מחלת ילדים: הלוואי עלינו הטלוויזיה של הילדים כיום
כפויי טובה, הפרחחים הקטנים שמתלוננים כל הזמן שאין להם מה לראות בטלוויזיה - ערוץ סרטים משלהם, סדרות מקור עם הפקה מושקעת - וכל זה לא מספיק. אבל לפי "סופר נני", ההורים הם פשוט מחנכים גרועים
תמיד מאשימה את ההורים. "סופר נני" צילום מסך
אולי זאת סתם קנאה צרופה, אולי כעס ואולי סתם חוסר סבלנות, אבל אני פשוט לא מצליח להבין ילדים היום. ומה שהכי מטריף אותי ביצורים הקטנים והחצופים האלו היא העובדה שיש להם כל כך הרבה, והם עוד מעזים להתלונן. תנו להם אייפון, ואייפד, ואייפוד, וגיטרה חשמלית, ונעליים ממותגות פעם בשבועיים, וכדורגל מדי שבוע. תנו להם את כל מה שהם מבקשים, והם רק יביטו בכם במבט מלגלג ושחצני ופשוט יבקשו עוד.
למשל, כשהיצור הקטן תוקע בי את מבט העגל שלו ומסביר שאין לו מה לראות בטלוויזיה. אין לך מה לראות??? אני רושם לעצמי לשאול בהזדמנות את יצחק קדמן אם להורים מותר לפעמים לחנוק את הילדים שלהם. אין לך מה לראות?!?!?! אתה יודע שכשאבא שלך היה בגילך הוא חיכה עשרה חודשים כדי שיגיע החופש הגדול והוא יוכל לראות פעם ביום פרק של "איים אבודים" ? אתה יודע שבכיתה ז' הרשו לי לראות פרק של "סטארסקי והאץ'" וחשבתי שאני הבנאדם עם הכי הרבה מזל בתולדות הקיום ומרוב התרגשות נרדמתי כבר בשבע בערב מול החדשות בערבית???
אין לך מה לראות, פרחח קטן??? אין לך, למשל, ערוץ סרטים מיוחד שמיועד רק לילדים? הנה, בדיוק עכשיו מוקרנת שם יצירת המופת "אני והחבר'ה" של רוב ריינר. אני הייתי מוכן להרוג מישהו כשהייתי בגילך עבור ערוץ כזה, ואם סרטים מעולים ומרגשים הם לא כוס השוקו שלך, אז אולי נעביר ערוץ ונראה את אחת מעשרות סדרות המקור שהפיקו כאן במיוחד בשבילך בשנים האחרונות. "אליפים", למשל, שמשודרת ממש עכשיו. תראה איזה תסריט משובח וצוות שחקנים איכותי והפקה מוקפדת. ממש כמו "רגע עם דודלי" שכיכבה כשאני הייתי בגילך, חוצפן קטן וכפוי טובה שכמוך.
גם "אליפים" הוא לא רוצה, וגם עשר שעות רצופות של אולפן ערוץ הילדים לא מספיק טובות בשבילו. את 578 הפרקים של "בוב ספוג" הוא כבר ראה פעמיים, ובדיוק כמו אבא שלו גם הוא חושב שמדובר ביצירת מופת גאונית, אבל לא בא לו עכשיו. מתחשק לו משהו אחר, משהו שמבוגרים אוהבים. "אולי נראה 'נערה עם קעקוע דרקון'?" הוא אומר ולא ממצמץ. אני אפילו לא עונה לו. איך משיגים את מספר הטלפון של סופר-נני? אני שואג על הטלפנית ב-144, שצוחקת בקול רם. פשוט תיתן להם המון גלידה. זה מרגיע אותם, היא אומרת ומנתקת.
והיא צודקת. סופר-נני זה באמת רעיון גרוע. ולא רק בגלל הפרק ששודר אתמול. תמיד זה אותו הדבר: הגברת המכובדת הזאת תומכת בילדים ומאשימה את ההורים. השטנים הקטנים האלה הורסים את הבית, מחריבים את החיים, משמידים את השפיות, ומרי פופינס - סליחה, מיכל דליות - מגיעה לבית ומיד מפילה את התיק על החינוך הנורא של ההורים, על ההזנחה הפושעת, על היעדר הערכים.
אז אולי זה נכון. אולי אנחנו באמת מחנכים גרועים. אולי באמת אין לנו מושג ואנחנו מגדלים דור של ילדים מפונקים וחסרי אחריות. אולי זה נכון, ובכל זאת אם תחזירו אותי היום במכונת הזמן של דאג וטוני לסוף שנות ה-70 ותיתנו לי את הטלוויזיה שיש לילדים שלי היום, אני מבטיח לא למחוק את החיוך אפילו לרגע אחד במשך שנים ארוכות ומאושרות.
תוכניות לילדים, כל הערוצים. סופר-נני, ערוץ 2
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם