שימי לק: איך הפכה שדרנית פמיניסטית למנחת לייף סטייל?
מקבולה נסאר ידועה במגזר כשדרנית רדיו פמיניסטית קשוחה ולוחמנית. לכן כשעלה לאוויר ערוץ הטלוויזיה החדש בערבית, הבחירה בה להגיש תוכנית יומית היתה טבעית. הבעיה: מדובר ברצועה על לייף סטייל. האם מהציפורניים השלופות יישאר רק לק מטופח? "מקבולה תישאר מקבולה", היא מתחייבת
האם מהציפורניים השלופות נשאר רק לק מטופח? שרון למברגר, מנכ"ל ערוצי הלייף סטייל בחברת ענני תקשורת, המפיקה את התוכנית של מקבולה ושותפה בבעלות על הערוץ הערבי, אמר לנו בתשובה לשאלה האם מקבולה תביע דעות פמיניסטיות בתוכנית: "על מה? על שמלות כלה? עזוב, לא נכניס אותה לשם. בתוכנית הזאת מקבולה לא באה לעצבן אף אחד".
היא מצדה מצהירה הצהרות אחרות, אבל כך או כך, מי שהוגדרה בתקשורת הישראלית כ"גרסה הנשית של נתן זהבי" מסומנת כעת על ידי ראשי הערוץ הערבי בתור "הגרסה הערבית של אודטה". במסדרונות אף קוראים למקבולה "מקבולטה". הערוץ הייעודי בשפה הערבית עלה לאוויר לפני כחודש אחרי דרך רצופה מהמורות ומכשולים - מעין מיקרוקוסמוס של מצב ערביי ישראל בכללותו.
החלטה על הקמת הערוץ התקבלה במשרד התקשורת כבר בסוף שנות התשעים, כאחד מחמישה ערוצי נישה שיועדו להיות ממומנים מפרסומות. עד כה רק שלושה מתוכם קרמו עור וגידים: ערוץ המוזיקה, ערוץ ברוסית והערוץ בערבית. ערוץ המורשת וערוץ החדשות עדיין בשלבי אפייה. רק אחרי יותר מעשור, שני מכרזים שכשלו ולא מעט שערוריות, זכתה חברת הלא טי.וי במכרז השלישי, ובימים אלה משודר הערוץ בהוט וביס באפיק מספר 30.
בשלב זה לוח המשדרים מצומק למדי. בנוסף לתוכניתה היומית של נסאר משודרות התוכניות "לילתנא שאו" - טוק שואו יומי לכל משפחה בהנחיית איימן נחאס ובהשתתפות השף אליאס מטר, המבשל בשידור חי מול הקהל; "חדית' אלסאעה" - תוכנית אקטואליה יומית בהנחייתו של ברנרד טנוס; "אלמלף" - תוכנית תחקירים בהגשת בלאל שלאעטה; "שבאב במריול" - טוק שואו בהנחיית ג'מייל ח'ורי, המארח זמרים ושחקנים לשיחה אינטימית וכוללת גם היא בישולים; ו"הלא די.ג'יי" - תוכנית מוזיקה המשדרת אוסף של קליפים מדי יום ראשון בשלוש בצהריים. אבל נסאר היא - ללא תחרות - הדמות המסקרנת ביותר בערוץ.
מקבולה נסאר היא רווקה בת 37, במקור מהכפר עראבה בגליל התחתון והיום גרה בחיפה, מוסלמית חילונית, פמיניסטית, לוחמנית וליברלית. "יש מורכבות גדולה בהגדרה'ערביי ישראל'", היא אומרת. "אנחנו חיים במדינה שאנחנו לא מסכימים עם המון דברים בה, אבל אנחנו תובעים זכויות בתוכה. יש לנו בעיות של זהות, ודילמות כמו האם להיות חלק מהשיטה של הבחירות בישראל או לא. אני לא מצפה שתקשורת יהודית באמת תוכל לשקף את ערביי ישראל נאמנה. וכדי להיות מיוצגים נכון אנחנו עושים את ערוץ הטלוויזיה הזה".
לאפליה נחשפה כבר בצעירותה,
ב-1996 סיימה את לימודי עבודה הסוציאלית באוניברסיטה העברית, ולאחר מכן הצטרפה לארגונים חברתיים שונים, בהם "ועד הפעולה לשוויון בענייני אישות", הפועל לקידום זכויות של נשים ערביות ובשנת 2001 הצליח לשנות חקיקה שמנעה מערבים בכלל ומנשים ערביות בפרט לפנות לבתי דין אזרחיים בענייני משפחה. כחלק מפעילותה הציבורית הוזמנה נסאר להשתתף מדי פעם כחברת פאנל ברדיו א-שמס, ובזכות התוצאה המוצלחת הוצע לה להגיש תוכנית משלה, שתורכב משיחות עם מאזינים. היא עושה זאת כבר שמונה שנים.
התוכנית, "דיבור ישיר" שמה, עוררה לא פעם הדים במגזר, למשל אחרי שנסאר אמרה במהלכה: "לכל אדם יש זכות לבחור את בן או בת הזוג שלו ואת ההעדפות המיניות שלו". בעקבות האמירה הזאת היא קיבלה מכתב איום מאחד המאזינים, שכתב לה: "אם אמצא אותך, אשחט אותך".
"ברדיו אני נכנסת בשוביניזם כעניין שבשגרה, ובאחת התוכניות דיברנו על רצח אישה בכפר יאסיף, שאחותה נרצחה גם כן, שנתיים לפניה", היא מספרת. "מישהו עלה לשידור ואמר לי: 'לפי מה שאת אומרת, את רוצה שנשים יהיו ממש מופקרות. אם לא יהיה רצח איך תהיה רתיעה של נשים?'. הוא אמר את הדברים בצורה חמורה, כאילו צריך ללמד אותן לקח.
"פה עלו לי הפיוזים. אמרתי לו, 'קודם כל אין לך שום זכות לקבוע מי יחיה ומי לא. גוף האישה הוא שלה. הכבוד שאתם מדברים עליו? קודם כל תחפשו את הכבוד במקומות אמיתיים של הכבוד'. תבין, מבחינתנו זה לא לוקסוס לדבר על הזכויות של האישה, בלי זה אנחנו לא נחיה".
נסאר ספגה לא מעט תגובות זועמות לאורך השנים והיו אפילו דרשנים במסגדים שהשמיצו אותה. "היו טלפונים מאנשי ציבור ומחברי כנסת שגם לא אהבו איך שדיברתי עליהם. היה אחד שממש הטיף לפוליגמיה, כאילו כתגובה לליברמן אנחנו צריכים לגייס את הרחם של האישה - שטויות של לפני 50 שנה".
אז איך קרה שמי שלא חששה לכבס בחוץ את הכביסה המלוכלכת של המגזר, ברדיו, עברה לתת טיפים לכביסת בגדים בבית, בטלוויזיה? האם קיפלת את הדגל הפמיניסטי, אני שואל אותה. "ממש לא קיפלתי, אני אביא את הדגל הפמיניסטי לתוכנית החדשה", היא אומרת.
"אבל אני עוד מגבשת את עצמי. מה שברור לי זה שאני לא רוצה ללכת לתוכנית לייף סטייל שתהיה ריקה. אני מאתגרת את עצמי להתמודד גם בנושאים האלה. תראה, אם הייתי עושה רק לייף סטייל, איך שאני מכירה את עצמי, הייתי מתביישת לצאת מהבית. אבל בזכות העובדה שאני כן פמיניסטית ואני כן פעילה וכן דעתנית, אני לא צריכה להוכיח שאני חכמה. התוכנית היא לא רק אופנה ובישול.
"בתוכניות הראשונות ראיינתי את עורך העיתון הכלכלי היחיד בחברה הערבית, דיברנו על כלכלה ועסקים בחברה הערבית; ראיינתי עובד סוציאלי בנושא של סמים וגיל ההתבגרות; ואמא לילדה חולת סרטן. נכון שבטלוויזיה אני לא עושה בדיוק מה שאני עושה ברדיו, אבל לא עזבתי את הרדיו ואני גם ממשיכה לדבר שם עם אנשים חופשי, ספונטני וממש ללא גבולות. אני יודעת שאת האבסורד הזה קשה לבלוע, אבל המקבולה תישאר מקבולה. אני לא אהיה נעמה קסרי. אולי הדבר היחיד שמשותף בינינו, ששתינו שורדות. היא שרדה שם באיזה אי ואני שורדת בחברה הישראלית הזו, המורכבת".
אז איך את מתכוונת לגשר על האבסורד הזה?
"לא יהיו בתוכנית שלי תכנים שיחזקו שוביניזם ותופעות שליליות נגד נשים. הראייה של התוכנית היא העצמת נשים בסופו של דבר. אבל גם אין שיפוטיות. אני לא שופטת את הנשים שהלכו לאיפור או לתחומים של לייף סטייל. אתמול, למשל, התארחה בתוכנית קוסמטיקאית שיש לה תואר שני במדעי ההתנהגות. אישה אחרת, שהיתה בתוכנית הראשונה שלי ועשתה סדנה על בלונים, מחזיקה בתואר ראשון בתולדות האמנות.
"היא לא מצאה תעסוקה כמורה, התחילה לחפש אופציות אחרות, מצאה את הבלונים כתרפיה לעצמה ועכשיו זה המקצוע שלה. מי אני שאגיד לנשים האלה שעשו את כל המסלול של יציאה מהבית, שהן מורידות את הערך של האישה? לדעתי הן מפיקות מהזמן שלהן את המיטב, ועושות מה שהן אוהבות. הפואנטה שלי היא שנשים יבחרו אחרי שיש להן כל האופציות, שהגורל שלהן לא יעוצב על ידי החברה. יש פה אג'נדה מעצימת נשים שדוחפת ליותר השכלה, ליותר תעסוקה, ומחזקת את הנשים בעמדות קבלת החלטות".
עוד בטלוויזיה:
>> וידויי האהבה הגדולים בטלוויזיה
>> סדרות הטלוויזיה הכי אמריקאיות
>> יוליה פלוטקין חזרה לארץ טראומטית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם