חליל הקסם: האוסף של שם טוב לוי מדגיש את המורכבות המרתקת שלו
באוסף המשולש של שם טוב לוי, הסוקר את עבודתו לאורך כמה עשורים, תוכלו למצוא לצד מבנים מוזיקליים מורכבים המושפעים מרוק מתקדם גם את המנון השכול "הנסיך הקטן"
שם טוב לוי, ''המיטב'', NMC
על גב המארז מופיע תצלום עדכני של המוזיקאי כשחליל צד אחוז בין אצבעותיו. הצליל הגבוה והאוורירי של חליל הצד אכן מזוהה במוזיקה העברית הפופולרית בראש ובראשונה עם לוי, עד כדי כך, שמשווקי האלבום נתנו אמון בעולם האסוציאציות של הקונים שיעשה את החיבור המיידי בין כלי הנגינה לבעליו. חליל הצד הוא לא רק גוון דומיננטי בעיבודים של לוי, אלא גם רמז למקורותיו המוזיקליים ולמאפייני הלחנים והעיבודים שלו. לוי למד חלילית בצעירותו והתקבל ללהקה צבאית כחלילן, אך ניתן לנחש שאת חליל הצד הוא ייבא גם מאלבומים של להקות רוק מתקדם, להם נהג להאזין כפי שהעיד פעם בראיון עמו, ואיתם גם מבנים מוזיקליים מורכבים ואסימטריים, המושפעים מג'אז ואוונגרד, שמלווים את לוי לאורך כל הקריירה.
אך חליל הצד העניק למוזיקה של לוי גם נימה ישראלית מאוד, בכך שהיווה מעין פיתוח מתבקש לחליל הרועים מימי ינקותה של המוזיקה העברית. החיבור בין אוונגרד מערבי לישראליות שורשית, כזו שמשמרת זיכרון של כנעניות אפילו, הוא אחת הדיכוטומיות שהתוו את המסע המוזיקלי של לוי, לאורך שביל המרוחק כמה פסיעות מהדרך הראשית, שמעת לעת מתמזג איתה עד שלא ניתן להבחין מהי אם הדרך ומהי ההסתעפות. זוהי התמזגות מתעתעת, שזכתה להכרה רחבה באמת בעיקר כאשר הובילה לכיוון מסוים - הבניית הזהות הלאומית היהודית.
לא לחינם שיר כמו "הנסיך הקטן" בהלחנתו ובעיבודו של לוי למילים של יהונתן גפן, הפך להמנון בטקסים ממלכתיים - הוא מכיל כמעט את כל המרכיבים שהיינו רוצים לייחס לעצמינו: גם גבורת המלחמה וגם תוגת הקרב; גם חייל וגם נסיך; לוחם וילד. גם הלחן והעיבוד משרתים את ה"גם וגם" הזה: המלודיה של השיר כובשת, אבל כובשת נאורה - מינורית, צנועה, בעיבוד שמחניף לאוזן אבל לרגע לא מתחנף אליה. זהו שיר שכל פסנתרן מתחיל מסוגל לנגן בעזרת מבחר אקורדים מצומצם וטכניקת נגינה בסיסית, אך דורש מהנגנים המלווים מיומנות נגינה גבוהה ויצירתיות, כדי שיוכלו לעקוב אחרי מהלכי הבס וכלי המיתר המפותלים. זוהי נעימה קלה, שנפתחת בחליל וגיטרה בעלי מוטיבים קלאסיים, בהשראת מנגינות פולקלוריסטיות בריטיות, מאת יוצר המזוהה עם מוזיקה גבוהה, מתקדמת. סיפור על חלל מלחמה מאת משורר המזוהה עם מחנה בשלום, שהמוזיקה והלחן של לוי עוטפים בתכריכים יפים ומעודנים עד כדי כך שהם הופכים למשאת לב כמוסה ואפלה.
חלילה אין כאן טענה שלוי קידש את המוות; בטובתו או שלא בטובתו הוא גויס בשירות הממלכתיות, משום שלמוזיקה שלו יש את אותן איכויות שחילצו את פסלי הקורוס היווניים מהחד מימדיות הנוקשה והסימטרית שלהם והקנו להם מימד "אנושי" יותר, ששירת את האידיאל התרבותי של התקופה. מיכאלנג'לו השתמש בטכניקת הקונטרפוסטו - ניגוד בין תנוחת הגוף לכיוון המבט - כדי להקנות לפסלו הנודע דוד גם מידה של ריסון, ובכך להפוך אותו לאידאה גברית מערבית - יפת בלורית ותואר, שרירית, ובה בעת מהורהרת ומאופקת. הקונטרפונקט של לוי גויס כדי להבנות אידאה גברית ישראלית - לוחמת, נאורה, מעודנת, מורכבת, אמנותית, נוגה ומתה.
"הנסיך הקטן" הוא פסיק ביצירתו של לוי, אך השיר הנצחי הזה מאיר אבסורד שדורש הסבר - כיצד זה שדווקא אחד מהמוזיקאים הפחות עממיים במוזיקה העברית, תורם לישראליות את המנון השכול הנצחי שלה? בהזדמנות אחרת, כשהתבקש במודע לכתוב פסקול שילווה את הסיפור הציוני, לוי כבר העניק לו פרשנות נחרצת בהרבה. לצורך הקלטת נעימת הפתיחה של "עמוד האש" לוי גייס תזמורת שלמה ועוצמתית, שתנגן מלודיה בסיסית ופשוטה באופן אחיד וכוחני. "עמוד האש" הוא קטע רווי פאתוס, הירואיות וטראגיות - תכונות שלא תמצאו בדל מהם בכל שאר היצירות שלו.
ממש לא: המוזיקה של לוי ניחנת בצניעות, שבולטת עוד יותר על רקע הוירטואוזיות של ההלחנה והעיבודים שלו. אם יש בעיה אחת עם המורשת המוזיקלית שלו, היא שהמורכבות שהוא וחבריו לזרם ה"קצת אחרת" תרמו למוזיקה הישראלית הפופולרית, הפכה למטרה בפני עצמה אצל כמה מוזיקאים צעירים, שנוהגים להצטעצע ב"מהלכי אקורדים מורכבים" על חשבון הלב והנשמה של המוזיקה. לוי אכן פירק אקורדים ומלודיות לגורמים, אך בה בעת ברא מהפסות שנותרו מהם יופי חדש. השימוש שנעשה ביופי הזה - זו כבר טרגדיה שאינה בתחום אחריותו.
עוד במוזיקה:
>> בריאן ווילסון בן 70: שי נובלמן חוגג בטור מיוחד
>> איך עברה השירה המזרחית מהשוליים למרכז?
>> הוט צ'יפ הם הרבה יותר מלהקת דאנס צפויה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם