לא עושה הנחות: היה שווה להמתין לאלבום של פיונה אפל
כמו ציור של דאלי, מעניין ומוזר עד שקשה להסיר ממנו את העיניים, כך מתפקד האלבום החדש של פיונה אפל - לא פשוט אבל שווה כל רגע
פיונה אפל, ...The Idler Wheel, אן אם סי
אלבום שקיבל ממוצע 9/10 בשקלול דירוגי האתרים והמגזינים הנחשבים בעולם אבל ההאזנה הרביעית לו מתסכלת. אלבום שחודר לך מתחת לעור בלי שתשים לב ובלי להבין איך זה קרה אתה מאזין לו כבר בפעם החמישית ברצף אבל עדיין לא מסוגל לזמזם ממנו כלום פרט לפזמונים הקצרים והבולטים כל כך, במינימליזם המטושטש של פיונה אפל החדשה.
קשה לנתק את האלבום החדש של אפל מהציפיות לגביו, כפי שקשה להפריד בין התסכול מהתדירות הנמוכה של האקורדים הנוקשים וההתמכרות לשקט הזה, שניהם משולים לחיפוש המוזיקה בתוך היצירה. השאלה היא אם זה בכלל משתלם. התשובה, שמתבהרת רק אחרי האזנה עשירית, היא כן מוחלט.
אחרי שבע שנות שתיקה, הוצאת שני אלבומי מופת בגיל ממזרי וטיפוס קליל אך בטוח לפסגת האוורסט המוזיקלי כאחת מזמרות הפופ-רוק הטובות על הפלנטה, האלבום החדש של אפל מתקבל עם כף רגל רועדת ונשיכת שפתיים.
ובכל זאת, אפל לא עושה הנחות למאזין, אף לא לרגע. כל צליל באלבום מונח בדיוק רב לגחמותיה הסוריאליסטיות, ללא שיקולי מסחריות ופופולריות או התחשבות במעריצים הותיקים, ובכלל זה גם השם הארוך והמייגע של האלבום.
היא צמצמה את ההפקה העשירה שאפיינה את אלבומיה הראשונים לצלילים בודדים, את הסאונד החם היא הקשיחה, את לחניה הקליטים אך השזורים בעיבודים ווקאליים מעוררי פליאה היא הפשיטה לכדי גופות ערומים, מעוטרים בכלי הקשה וקלידים כעוסים. מדהים לחשוב שעל אלבום כל כך מינימלסיטי עבדה אפל יחד עם המתופף צ'ארלי דרייטון במשך שלוש שנים (בערך, היא בעצמה לא מצליחה לאמוד את כמות ההשקעה באלבום הזה).
רק אחרי האזנה דו ספרתית מבינים עד כמה הדיוק שלו מצדיק את העבודה הקשה. רק אחרי שמתרגלים אליו מתחילים להבחין בעיוותים המאומצים, בהרמוניות יוצאות הדופן, בפרפקציוניזם שלו, ומתחילים להתאהב בו.
השיר הראשון מכניס את המאזין לאוירה המתאימה עם מספר צלילים קטן ממספר ההברות שיוצאות לאפל מהפה. השיר השני הוא זה שמתאהבים בו בשמיעה ראשונה, הכי מזכיר את אפל המוכרת, מרגיזה בווקאלז ערמומיים להפליא.
מהאזנה להאזנה מתברר שמה שהרגיש בתחילה כמו שעת סיפור, שיר אחד ארוך ומתוח על פני למעלה מארבעים דקות, למעשה שזור בניואנסים קטנים אך מבריקים שממשיכים להתגלגל בתעלת השמע כמו הד. אפל מציירת במסגרת דקה ובצמצום צבעים, ומצליחה להעניק לתמונה עומק, תוכן, חזון ומשמעות.
עוד במוסיקה:
>> זוהר על הבמה, קשה בדרכים: סרט חדש על אסף אבידן והמוג'וז
>> 20 שנה ל"מפלצות התהילה": למה היה קשה לקהל לקבל אותו?
>> דוהרת: איך היה במופע השקת האלבום של נינט?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם