ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מזרחי טפחות: איך עברה השירה המזרחית מהשוליים למרכז?

הספר "מה זה להיות אותנטי - שירה מזרחית בישראל" של ד"ר יוחאי אופנהיימר חוקר את היחס הציוני הרעוע לשירה ולסיפורת של יוצאי מדינות ערב

כשד"ר יוחאי אופנהיימר החל להתחקות אחרי שירה מזרחית הוא לא חשב שהמחקר יוליד ספר. אופנהיימר, משורר בעצמו ומרצה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, ניגש לנושא מתוך עיסוק רחב יותר בסיפורת מזרחית, כחלק מפרויקט שעליו הוא עמל זה שנים אחדות. התוצאה היא הספר "מה זה להיות אותנטי - שירה מזרחית בישראל", שראה אור לאחרונה בהוצאת רסלינג. אופנהיימר מתאר בו באופן נוקב את יצירתם של משוררים ומשוררות שרק בשנים האחרונות החלו להתייחס אליהם באופן מחקרי, כמו גם את הדרך שבה עשתה השירה המזרחית את דרכה מהשוליים האתניים הנידחים של החברה הישראלית היישר אל לב לבו של הקונצנזוס.

מבחינה זו אופנהיימר רואה עצמו כתורם משמעותי ליצירת שיח על ספרות שלא היה קודם ושמחדד ומאתגר את הכתיבה עצמה. "ברגע שאנשים פועלים באיזו בועה ריקה, בחלל ריק, לפעמים לא ברור להם עצמם להיכן הם הולכים", הוא מסביר. "ניסיתי ליצור איזושהי מפת דרכים שמבהירה את הקשר בין המזרחיות, על סוגיה וגווניה השונים, לבין מה שנקרא 'ספרות ישראלית'. בכך אני חושב שיש איזשהו צדק. לא הייתי אומר צדק היסטורי, אבל בוודאי צדק אינטלקטואלי, שמסרב להמשיך להתעלם מההוכחות הכל כך מסיביות של מה שאני קורא לו כתיבה מזרחית".

מה משך אותך לחקור את הנושא, רגשות אשם על רקע עדתי?
"אלה לא רגשות אשם. קודם כל יש פה העניין האינטלקטואלי בשוליים - בכלל של החברה הישראלית - או מה שהיה שוליים. כיצד השוליים האלה הופכים לדבר הרבה יותר עוצמתי. אלה שכופפו אותם מסוגלים פתאום לדבר וליצור ספרות שהיא אלטרנטיבה לזו שהיתה במרכז. זה דבר מרגש מאוד לדעתי. זה גם קשור לעיסוקים אחרים שלי בתחום המחקר הספרותי, שתמיד עומדים על הגבול הזה שבין מרכז לשוליים. מבחינה אישית לא אגיד שזו המוטיבציה. קשה לראות בזה מוטיבציה שתוביל אותי למחקר ולעיסוק כל כך ממושך. עם זאת אני שמח מעצם היכולת שלי לתרום להנכחתה של תרבות שלא שמו לב אליה כמעט, עד השנה האחרונה".

כלומר ניגשת למחקר מנקודת מבט של חוקר ספרות מסוקרן ולא כמשורר.
"בכלל לא כמשורר. העניין שלי קשור לספרות שצומחת מהשוליים של מה שנקרא ספרות הגמונית. המשוררים וגם הסופרים המזרחים למעשה התחילו בעמדות שוליות והתייחסו אליהם בשנות השישים, השבעים והשמונים כסופרים לא חשובים שעוסקים בשאלות של קיפוח עדתי. כך קראו לזה כדי להציב את זה בפינה הכי דחויה והכי חסרת ערך. האמת היא שרק ב-20 השנים האחרונות גם סופרים וגם משוררים, מזרחים ומזרחיות, פרצו את העמדה הזו של להיות בפינה. מבחינת הנוכחות שלהם, היום אתה רואה שכמעט מחצית הסופרים

והמשוררים הם מזרחים, כך שמעמדה של נידחות הם הפכו לכותבים שנמצאים במוקד תשומת הלב. אבל הם לא שכחו אף פעם, וזה כוחם, את חוויית ההגירה, חוויית הבית והמולדת של שם. את העובדה שהם באים משפה אחרת, או לפחות ההורים והסבים באים משפה אחרת, ברוב המקרים ערבית. גם העברית שהם גדלו עליה היא עברית אחרת. יש סוגים שונים של עברית - רחוב, מדוברת, עברית של בית כנסת, עברית של תפילה. כך שאני רואה בכתיבה הזו הרחבה של רפרטואר מקובל בסיפורת וגם בשירה הישראלית".

המחקר לא שם אותם בסופו של דבר בגטו?
"קשה לדבר על נאמנות לשורשים במובן הפשטני של המילה. אין פה נאמנות לשורשים, אלא נאמנות לאיזשהו זיכרון שלמעשה היה אסור. 'דע מאין באת', זה צו שהסיפורת והשירה ההגמונית לא כל כך אהבו. לכן אנו רואים משפט כמו 'אליק בא מן הים' של משה שמיר, בסוף שנות הארבעים. המשפט הזה משקף היטב איזשהו גבול מסוים שהתרבות המקומית הציבה בפני היוצרים שלה: 'אל תתעסקו בשם, אל תתעסקו במה שהיה. תתעסקו במה שנמצא פה'. יש כאן דור שלם של יוצרים שנעקר מהמקורות ומהזיכרון שלו. כך שזו לא פינה נוסטלגית שכל סופר או משורר מזרחי מתבקש להיכנס לתוכה, נוסח המימונה, בכלל לא. יש פה מאמץ מאוד רציני להתמודד עם הגבולות הללו. זו לא איזו נוסטלגיה פשטנית שאופיינית למשוררים מזרחים לעומת משהו יותר מודרניסטי, אמיץ, מפוכח ושונה של המשוררים הקאנוניים".

"השירה והסיפורת הישראלית נאלצו איפשהו להסתגר בתוך פינה. פינה של ההגמוניה הציונית, של התייחסות רק לכאן ועכשיו וכמה שפחות לקיום הגלותי, של לפני ההגירה לארץ ישראל. לעומת זאת הסופרים המזרחים הפרו את הגבולות הללו, ולכן כל חזרה אל מה שהיה שם היא בבחינת הרחבה ולא בבחינת צמצום. בבחינת התגברות על גבולות ולא בבחינת כניעה להם".

אחרי רנסנס התרבות המזרחית שמתרחש בארץ בשנים האחרונות אתה עוד מוצא נקודות השקה בין השירה של שנות השבעים לזו של היום? יש עוד חתירה נגד המרכז?
"השירה המזרחית היא עצמאית במידה כזו שהיא מאפשרת להם ליצור את עצמם בלי להתייחס כל הזמן לאיך אנחנו נראים בעיני האשכנזים. זה לא אנטגוניזם למשהו קיים. היא שירה וסיפורת בפני עצמה. היא מתייחסת לזיכרון, לטריטוריה, ליחסים בין דוריים. כמובן, באופן מחקרי, אפשר להגיד שהיא שונה מהכתיבה הישראלית ההגמונית. אבל אני לא חושב שמישהו מהיוצרים המזרחים רואה לנגד עיניו את הכתיבה האשכנזית ואומר 'אני אכתוב אחרת'".

התגובה הראשונה שעולה למשמע כותרת ספרו של אופנהיימר מעוררת קונוטציות לעולם אחר לחלוטין מזה שבו עוסק הספר. הזמר המזרחי, שזקף את ראשו בשנים האחרונות והפך למגמה המוזיקלית השלטת בישראל, ללא ספק מזמן דיון מחקרי גם בו. למרות זאת אופנהיימר מבחין בין השירה הפואטית, שאותה הוא חוקר, לבין טקסטים פרי עטם של יוסי גיספן ודומיו. "בין השירה לבין תרבות הזמר הפופולרית יש הבדלים מאוד משמעותיים שגרמו לי לא להתייחס לזה", הוא מפרט. גם אם הוא לא פוסל אפשרות של חקר הנושא בעתיד, נכון לעכשיו הקשר העיקרי שהוא מוצא בין שני הז'אנרים הוא סמנטי בלבד.

אין בספר התייחסות לפזמונאות המזרחית המודרנית. למה בחרת לא לחקור את הזרם הפופולרי לצד זה הספרותי?
"אני מדבר יותר על שירה, פואטרי. על הזמר המזרחי לא כתבתי כי זה תחום אחר, בידורי. בין השירה לסיפורת יש לא רק השקה, יש הקבלה מאוד ברורה. עם זאת השיתוף הזה הוא לא אמיתי. למשל, כשבדקתי את השירים שכתב קובי אוז ללהקת טיפקס היתה לי הרגשה שהוא יוצר פרוזה נהדר ומורכב. המורכבות והאופק שהוא פותח בפרוזה שלו לא קיימים בתמלילים ללהקת טיפקס שהוא עומד מאחוריהם. כך שיש משהו בתרבות הזמר הפופולרית, בין שזה גיספן ובין שזה אביהו מדינה, שפונה לקהל אחר ולא מבקש ליצור בפניו תפיסות ביקורתיות של המציאות. יש בה משהו הרבה יותר חד-ממדי, חד-משמעי, שפחות עניין אותי. אני לא חושב שהיצירה המזרחית מוצאת את הביטוי העמוק והמורכב שלה במדיום הזה של הזמרים".

אתה רואה את עצמך חוקר את התחום הזה בעתיד?
"אני עוסק בממד הלשוני, לכן אני עושה את זה בסיפורת ובשירה נכתבת. התחום של השירה הפופולרית קשור למדיום אחר לגמרי, תחום של זמרה, הלחנה וביצוע. השירה הפופולרית קשורה לאפיקים ולמקומות שבהם המוזיקה הזו יוצאת לפועל. להתייחס לנושא הזמר המזרחי זו באמת עבודה בין תחומית, שמשלבת לא רק את הממד הלשוני, אלא גם את הממד המוזיקלי, הביצועי, המסחרי וכן הלאה. מהבחינה הזו, זה דבר שונה לחלוטין למה שאני מסוגל לעשות".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...