לך שלא התכוונתי'. גם ללחיצת היד הזאת סירבתי. אמרתי לו: 'אתם גזרתם עליי קופון. בסדר, תחגגו. אבל מבחינתי הספר הזה הוא סמל ואייקון לשפלות רוח ועליבות נפש'. בנקודה הזאת התחילה מהומה ורוזלי צעק: 'אתה זה לא פלוגה ו', אתה לא היחיד כאן'.
"הגעתי לאירוע עם 40 עותקים של מכתב שמגולל את כל ההתנהלות שלי מול קרן פלס והפצתי אותם בין כולם. גם קרן ביקשה עותק, אז נתתי לה. אחרי שהבלגן הסתיים, התחיל שלב הנאומים. החבר'ה מהפלוגה עלו אחד-אחד ונתנו לי גב. שיהיה ברור, אף אחד לא ירד על קרן. להפך. שיבחו אותה, אמרו שהספר מסקרן, שחשוב שהיא מציפה את הנושא של נפגעי תגובות קרב, אבל במקביל הם אמרו שאלמלא רמי בר-אילן לא היינו פה. שאני זה שהשקיע את חייו בחיבור כל חלקי הפאזל. הייתי מבסוט, אני גאה בהם. לקרן הודעתי שהפגישה שקבענו מבוטלת".
בסיום האירוע חילקה פלס ללוחמי הפלוגה עותקים בחתימתה האישית. לדברי בר-אילן, איכנולד ניגש אליו וביקש שייקח את העותק שהוכן עבורו. כשהחל לדפדף גילה ששמו מופיע בסעיף התודות ושספריו מוזכרים ברשימה ביבליוגרפית קצרה שמובאת בעמוד האחרון. ויש גם הקדשה: "לרמי היקר. בהמון המון הערכה שלך, קרן פלס". יצוין כי קטעי הטיוטה ששלחה לו לא מצאו לבסוף את דרכם לספר באותו הנוסח.
בניגוד ל"שלום לאהבה" - מסמך היסטורי, רצוף עדויות ומפות, שמתאר את סיפורה של פלוגה ו', בדגש על אירועי המלחמה - "עקודים" הוא רומן בדיוני. במרכזו בתו של נפגע טראומה היוצאת למסע שחזור עם חבריו לפלוגה ו', מפתחת קשר רומנטי עם אחד מהם, ואגב כך נחשפת לתיאורי הקרבות במלחמת יום כיפור.
בסביבתה של פלס אומרים שהיא אינה מכחישה שלמדה על מהלכי המלחמה מ"שלום לאהבה", ממש כשם שלמדה ממקורות אחרים כמו יומן הפלוגה וספר של מעוזיה סגל שמתעכב על אותם סיפורים (ועל כן הוא מופיע לצדם בביבליוגרפיה. בשיחה עם "מעריב" אמר סגל שהקטעים בספרו שנוגעים לפלוגה ו' הסתמכו בעיקרם על ספרו של רמי בר-אילן, ובאישורו), וכן שאם יש דמיון בין הסיפורים שמופיעים בספר, זה רק מפני שכך נראו הדברים בפועל. לגופו של עניין טוענים בסביבתה של הזמרת שהספר מבוסס בעיקר על שיחות שלה עם איז'ו (רוזלי), שחשף בפניה חומרים רבים בשיחות ממושכות שקיימו.
פרט לרוזלי מופיעים בסוף "עקודים", בסעיף התודות, שמותיהם של לוחמים נוספים שראיינה פלס לצורך התחקיר לספר: אבי אלבז, איתן עובד, שוקי ישוב, אבי גולדברגר ולביא מזור. בשיחה עם "מעריב" סיפר אלבז שהכיר את פלס לפני כשנתיים בתיווך רוזלי, עוד לפני שעניין הספר עלה על הפרק. על מעורבותו ב"עקודים" אמר: "קרן ראיינה אותי בכלליות, היה ברור שהיא כבר הכירה את הסיפורים שפורסמו בספר של רמי. היא התעניינה בעיקר בסיפור של כוח Z שמופיע אצלו. מהשאלות היתה תחושה שהיא מנסה לשכתב את הסיפור של רמי כדי להתאים אותו לעגה אחרת".
איתן עובד, השוהה בחו"ל, סיפר לנו בתכתובת מייל שעל קיומו של "עקודים" שמע מרוזלי לפני שנה, במפגש פלוגתי, דהיינו זמן קצר אחרי שהדיאלוג בין רמי בר-אילן וקרן פלס עלה על שרטון. עובד הוסיף שקיים עם פלס כשלושה ראיונות טלפוניים, תמיד בשעות הלילה המאוחרות.
גם שוקי ישוב סיפר שפלס ראיינה אותו טלפונית במשך שעה ארוכה, באמצע חודש אפריל האחרון, קרי חודש וחצי לפני יציאת "עקודים" לאור. שבוע לאחר מכן נפגש איתה, "אבל לא לצורך ראיון לספר", הוא מבהיר, "חשבתי ששמה הטוב יוכל לסייע בהגברת המודעות למצבנו והזמנתי אותה לבקר ביחידה לתגובות קרב בתל השומר. היא הסכימה ונפגשה עם מפקד היחידה".
לאבי גולדברגר, שעליו מבוססת במידת מה דמותו של ברלה לץ, אביה של גיבורת הספר, ברור מה היתה תכלית הראיון עמו: "לפני שנה, במפגש אצל נחשון, רוזלי הטיל את הפצצה שקרן כותבת עלינו וסיפר שהדמות של האבא של הגיבורה מבוססת עליי. בהתחלה זה החמיא לי מאוד. אחרי כמה חודשים פגשתי את קרן ביומולדת של רוזלי בהוד השרון, הצגתי את עצמי, היא חיבקה אותי והצטלמנו.
"עזוב את זה שהתאכזבתי מכך שהתוצאה היתה מעוותת, ושחלקנו עברנו בספר הזה רצח אופי. מה שהכי הרגיז אותי זה שהיא מעולם לא ראיינה אותי לספר. אני לא יודע אם היא כתבה על סמך מה שרוזלי סיפר לה או על סמך הדמיון, אבל אותי היא פספסה, וחבל. רק שבוע לפני אירוע ההשקה, בערך ב-23 במאי, רוזלי התקשר אליי ואמר שקרן רוצה לדבר איתי.
"היא שאלה כמה שאלות כלליות וזה הכל. תבין, זה אחרי שהספר כבר הודפס. כאילו כדי לכסות את התחת שלה. כדי שאם יאשימו אותה, היא תוכל להגיד: הנה, ראיינתי את אבי גולדברגר". הלוחם האחרון, לביא מזור, אישר שפלס שוחחה איתו אך סירב להרחיב מעבר לכך.
"אני לא יכול לשפוט את קרן מבחינה ספרותית או משפטית, אבל כואב לי שרמי עבד, בישל, הזיע, ובסופו של דבר זה נלקח ממנו. אני מרגיש שבאיזשהו מקום הוא שוב חווה פוסט טראומה", אומר איתן דוד, חבר נוסף לפלוגה, "מי שסייעו בכתיבת 'עקודים' הם חברים שלי בדם, וגם הם יכלו להעביר לפלס את הסיפורים כהווייתם. הם הרי היו שם. אף על פי כן, אני בהחלט סבור שהספר של רמי שימש מצע".
לעומת דוד וגולדברגר, שמשוכנעים שספרה של פלס לא היה רואה אור במתכונתו הנוכחית אלמלא קדמו לו ספריו של בר-אילן, איתן עובד מביע תמיכה בפרויקט של פלס, משבח את "סקרנותה התמימה" ואת "החיבור הרגשי" למקרים המתוארים וטוען: "את כל הפרטים והעובדות אפשר ללקט מיומני הקרב, מסיפורי הלוחמים ומעדויות החיים, אלה טמונים בארכיוני צה"ל, משרד הביטחון והגנזכים".
הלוחם שוקי ישוב מאחל לשני המחברים "למכור כמה שיותר ספרים", ומביע רק משאלה אחת - שהעיסוק בנושא יציף דיון ענייני במצוקתם של נפגעי תגובות קרב. ואילו בר-אילן מסכם: "במהלך הכתיבה פרצתי בבכי עשרות פעמים. שטפתי את הרצפה מרוב דמעות. קרן יודעת שעבדתי על זה עשר שנים. איך אפשר להתעלם מזה? בשביל האגו? בשביל סיפוק היצרים? ככה לרמוס בכוחנות ובזלזול? היא משתמשת בזוהר שלה, בחיינדלך שלה, בזה שהיא יפהפייה וסופר-מוכשרת. כי מי אני מולה? בחור מגודל עם שיער פרא שאף אחד לא מכיר".
להגדלת התמונה לחצו כאן
הוצאת משכל, בשמה של קרן פלס: "ספרה של פלס, כפי שנכתב מפורשות בהקדמה לספר, הוא רומן פרי דמיון שהאירועים והדמויות בו עוצבו בהשראת עדויות לוחמים מקרבות מלחמת יום הכיפורים. הספר מערב פיסות מציאות קרב ושברי מהלכי מלחמה. לשם לימוד הרקע ההיסטורי בו מתרחשים אירועי הרומן ערכה המחברת תחקיר מעמיק ומקיף שארך שנים. פלס שוחחה עם לוחמים שונים בפלוגה, ביניהם מר בר-אילן, ובמיוחד עם מר ישראל רוזלי, אשר ליווה את הפרויקט במסירות מתחילתו ועד סופו, וכן נעזרה במקורות ביבליוגרפיים שונים (ספרו של מעוזיה סגל "עדויות מגובה החול", יומן הפלוגה וספרים נוספים).
"גם ספרו התיעודי של מר בר-אילן היווה מקור לימוד חשוב לעובדות ההיסטוריות ולפרטי אימי המלחמה שאותם חוו חיילי פלוגה ו', וכבודו במקומו מונח. לא בכדי כללה פלס את הספר ומחברו ברשימת התודות בספרה. צר לנו שיש מי שחושב שקנה בעלות על ההיסטוריה של עם ישראל או שיש מי שמאמין כי יש לו זכויות יוצרים על אירועים ותרחישי קרב שאיתרע מזלה של פלוגה שלמה של חיילים לחוות - רק משום שתיעד ושיקף אותם במסמך מחקרי.
"אכן בספר הפרוזה של פלס מתוארים קרבות ואירועים מהמלחמה המופיעים גם בספרו של בר-אילן, וככל שקיים דמיון נקודתי באירועים - הרי הוא על שום שמדובר בעניינים שבעובדה ובתיאור השתלשלות אירועים היסטוריים כהווייתם. טענותיו של בר-אילן בדבר העתקות נסמכות על טיוטות מוקדמות של הספר'עקודים' בהתהוותו (טרום עריכה).
"משנמלך בדעתו בנוגע להרשאה לצטט מתוך ספרו, הוסרו הציטוטים מספרה של קרן פלס. גב' פלס ראתה נגד עיניה לאורך כל הדרך רק את חשיבותו הציבורית של הנושא ואת טובתם של הלוחמים והלומי הקרב, והודיעה לפלוגה ו' )שרבים ממנה מסרו לה עדויות מרגשות וחושפניות ופתחו בפניה את סגור לבם( כי תתרום נתח משמעותי מרווחי מכירת הספר לעמותה התומכת בהם".
ישראל רוזלי סירב לשמוע את פירוט הטענות והגיב באמצעות סמס: "לאף אחד אין מונופול על הזיכרונות או על ההיסטוריה. סיפור פלוגה ו' פורסם בעלון הפלוגה ב-1974, בספרו של מעוזיה סגל, ובאמצעותי כחייל שחווה את האירועים".
יוסי סיוון, עורך דינו של רמי בר-אילן, ביקש למסור: "יובהר כי ספרו של מרשי 'שלום לאהבה' טרם יצא לאור והוא בשלבי דפוס ממש בימים אלו. למותר לציין כי מרשי מעולם לא התיר את השימוש בחומרים האלו. מרשי סבור כי אזכור ספרו, שכאמור טרם יצא לאור, בעמוד האחרון של הספר של הגב' קרן פלס כ'ביבליוגרפיה' בספר פרוזה דמיוני, דבר תמוה כשלעצמו, אין בו כדי להתיר את השימוש שעשתה קרן פלס בחומרים שלו ללא רשותו. מטבע הדברים, מרשי נפגע מכך קשות והוא שוקל את צעדיו בהתאם, זאת לאחר בדיקה יסודית ומעמיקה של ספרה של קרן פלס".
עוד בספרות:
>> צעד קטן לספרות: מה בעצם שווה חוק הסופרים?
>> נחשף כתב יד של עגנון: "רוצה הייתי למצוא חן בעיני כל העולם כולו"
>> ועדת השרים לחקיקה אישרה את חוק הסופרים
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם