לרקוד עם דמעות בעיניים: הוט צ'יפ הם יותר מלהקת דאנס צפויה
קצביים ומרקידים אך רגישים ורציניים, הוט צ'יפ הוציאו אלבום חדש שרחוק מלהיות מושלם אך משתדל לתת את המקסימום, גם אם לפעמים זה יותר מדי
הוט צ'יפ, In Our Heads, לב גרופ מדיה
למרות שתחמו את עצמם בסגנון בעל גבולות ברורים של קצב, סאונד ואופי, הוט צ'יפ בכל זאת מצליחים לסדר את האלמנטים בצורה מספיק מעניינת כדי לרגש את המאזין גם אחרי חודשיים או שנתיים. גם באלבום החדש, In Our Heads, אפשר היה לסמוך עליהם שיביאו את אותן מלודיות אופטימיות וכיפיות, מנענעות כתפיים, מחליקות בגרון כמו אבטיח ביום קיץ חם ובאותה מידה גם לצפות למשהו מעבר, לטוויסט שיוכיח בפעם החמישית שהוט צ'יפ הם יותר מעוד להקת אינדי-דאנס צפויה.
האלבום נפתח כל כך טוב, שאולי עדיף היה לדחות את Motion Sickness ברצועה או שתיים ולא לשתול לנו באוזניים ציפיות כל כך גבוהות כבר מהרגע הראשון. ערוץ על ערוץ וקומה אחר קומה, השיר מטפס למעלה במבנה עדין ויציב, כמו מגדל קלפים שמחובר בדבק מגע. שברירי ורגיש מספיק כדי לספק את מעריצי האינדי, חמוד וקליט מספיק בשביל לרקוד בהנאה גדולה.
מהר מאוד מתברר שמדובר באלבום ישיר וחלק, כשהגרוב האופייני של הלהקה נמרח כמו חמאה. אבל אחרי שתי רצועות טובות, הרצועה השלישית פשוט מאכזבת. Don't Deny Your Heart מעצבן באווירת דיסקו מיושנת, סינטיסייזר חסר מעוף ופזמון משעמם. לא תבניתי ועדיין מרוח מדי, הציפיה לסיומו של השיר מעידה על הפספוס השני באלבום כששירים עם אופי קצר וקולע נמתחים על מדי זמן ללא שום סיבה מוצדקת.
חצי מהשירים באלבום היו נשמעים טוב בהרבה בגרסה מקוצרת וכולם יחד מרכיבים כמעט שעה של מוזיקה שלא משנה באיזו רגישות היא מובאת, עדיין מדובר באורך מוגזם לכל אלבום שתוחם את עצמו בגבולות כל כך מקובעים.
Night And Day, הסינגל הראשון, הוא הדבר הכי קרוב למה שמצופה מהוט צ'יפ לעשות היום אבל אין הוא מייצג נאמנה את האלבום ששואף גבוה יותר מלהיות רק קופצני ומגניב. Flutes שבא אחריו לעומת זאת - מבריק. הווקאלס השבורים בפזמון מתנגשים עם הקצב שברקע ויוצרים אשליה של הרמוניה בשני מקצבים, כמו דראם אנד בס בהילוך איטי. השיר נמרח אמנם על פני שבע דקות, אך הוא הטוב שבאלבום והוא גם היחיד שמצדיק את אורכו המוגזם.
קצביים ומרקידים אך רגישים ורציניים, הוט צ'יפ לא מפתיעים וזה בסדר גמור, טוב שאפשר לצפות למלודיות חמימות וקלילות כדי לנער את האבק מהנפש. רחוק מלהיות מושלם ובכל זאת, לאור האינפלציה של הרכבים בז'אנר שמצליחים להתפרסם בזכות להיט או שניים באלבום בינוני ומונוטוני, נחמד שיש את הוט צ'יפ שגם באלבומם החמישי משתדלים לעמוד בציפיות ולתת את המקסימום, גם אם לפעמים זה קצת יותר מדי.
עוד במוסיקה:
>> הפיקסיז רומזים: עוד נגיע לישראל
>> לירז צ'רכי לא מפסיקה לאתגר את עצמה
>> כנסיית השכל חוגגת 20 עם האנדלוסית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם