בריאן ווילסון בן 70: שי נובלמן חוגג בטור מיוחד
לא רק פול מקרטני חוגג השבוע יום הולדת 70, אלא גם בריאן ווילסון, מוזיקאי לא פחות חשוב ובעיקר חבר בהרכב המיתולוגי הביץ' בויז. שי נובלמן, מוזיקאי ומעריץ, בוחר את השירים האהובים עליו. טור אורח
כשישבתי להכין את הטור האורח הזה, חשבתי איך החיים שלי ושל עוד עשרות רבות של מיליונים מסביב לעולם היו נראים בלי המוזיקה של בריאן ווילסון - הנער הנצחי שחוגג היום יום הולדת 70 שנה. עבור רבים כל כך הוא נחשב המוזיקאי הגדול בהיסטוריה, ושמו מצויין לצד מוצרט, באך, לנון ומקרטני.
>> גם פול מקרטני ציין השבוע יום הולדת 70. איך חגגנו לו?
כמוהם, בריאן ווילסון היה ממציאן, ועשה את זה עוד בגיל כה צעיר. למרות שאבא שלו, מוזיקאי מתוסכל בעצמו, היה דופק לו מכות רצח וגרם לו להיות כמעט חירש באחת מאוזניו (מה שגרם לו תמיד למקסס במונו, גם כשהסטריאו הגיע לעולם), הוא התגבר על כך, הקים את הביץ' בויז ושינה את פני היסטוריית המוזיקה הפופולרית. המתכון של שילוב בין הרוקנ'רול של צ'אק ברי עם הרמוניות קוליות בסגנון ההרכב הווקאלי The four freshman יצר את הדי.אן.איי של מי שנחשבת עד היום כלהקה הגדולה ביותר שיצאה מארצות הברית.
בריאן ווילסון לא היה מצליח לעשות את זה בלי ההרכב שייסד יחד עם בן דודו מייק לאב, אחיו קארל ודניס וחבריו אלן ג'ארדין ודיוויד מארקס. כולם היו זמרים מופלאים בזכות עצמם, והצבע שכל אחד הביא להרמוניה, כמו גם לכתיבת שירים בשלב מאוחר יותר כשבריאן נסוג מלהוביל את ההרכב, היה מכריע.
ניסיתי לחשוב מה הם עשרת השירים של הביץ' בויז שאני הכי אוהב. ידעתי מה שניים מהם, אבל היו חסרים לי שמונה. אז הכנתי רשימה, כשהגעתי למספר 60, הבנתי שזה חסר סיכוי. תחשבו על זה לרגע - בריאן ווילסון, בשיאו היצירתי, חוייב על פי חוזה לכתוב, להפיק ולעבד שלושה אלבומים בשנה. ולא פלא שבפרק זמן של שמונה שנים הלהקה שלו שיחררה לא פחות מ20(!!!) אלבומים.
רשימת השירים שבחרתי פה, שיר לכל אחד מעשורי חייו של ווילסון פלוס אחד לשנה הבאה, לא מתיימרת לייצג את השירים הכי טובים שלו ושל הביץ' בויז. אלו השירים שקפצו לי לראש כשישבתי בערב עם כוס יין שהרמתי לכבודו של אחד מגיבוריי הגדולים.
שי נובלמן הוא מוזיקאי וזמר ישראלי, שאלבומו השלישי, והראשון בעברית יופיע בהמשך שנת 2012.
לאחר רציחתו של הנשיא קנדי ב-1963, כתבו ווילסון ומייק לאב את הבלדה המלנכולית הזאת, על אהבה אבודה. "בכיתי כשאמרה 'אני לא מרגישה את זה כמו פעם'", שר ווילסון בפלצטו, אולי הכי קורע שלו, אבל מסיים באופטימיות "אך הלילה יש עדיין בתוכי את חומה של השמש".
קפיצת המדרגה הגדולה של ווילסון כמפיק מוזיקלי, שהגיעה מיד אחרי הלהיט הגאוני אף הוא California Girls, והיה למעשה השיר האחרון שהוציאו הביץ' בויז לפני אלבומם הענק Pet sounds. השיר יזכר בשל האינטרו המפואר שלו אך בעיקר בשל: שתי הפסקות של שקט מוחלט במהלך השיר, שנמשכו כל אחת מספר שניות, ובלבלו למוות את עורכי המוסיקה בתחנות הרדיו.
לקוח ממה שנחשב בעיני רבים כאלבום הגדול בכל הזמנים - Pet Sounds, האלבום שמיצב את ווילסון כמפיק החדשני ביותר בעולם הפופ של 1966. עם הארפסיקורד נפלא וטרמין אלקטרוני, כלי נגינה שרשם פה הופעת בכורה באלבום פופ, וכמובן טקסט כן בו שר ווילסון על הקשיים שלו בהתמודדיות החיים. השיר עשה קאמבק השנה באחד מפרקי סדרת הטלוויזיה "מד מן" כשרוג'ר סטרלינג ואשתו לקחו LSD, אותו סם שעזר לווילסון עצמו ליצור את המאסטרפיס שלו.
קטע תפילה א-קפלה כנסייתי מטורף, בן קצת יותר מדקה, שהיה מתוכנן לפתוח את האלבום Smile שבגלל אינספור סיבות נגנז על ידי יוצרו והפך להיות האלבום המפורסם ביותר שנגנז בהיסטוריית הפופ. "התפילה שלנו" שובץ שלוש שנים לאחר הקלטתו באלבום "20/20" ויצא בשנה שעברה יחד עם יתר החומרים הגנוזים באלבום כפול בשם The Smile Sessions, שאתם חייבים לשמוע.
מגזין המוסיקה האנגלי Mojo בחר בשיר הזה כגדול ביותר של הביץ' בויז אי פעם, ואני מסכים עם הבחירה. במקור גם הוא הוקלט עבור Smile, אבל הקלטתו לא הושלמה. ב-1971 מנהל הלהקה החדש, ג'ק ריילי, לחץ על הבחורים להשלים את המשימה וקארל ווילסון לקח זאת על עצמו. את הבתים והפלייבק הקליט מחדש ובחלק השני של השיר השתמשה הלהקה בהקלטה המקורית של ווילסון מ-1966. מה שקורה מתזמון 02:55 הוא אולי הקטע המוזיקלי הכי מצמרר ששמעתי בחיי.
Sunflower משנת 1970 היה כישלון קולוסאלי במכירות, ויצא כשהלהקה היתה בשפל פופולריות בארצות הברית, אבל עם השנים נתפס כאחד הנצחונות האמנותיים שלהם בתקופה שאחרי Pet Sounds. זה גם היה האלבום הכי קבוצתי של הלהקה, כשכל אחד מחבריה תרם משיריו.
השיר, שכתב ווילסון, הוא פשוט טירוף מבחינת שינוי סולמות מוזיקליים תכוף, מיליון אקורדים ומלודיה שנראה כאילו היא רק הולכת ומסתבכת אבל בסוף חוזרת למקום מבטחים. ווילסון יחזור לנוסחה הזאת בסינגל החדש של הלהקה That’s Why God Made the Radio ומבצע אותו בקביעות בהופעות הלהקה בסיבוב ההופעות הנוכחי.
השיר השני של הביץ' בויז שהכי אהוב עלי יצא בתקופה בה ווילסון היה בדעיכה נפשית, דכאוני, מסתגר בחדרו, חושב על המוות ולוקח יותר מדי סמים. מתוך המקום הזה הוא יצר את אחת המנגינות היפהפיות, המתוחכמות והמרגשות ביותר. בטקסט הוא מספר כמה הרגיש קטן ושברירי בעולם הגדול: כמו עלה נידף ברוח, פקק הנישא בין גלי האוקיינוס וסלע במפולת. ההרמוניות של חבריו ללהקה פשוט מדהימות. השיר הזה גם חתם את אחד מאלבומיה הגדולים ביותר - Surf’s Up משנת 1971.
אחרי שנים של הסתגרות בבית, הוחזר ווילסון אל מעריציו תחת קמפיין מוצלח - "Brian is back", ומשרת המפיק המוזיקלי והכותב נמסרה שוב לידיו. ב-1977 הוא הפיק את מה שנחשב כאלבום הטוב האחרון שהקליטו הביץ' בויז - Love You. זה אלבום מאד מוזר בדרכו - אין בו כמעט גיטרות ואת מקומן (כולל מקום התופים), תופסים סינטיסייזרים אנלוגים. השיר הזה, אחד משיריה האזוטריים של הלהקה, הוא הזוי ביותר ומתאר כמעט כל כוכב מפורסם במערכת השמש, אבל מאד אופייני לווילסון של אז: ילדותי ונאיבי. מעניין לשמוע איך הקול שלו גם השתנה לחלוטין אחרי שנים של סיגריות ואלכוהול.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם