סבתא ביבר: ג'סטין ביבר לא מייצג את דורו
ג'סטין ביבר היה אמור להיות הקול של דורו והיורש של כוכבי הפופ הגדולים של העבר. אבל האלבום החדש שלו נשמע מיושן ושבלוני, וגורם לנו להיות פסימיים לגביו
>> מה קרה כשביבר נתקע במעלית עם כמה מעריצות?
>> גם כוכב פופ מתוק יכול להתעצבן לפעמים
אחרי הכל, מדובר בנער צעיר, רק בן 18, שאמור לעבור איזשהו שלב של מרד, לא? אבל כנראה שבתוך ביבר עמוק בפנים כלואה אישה בת 80. זהו ההסבר היחיד לכך שהאלבום השני שלו, Believe, הוא פיהוק אחד גדול. מעבר לכך שכל השירים צפויים ומופקים לעייפה, אי אפשר לקרוא להם פופ איכותי. קסם הנעורים והמלודיות המדבקות של האלבום הראשון פינו את מקומם לאלבום שני מיושן שניסה לעשות את כל הדברים הנכונים ועדיין בסופו של דבר נכשל.
נער בן 18 או זקנה בת 80? ג'סטין ביבר
צילום: Darren Tieste
מיטב המפיקים התקבצו סביב ביבר באלבום הזה, אבל זה לא בהכרח סימן טוב. גיוס של הרבה שמות גדולים יכול לרמז על חוסר החלטיות של האמן, אולי גם קצת חוסר בטחון שגורם לו (או לאנשי חברת התקליטים) לפקפק בעצמו ומאפשר לחברת התקליטים ולצוות המנהלים להחליט בשבילו יותר מדי, וזה בדיוק מה שקורה באלבום הזה.
הדמיון לאלביס מסתכם בתספורת ותאורה. Believe עטיפת האלבום
את מי לא תמצאו כאן? מקס מרטין שאחראי לפריצה של קייטי פרי, רודני "דארקצ'יילד" ג'רקינס שעזר לא מעט לג'ניפר לופז והפיק גם לליידי גאגא את Telephone, די.ג'יי. העל Diplo שעשה לM.I.A את Galang ולביונסה את Single Ladies, ומייק פוזנר שעשה טוב בעיקר לעצמו עד כה. וזה עוד ממשיך בזירת הופעות האורח שכוללות את כל השמות הנכונים כמו דרייק, ביג שון, לודקריס וכמובן מלכת הפיצ'רינג בכבודה ובעצמה ניקי מינאז', שאפילו היא לא מצליחה להרים את Beauty and the Beat נטול הברק.
על כל המערכת המורכבת הזאת ניצחו יחדיו אשר, המנטור של ביבר, והמנהל שלו סקוט "סקטור" בראון, שעשו עבודה גרועה מאד. במקום לבחור מפיק אחד ולתת לו להוביל את האלבום עם נגיעות ממפיקים אחרים פה ושם, העומס יצר קקופוניה, כאשר אף אחד מהמשתתפים לא באמת שם את הביצים באלבום. כל אחד מהמפיקים תרם שיר בינוני וסימן וי, בלי באמת לנסות לעצב ולפתח את הפרסונה המוזיקלית של הביבר.
וכך, יש פה לא מעט שירים חלשים כמו As Long as You Love Me שהפיק רודני ג'רקינס ומשתמש באותם שטיקים של הפקה כולל הבאק ליין העלק מועדוני שאפשר למצא בכל הפקת קלאב ממוצעת. או Take You, שנשמע כמו ניסיון פרברי לעשות אר אנ' בי. אולי השיר הכי טוב באלבום הוא All Around the World, אבל הוא נשמע יותר מדי כמו Somebody to Love מהאלבום הקודם. גם הסינגל הראשון Boyfriend מאכזב מבחינה מוזיקלית, מה שלא לא הפריע למכירות שלו והוא הצליח להכנס למקום הראשון באיי טיונז ב-32 מדינות.
אבל אולי הקהל עוד לא אמר את המילה האחרונה, וההצלחה הנוכחית של ביבר היא רק שאריות של הערצה עיוורת. כי גם בנות 12, שטופות ההורמונים ככל שיהיו, יודעות לזהות מלודיה טובה, ובאלבום הזה לא הצלחתי לאתר אפילו אחת. אם ביבר מתכוון לרכוב על הצלחות העבר, לא בטוח שזה יספיק בשביל לקחת אותו הלאה.
על העטיפה של האלבום החדש ביבר מצולם בקלוז אפ, מואר בצורה רומנטית, צווארון החולצה שלו מורם, שיערו מסודר עם בלורית בסגנון שמזכיר עוד מלך פופ - אלביס. חבל מאד שהדמיון לאלביס מתחיל ונגמר במראה החיצוני. אולי ההסתפקות בחיצוניות היא מה שמסמל את הדור הזה יותר מהכל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם